טיפול הורמונלי בגיל המעבר מוקדם מוכיח את עצמו בטוח אך חסר יתרונות קוגניטיביים

בעוד שטיפול הורמונלי מוקדם בטוח להקלה בתסמיני גיל המעבר, הוא לא מצליח לשמר את הקוגניציה – מה זה אומר עבור נשים המחפשות פתרונות בריאות מוח לטווח ארוך?

מחקר: השפעות קוגניטיביות ארוכות טווח של טיפול הורמונלי בגיל המעבר: ממצאים ממחקר ההמשך של KEEPS. קרדיט תמונה: Neirfy / Shutterstock

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת רפואה של PLOSצוות חוקרים בארצות הברית חקר את ההשפעות הקוגניטיביות ארוכות הטווח של טיפול הורמונלי בגיל המעבר כאשר הוא התחיל מוקדם לאחר גיל המעבר.

המחקר עקב אחרי נשים ממחקר מניעת אסטרוגן מוקדם (KEEPS) כעשור לאחר הטיפול הראשוני כדי להעריך תוצאות קוגניטיביות ולהעריך האם צורות שונות של טיפול הורמונלי בגיל המעבר משפיעות על הזיכרון ועל תפקודים נפשיים לאורך זמן.

טיפול הורמונלי בגיל המעבר

נשים רבות חוות אתגרים קוגניטיביים והפרעות במצב הרוח במהלך גיל המעבר, אשר מטופל לרוב בטיפול הורמונלי בגיל המעבר. בעוד שטיפול הורמונלי בגיל המעבר יעיל להקלה בתסמינים, השפעותיו ארוכות הטווח על הקוגניציה נותרו לא ברורות, במיוחד כאשר מתחילים בתקופה המוקדמת שלאחר גיל המעבר.

מחקרים קודמים, כגון Women's Health Initiative Memory Study, מצאו כי טיפול הורמונלי בגיל המעבר בגיל המעבר בנשים מבוגרות היה קשור לסיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית ודמנציה. ממצאים אלו הובילו לחששות לגבי הבטיחות של טיפול הורמונלי בגיל המעבר. עם זאת, ניסויים מאוחרים יותר, כולל מחקר מניעת אסטרוגן מוקדם של Kronos (KEEPS), לא הצביעו על נזק לטווח קצר כאשר הטיפול התחיל קרוב יותר למנופאוזה.

יתרה מכך, ממצאים ממחקרי הדמיה עצבית העלו כי אסטרדיול טרנסדרמלי (tE2) עשוי להעניק יתרונות קוגניטיביים, מה שמעלה את ההשערה של "חלון קריטי" להתחלת טיפול במהלך פוסט-מנופאוזה מוקדמת. עם זאת, תיאוריות אלה לא נבדקו באופן סופי בטווח הארוך.

המחקר הנוכחי

המחקר הנוכחי היה המשך ליוזמת KEEPS כדי להבהיר האם התחלת טיפול הורמונלי מוקדם בגיל המעבר השפיע על ההזדקנות הקוגניטיבית או מוגן מפני ירידה הקשורה לגיל. החוקרים שאפו לקבל תובנות לגבי תזמון ובטיחות מיטביים לטיפול הורמונלי בגיל המעבר תוך בחינת תוצאות קוגניטיביות כעשור לאחר תחילת הטיפול.

המשתתפים כללו נשים לאחר גיל המעבר בסיכון קרדיווסקולרי נמוך שנרשמו לניסוי KEEPS המקורי. הניסוי המקורי חילק את המשתתפים באקראי לשלוש קבוצות: אסטרוגנים סוסים מצומדים דרך הפה (oCEE), אסטרדיול טרנסדרמלי (tE2), או פלצבו, כאשר כל הקבוצות קיבלו פרוגסטרון מחזורי למשך 48 חודשים.

מחקר המשך זה רשם מחדש את המשתתפים בשבעה אתרים והתמקד בהערכות קוגניטיביות באמצעות סוללה סטנדרטית של מבחנים. מבחנים אלו מדדו ארבעה תחומים קוגניטיביים – למידה מילולית, זיכרון עבודה, תפקוד ניהולי וגמישות מחשבתית – יחד עם קוגניציה גלובלית באמצעות בחינת המיני-מנטל מצב שונה (MMSE מתוקנת). הנתונים מניסוי KEEPS המקורי והמשכו שולבו כדי לדגמן את השינויים לאורך זמן ולהעריך את ההשפעה של החשיפה הראשונית לטיפול הורמונלי בגיל המעבר.

החוקרים השתמשו בשיטות סטטיסטיות כגון מודלים של צמיחה סמויה כדי להעריך קשרים בין ביצועים קוגניטיביים בסיסיים, שינויים במהלך הניסוי וקוגניציה במעקב. ניתוח זה שילב גם משתנים כמו השכלה, גיל וסיכון גנטי למחלת אלצהיימר (סטטוס נשא של APOEε4) כדי להבטיח ממצאים חזקים. יתר על כן, המחקר הבטיח שלא ניתנו תרופות או התערבויות חדשות במהלך המעקב כדי לשמור על התמקדות בהשפעה ארוכת הטווח של החשיפה המקורית לטיפול הורמונלי בגיל המעבר.

ממצאים מרכזיים

התוצאות הראו שלטיפול הורמונלי בגיל המעבר שהתחיל מוקדם לאחר גיל המעבר לא היו השפעות ארוכות טווח – מועילות או מזיקות – על הביצועים הקוגניטיביים. נשים שטופלו ב-oCEE, tE2 או פלצבו במהלך הניסוי המקורי הראו תוצאות קוגניטיביות דומות כעשר שנים מאוחר יותר.

המנבא החזק ביותר לביצועים קוגניטיביים במעקב היה הקוגניציה הבסיסית של המשתתפים והשינויים שנצפו במהלך תקופת הניסיון. מודלים של צמיחה הליניארית אישרו שלא היו הבדלים משמעותיים במסלולים קוגניטיביים בין קבוצות הטיפול עבור ארבעת התחומים הקוגניטיביים שנבדקו באמצעות ה-MMSE המשתנה או בקוגניציה העולמית. בנוסף, ניתוחי החתך במעקב גם לא הראו יתרון או חיסרון לאחת מקבוצות הטיפול בהורמונים בגיל המעבר בהשוואה לקבוצת הפלצבו.

הממצאים גם הצביעו על כך שטיפול הורמונלי מוקדם בגיל המעבר אינו מגן מפני ירידה קוגניטיבית, מה שסותר השערה קודמת לפיה tE2 עשוי להעניק יתרונות לטווח ארוך. יתרה מכך, לא נצפו השפעות מזיקות הקשורות לטיפולים, מה שהתייחס גם לחששות הבטיחות שהעלו מחקרים קודמים שכללו אוכלוסיות מבוגרות.

יש לציין שבעוד מחקר זה התמקד באוכלוסייה בריאה בסיכון קרדיווסקולרי נמוך, הוא הדגיש כי ייתכן שהממצאים לא יכללו לאוכלוסיות בעלות מאפיינים בריאותיים שונים, כגון סיכון קרדיווסקולרי גבוה יותר או אלו שמתחילות טיפול בשלב מאוחר יותר בחיים.

מסקנות

בסך הכל, המחקר סיפק עדויות מרגיעות לכך שטיפול הורמונלי בגיל המעבר, שהתחיל מוקדם לאחר גיל המעבר, אינו פוגע או מועיל לתפקוד קוגניטיבי לטווח ארוך בנשים בריאות. עם זאת, בעוד שטיפול הורמונלי בגיל המעבר מנהל ביעילות את תסמיני גיל המעבר, הוא גם אינו מונע ירידה קוגניטיבית.

תוצאות אלו מציעות תובנות חשובות עבור נשים השוקלות טיפול הורמונלי בגיל המעבר, תוך שימת דגש על בטיחותו להקלה בתסמינים תוך הדגשת מגבלותיו לשימור קוגניטיבי. החוקרים גם הדגישו את הצורך במחקרים עתידיים כדי לחקור השפעות ארוכות טווח אחרות של טיפול הורמונלי בגיל המעבר, כמו השפעתו על מצב הרוח או סמנים ביולוגיים הקשורים למחלת אלצהיימר.