טיפול פסיכולוגי חדש לילדים עם אפילפסיה, שפותח על ידי צוות מדענים בראשות UCL, הוכח כמפחית קשיי בריאות הנפש בהשוואה לטיפול סטנדרטי, כך מגלה מחקר חדש.
בעיות נפשיות כגון דאגות, מצב רוח ירוד ובעיות התנהגות שכיחות יותר בילדים וצעירים עם מצבי מוח כמו אפילפסיה, מאשר באוכלוסייה הכללית – כאשר עד 60% מהסובלים מאפילפסיה סובלים מהפרעות בריאות נפשיות הקשורות לרבים. יותר ממצב בריאות נפשי אחד.
למצבים אלו יכולה להיות השפעה רבה על איכות החיים והבריאות הכללית של החולים.
כיום, בעיות נפשיות אצל ילדים וצעירים עם אפילפסיה לרוב אינן מזוהות מכיוון שמרכזים המטפלים באפילפסיה מופרדים בדרך כלל מאלו המטפלים בקשיים נפשיים. כאשר מזוהים קשיים נפשיים, הטיפול הסטנדרטי לילדים הסובלים גם מאפילפסיה מתבצע בדרך כלל על ידי מומחים, כגון שירותי בריאות הנפש של ילדים ומתבגרים (CAMHS) או שירותי פסיכולוגיה ילדים בבתי חולים. הטיפול שניתן בדרך כלל כרוך בטיפול בכל מצב בריאותי נפשי (כלומר חרדה, דיכאון, בעיות התנהגות) בנפרד.
הטיפול החדש, שנקרא התערבות בבריאות הנפש לילדים עם אפילפסיה (MICE), מבוסס על הטיפולים שהמכון הלאומי למצוינות בבריאות וטיפול (NICE) ממליץ לטיפול בקשיים נפשיים נפוצים, כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי בחרדה ודיכאון. עם זאת, היא משתמשת בגישה מודולרית, המאפשרת לטפל במספר מצבי בריאות נפשיים בו-זמנית, במקום לקבל טיפולים שונים לקשיים נפשיים שונים.
זה גם שונה במיוחד עבור ילדים וצעירים עם אפילפסיה, למשל כולל מפגשים המסבירים על הקשר בין אפילפסיה לבריאות נפשית.
בנוסף, ניתן להעביר את הטיפול בטלפון או בשיחת וידאו כך שאנשים לא היו צריכים לנסוע לבית החולים ולהחמיץ זמן מהלימודים או מהעבודה. ובמקום להיות מיקור חוץ לשירותים כגון CAMHS, הוא שולב בשירותי אפילפסיה – כלומר ניתן לספק אותו על ידי מומחים שאינם מומחים לבריאות הנפש.
הסופרת הראשית ד"ר סופי בנט, שביצעה את המחקר בזמן שעבדה במכון לבריאות הילד ב-UCL Great Ormond Street, אמרה: "פריצת דרך טיפול זו פירושה שיש לנו דרך חדשה לעזור לילדים וצעירים עם אפילפסיה שיש להם גם קשיים בבריאות הנפש. .
"ניתן להעביר את הטיפול מתוך שירותי אפילפסיה כדי להצטרף לטיפול. הוא לא צריך להיות מועבר על ידי רופאים מומחים לבריאות הנפש כמו פסיכולוגים.
"שילוב הטיפול יכול לעזור לילדים חולי אפילפסיה ולמשפחותיהם בצורה יעילה ויעילה יותר. שמחנו במיוחד שהיתרונות נשמרו כשהטיפול הסתיים".
הטיפול החדש, המתואר ב ה-Lancetנוצרה יחד עם צעירים ובני משפחותיהם ואנשי המקצוע המטפלים בהם, לרבות רופאים, אחיות ופסיכולוגים.
המטופלים קיבלו הערכה ראשונית ולאחריה שיחות שבועיות עם הרופא – אם כי טיפול פנים אל פנים היה זמין אם עדיף. המפגשים הועברו לאדם הצעיר ישירות, או באמצעות המטפל שלו, בהתבסס על נסיבותיו האישיות.
חוקרים ניסו את הטיפול עם 334 ילדים וצעירים בגילאי שלוש עד 18. מתוכם, 166 קיבלו את הטיפול החדש ב-MICE ו-168 קיבלו את הטיפול המקובל בבעיות נפשיות בילדים עם אפילפסיה.
הם העריכו את בריאותם הנפשית של מתבגרים ואת רווחתם הכללית מתוך שאלון חוזק וקשיים (SDQ) שדווח על ידי ההורים – המכסה תחומים כמו בעיות רגשיות, התנהגות, היפראקטיביות ובעיות עמיתים.
התוצאות הראו שלילדים שעברו את הטיפול ב-MICE היו פחות קשיים נפשיים מאלו שעברו את הטיפול הרגיל, והשינוי שווה ערך לירידה של 40% בסבירות ללקות בהפרעה פסיכיאטרית.
ממצאים פורצי דרך אלה לא רק מבטיחים עתיד מזהיר יותר לילדים עם אפילפסיה, אלא גם סוללים את הדרך לשינוי מהפכני בפרקטיקות של טיפול נפשי.
המאמצים המשותפים של מדענים, מטופלים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות הביאו עידן חדש של טיפול באתגרי בריאות הנפש הקשורים לאפילפסיה, ומציעים מגדלור של תקווה למשפחות מול אתגרי בריאות הנפש הקשורים לאפילפסיה".
פרופסור רוז שפרן, חוקרת ראשית משותפת, UCL Great Ormond Street Institute of Child Health and GOSH
חוקרת ראשית משותפת, פרופסור הלן קרוס (UCL Great Ormond Street Institute of Child Health and GOSH), אמרה: "מחקר זה מראה התקדמות אמיתית עבור קלינאים בהתחשב בשיעור הגבוה של בעיות בריאות הנפש בילדים עם אפילפסיה, שכן אנו מדגימים את התועלת של טיפול שניתן ליישם בתוך שירותי אפילפסיה קיימים."
מחבר שותף, פרופסור איזובל היימן (UCL Great Ormond Street Institute of Child Health and Clinical Co-Lead לבריאות הנפש בבית החולים לילדים בקיימברידג'), אמר: "התוצאות המבטיחות הללו מראות שניתן להכשיר צוות העובדים במסגרות ילדים כדי לספק נפשית יעילה. טיפול בריאותי לילדים עם מצב בריאותי גופני (אפילפסיה).
"זה מראה בבירור שניתן לענות על צורכי הבריאות של ילדים בצורה הוליסטית כדי לטפל ב'כל הילד', באותו מקום בו זמנית".
העבודה נערכה בשיתוף פעולה עם מומחים מבית החולים לילדים ב-Great Ormond Street (GOSH), קינגס קולג' בלונדון ו-UCLA, ובמימון מהמכון הלאומי לחקר הבריאות והטיפול (NIHR).