טיפול בהשמנת יתר בבריטניה עשוי להפוך ל"מערכת דו-שכבתית" שבה החולים הפגיעים ביותר מפספסים לחלוטין.
מומחי השמנת יתר מקינגס קולג' בלונדון וה-Obesity Management Collaborative (OMC-UK) הזהירו שקריטריוני התאמה קפדניים פירושם שרק למספר קטן של אנשים תהיה גישה לתרופת ההרזיה Mounjaro ב-NHS. כשאלה שיכולים להרשות זאת לעצמם משלמים באופן פרטי עבור הטיפול.
החוקרים טוענים, במאמר מערכת שפורסם היום ב- כתב העת הבריטי לרפואה כללית (BJGP)שהפער הזה יוצר מערך טיפולי דו-שכבתי, שבו יכולת המימון העצמי קובעת מי מקבל טיפול.
השמנת יתר היא משבר בריאות עולמי הקשור למצבים חמורים כמו מחלות לב, סוכרת מסוג 2 וסרטן. ההשקה הדרגתית של ה-NHS של טירזפטיד, הידועה גם בשם Mounjaro, התקבלה בברכה כצעד חשוב בהתמודדות עם הבעיה.
נתונים עדכניים מצביעים על כך שיותר ממיליון וחצי אנשים בבריטניה ניגשים לתרופות החדשות הללו באופן פרטי. לעומת זאת, מתן שירותי NHS צפוי להגיע רק לכ-200,000 חולים בשלוש השנים הראשונות.
הקריטריונים הנוכחיים של NHS לגישה למונג'רו דורשים מהמטופלים להיות בעלי BMI של 40 ומעלה בשילוב עם מספר מצבים בריאותיים נוספים כמו סוכרת, לחץ דם גבוה או מחלות לב. אמנם גישה זו מספקת גישה מסוימת לטיפול יעיל בהשמנת יתר, אך היא שוללת אנשים רבים הנמצאים בסיכון רציני אך אינם עומדים בכל הדרישות הללו.
החוקרים מזהירים כי כללים אלה מסתכנים בהרחבת אי השוויון הבריאותי הקיים.
הסופר הראשי ד"ר לורנס דובי NIHR עמית קליני לרפואה כללית בקינגס קולג' בלונדון אמר:
"ההשקה המתוכננת של Mounjaro מסתכנת ביצירת מערכת דו-שכבתית בטיפול בהשמנת יתר. אלא אם כן נתאים את האופן שבו מוגדרת הזכאות ואופן מתן השירותים, ההשקה המתוכננת של Mounjaro מסתכנת בהחמרת אי השוויון הבריאותי, כאשר היכולת לממן עצמי קובעת את הגישה לטיפול ואלו עם הצורך הגדול ביותר יזכו לטיפול.
"קריטריוני הזכאות הנוכחיים דורשים מספר קריטריונים מתאימים מאובחנים, אך עצם התנאים המשמשים לגישה ל-Mounjaro הם לעתים קרובות תת מאובחנים אצל נשים, אנשים מקהילות אתניות מיעוטים, אלה מהכנסה נמוכה וחולים עם מחלת נפש חמורה. תת האבחון מתועד היטב ושונות אזורית בהגרלת מיקוד של NHS יוצרת הגרלה.
"עלינו להכיר בתת-אבחון באופן מפורש במסלולי השמנת יתר, לתעדף את המטופלים שלנו לפי הצורך הקליני הגבוה ביותר, ולהגדיל תמיכה עטיפה מותאמת תרבותית כך שהגישה מבוססת על צורך, לא אמצעים או מיקום."
השמנת יתר היא מחלה מורכבת וכרונית הדורשת גישה שווה לטיפול לכל מי שזקוק לה – לא רק לאלה שיכולים להרשות זאת לעצמם. הגישה הנוכחית מסתכנת בביסוס מערכת דו-שכבתית שבה עושר, ולא צורך רפואי, קובע את הגישה לטיפול. אנו זקוקים בדחיפות למודל יותר כולל, הוגן וניתן להרחבה, המבטיח שטיפולים יעילים יהיו נגישים בכל הקהילות, במיוחד אלו שכבר מתמודדות עם מחסומים מערכתיים לטיפול רפואי".
פרופסור ברברה מקגוון, פרופסור לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בקינגס קולג' בלונדון
פרופסור מריאם מולכיה, פרופסור לאפידמיולוגיה וטיפול ראשוני בקינגס קולג' בלונדון אומרת:
"טיפול בהשמנת יתר לא צריך להיות תלוי במיקוד או ביכולת לממן את עצמם. הקריטריונים הנוכחיים מסתכנים בהחרגת חולים בעלי צרכים גבוהים, משום שמצבים מתאימים אינם מאובחנים לעתים קרובות בקבוצות המתמודדות עם החסמים הגדולים ביותר לטיפול. למתן טיפול שוויוני חשוב: להכיר בתת-אבחון בקריטריונים לזכאות, לתעדף את הצרכים הקליניים ולספק תמיכה תרבותית כבדה ביותר."
מאמר הדעה קורא לשינויים לשיפור ההגינות והשוויון. אלה כוללים שינוי במי שזכאי לתמיכה, הקמת מסלולים ברורים יותר לגישה לטיפול הלוקחים בחשבון מוצא אתני ותת-אבחון, האצת ההשקה הלאומית והרחבת שירותי הבריאות הדיגיטליים כדי להגיע לחולים באזורים שבהם שירותי המומחים מוגבלים.
המחברים גם מדגישים כי הגישה לתרופות חייבת ללכת יד ביד עם אמצעי בריאות הציבור רחבים יותר, כולל מדיניות לשיפור הדיאטה, טיפול בחוסר ביטחון תזונתי והבטחת סביבות עירוניות בריאות יותר.
החוקרים מסכמים כי ללא שינויים דחופים במדיניות, אי השוויון בטיפול בהשמנת יתר יימשך ויחמיר עבור הדורות הבאים.
