פעילות גופנית קבועה מקודמת יותר ויותר לאנשים עם מחלות ראומטיות ושרירים ושלד (RMD) כמו גם לאוכלוסייה הכללית. Eular – הברית האירופית של אסוציאציות לראומטולוגיה – פרסמה המלצות לפעילות גופנית אצל אנשים עם דלקת מפרקים דלקתית ודלקת מפרקים ניוונית. ישנן גם נקודות שיש לקחת בחשבון על עזרה לאנשים להשתתף בעבודה בריאה ובת קיימא בתשלום.
מספר מפגשים בקונגרס השנתי של Eular השנתי של 2025, שהתרחש בברצלונה, התמקדו בערך הפעילות הגופנית עבור אנשים עם מגוון RMD – כמו גם בחסמים הפוטנציאליים ליישום תוכניות אלה בעולם האמיתי.
ניסויים קודמים הוכיחו כי טיפול בפעילות גופנית ארוכת שנים ומותאמת אישית יעיל יותר מהטיפול הרגיל לאחר שנה בקרב אנשים עם מגבלות תפקודיות חמורות כתוצאה מדלקת מפרקים שגרונית (RA) או דלקת דלקת מפרקים צירית (AXSPA). דייוויד אוקרט ועמיתיו התכוונו להעריך את ההשפעות לטווח הארוך של התערבות זו על תפקוד פיזי ואיכות חיים באוכלוסייה זו. במהלך השנה הראשונה המספר המתוכנן של המפגשים היה 64 (בתוספת 14 תוספת של 14 במידת הצורך); משנת 2 המשך ותדירות קבעו נקבעו על ידי הפיזיותרפיסט והמטופל עד 42 חודשים. לאחר שנתיים נצפו שיפורים מובהקים סטטיסטית בכל מדדי התוצאה הן ב- RA והן ב- AxSPA, למעט ציון הרכיב הנפשי ב- SF-36. בין שנה לשנתיים לא היה שינוי משמעותי נוסף עבור מרבית מדדי התוצאה התפקודיים והאיכותיים של החיים, מה שמצביע על כך שההשפעות התקיימו; היוצא מן הכלל היחיד היה שיפור משמעותי במרחק המכוסה במבחן ההליכה של 6 דקות בקבוצת AxSPA. ממצאים אלה מדגישים את ההשפעות החיוביות של טיפול אימונים מותאם אישית זה ארוך שנים, כאשר היתרונות התפקודיים ואיכות החיים נשמרו למרות הירידה בשימוש בטיפול המפוקח בשנה השנייה.
האפקטיביות על התוצאות הקשורות לעבודה ועל תועלת עלות של התערבות רב-מודאלית, פיזיותרפיסטית, מקצועית או מכוונת עבודה בהשוואה לטיפול רגיל אצל 140 מבוגרים עם RA או AxSPA ויכולת עבודה מופחתת נבדקה במופשט שהוצג על ידי נינקי באקר. ההתערבות כללה 10-21 מפגשים במשך 12 חודשים, כולל אמצעי חובה כמו הערכה מכוונת עבודה, חינוך לחולים, טיפול בפעילות גופנית, מפת דרכים של אנשי מקצוע הקשורים לעבודה, בתוספת מצבים אופציונליים כולל בדיקת מקום עבודה או קורס ניהול עצמי. הממצאים הראו כי ההתערבות נטתה להיות עדיפה ביחס לשנות החיים המותאמות איכותיות-אך לא ביחס לתוצאות הקשורות לעבודה. סך העלויות לחברה היו גם נמוכות יותר בקבוצת ההתערבות, מה שהוביל את המחברים למסקנה כי תוכניות מסוג זה עשויות להיות חסכוניות בהשוואה לטיפול הרגיל.
ניהול עייפות הוא בראש סדר העדיפויות הן עבור חולים והן עבור אנשי מקצוע בתחום הבריאות. על פי הדיווחים, רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית קשורות לרמות נמוכות יותר של עייפות, אך תפקידה של התנהגות בישיבה פחות מובן היטב. סאלי פנטון ועמיתיו נועדו לבחון כיצד דפוסי הפעילות הגופנית (זמן דריכה ועוצמה) והתנהגות בישיבה משתנים לאורך כל היום, והאם דפוסים יומיים אלה היו קשורים להיבטים רב-ממדיים של עייפות אצל 104 אנשים עם RA. התוצאות הצביעו על זמן ועוצמה דומה של פעילות גופנית בבוקר ובצהריים, אך רמות נמוכות יותר בערב, כאשר זמן הישיבה היה גבוה משמעותית. זמן ועוצמת הפעילות הגופנית היו קשורים באופן משמעותי גם לעייפות כללית, עייפות גופנית, פעילות מופחתת והפחתת המוטיבציה. אך לא נמצאו אסוציאציות לעייפות נפשית. השפעות אינטראקציה משמעותיות הצביעו על כך שפעילות גופנית בערב הייתה קשורה לחיוב לעייפות כללית ופיזית. יש לקחת בחשבון דפוסים אלה בעת תכנון התערבויות בניהול עייפות לאנשים עם RA.
ישנן עדויות לכך שמשלבות תוכניות אימונים המשלבות אימוני אירובי וגם אימונים בהתנגדות יכולים להועיל לאנשים עם טרשת מערכתית (SSC). אלכסנדרוס מיטרופולוס מקבוצת המחקר של לני באוניברסיטת שפילד חלאם בבריטניה שיתפה את הממצאים ממחקר קליני רב-מרכזי בקרב 170 אנשים עם SSC שהוקצו באופן אקראי לקבוצת פעילות גופנית או ביקורת. קבוצת התרגילים ביצעה תוכנית אינדיבידואלית בפיקוח פעמיים בשבוע במשך 12 שבועות – עם 30 דקות של אימוני מרווחים בעוצמה גבוהה (30s ב 100% מתפוקת הכוח השיא והתאוששות פסיבית של 30) בתוספת שלושה מעגלים של חמישה תרגילי אימוני התנגדות של פלג גוף עליון עיקרי – בנוסף לטיפול רגיל. גם עייפות וגם כאבים היו טובים משמעותית לאחר 12 שבועות לתרגיל בהשוואה לקבוצת הביקורת; תוצאות דומות נצפו בדיכאון, איכות חיים, כושר קרדי -ספיראליזציה ושרירים ושלד. בעוד שקבוצת האימונים הדגימה שיפורים הן בתוך הקבוצות והן בין קבוצות לאחר 12 שבועות, קבוצת הביקורת הדגימה החמרה קלה – מה שמרמז על השפעה מגנה של פעילות גופנית. פעילות גופנית עשויה לשמש כהתערבות יעילה לא-פרמקולוגית לתוספת לטיפול תרופתי לניהול תסמיני SSC ועלולה למנוע החמרה בתסמינים.
קיימים מספר חסמים לפעילות גופנית, ומחקרים קודמים חשפו קובעים דומים בין אוכלוסיות. אך בתוך מדינות אירופה נבדלות זו מזו בהיבטים רבים כמו מערכות בריאות, נורמות תרבותיות, תנאי מזג אוויר, תכנון עירוני והכנסה. Özgül Öztürk הציג מחקר מבוסס שאלון ובוחן את ההבדלים הללו ומחסומים או מנחים פוטנציאליים לפעילות גופנית ברחבי טורקיה, שוויץ, צרפת והולנד, עם 602 אנשים עם RA, AxSPA או דלקת דלקת מפרקים המגישים את תגובותיהם. משך הזמן החציוני של הפעילות הגופנית שנלקח מדי שבוע היה 60 דקות – הרבה מתחת ל -150 הדקות המומלצות לבריאות כללית, ואושר על ידי EULAR לאנשים עם דלקת מפרקים דלקתית. המחסומים המובילים היו תנאי מזג אוויר, עלויות לחברות למתקני ספורט או ציוד וחובות הקשורות לעבודה. המנחים הטובים ביותר כללו תרגילים מתוזמנים, תמיכה של אנשי מקצוע בתחום הבריאות, בעלי הידע והכושר לבצע תרגילים ונסיעות קצרות יותר למתקני ספורט. השוואות קרוס קאנטריות חשפו הבדלים משמעותיים, כאשר תנאי מזג האוויר היו המחסום העיקרי בטורקיה, בהשוואה לעלויות החברות בהולנד. בנוסף נצפו הבדלים משמעותיים בזכות שיש להם כלב, חי קרוב לטבע, גישה לתכניות אימונים מותאמות, הדרכה או פיקוח ממומחים ב- RMD ותנאי חיים סביבתיים. מחקר זה מדגיש את הצורך בהתערבויות המותאמות, הספציפיות למדינה כדי להתמודד עם המחסומים והמנחים הייחודיים באוכלוסיות שונות.
תרגיל דומה נערך בהולנד. אנאבל איקן הסבירה כיצד נערך במנחים מפתח ומחסומים ליישום טיפול אימונים ארוכת שנים ומותאם אישית לאנשים עם RA ו- AxSPA עם מגבלות פונקציונליות חמורות ברמה הלאומית, תוך שימוש במחקר איכותי עם 18 ראיונות מובנים למחצה בחולים, אנשי מקצוע בתחום הבריאות ומבטחים. כאשר שוקלים הפניה לתוכניות כאלה, המנחים כללו תקשורת ושיתוף פעולה חזקים בין ספקי שירותי בריאות וחולים, והבטיחו הסברים ברורים על יתרונות, קריטריוני זכאות וטיפול בדאגות לגבי פעילות גופנית. מחסומי מפתח להפניה כללו קריטריוני זכאות לא ברורים, ידע מוגבל על יעילות התרגיל, חוסר מודעות היכן למצוא מטפלים מוסמכים ואילוצי זמן במהלך התייעצויות. המשיבים ציינו כי תוכניות אימון מותאמות נגישות ונוחות יכולות לשפר את ההקפדה, וכי הגישה לחינוך המשך ומשאבים מאפשרים טיפול בתרגיל רב שנים. מטופלים בעלי מוטיבציה שמבינים את מצבם ומשתתפים באופן פעיל בטיפול נוטים יותר ליהנות מטיפול בתרגיל ארוך שנים.
ביחד, מחקרים חדשים אלה שהוצגו בברצלונה מדגישים את האופי הרב -גוני של פעילות גופנית וטיפול בפעילות גופנית לאנשים עם RMD, ומדגישים את הצורך במודעות וחינוך מוגבר, מסלולי הפניה ברורים יותר, שיפור הגישה ואסטרטגיות לטיפול בדאגות עלות ותמיכה במוטיבציה של המטופלים. על ידי התייחסות לאתגרים אלה, ספקי שירותי הבריאות יכולים להבטיח כי פעילות גופנית תהפוך לחלק סטנדרטי של טיפול באנשים עם RMD.
