תאי השומן שלנו, הנקראים אדיפוציטים, עושים יותר מאשר רק לאגור משקל נוסף. הם ממלאים תפקיד מפתח בניהול האנרגיה של הגוף. אדיפוציטים צוברים שומן בצורה של טיפות שומנים שהגוף יכול להשתמש בהן בעת הצורך – למשל, בתקופות צום בין הארוחות. לשם כך, הגוף משתמש בחלבון HSL כמעין מתג. כאשר חסרה אנרגיה, HSL מופעל על ידי הורמונים כגון אדרנלין ומשחרר שומן לתדלק איברים שונים.
בהיעדר HSL, ניתן להניח כי ברז האנרגיה סגור וכי שומן יצטבר בהכרח. אולם באופן פרדוקסלי, מחקרים בעכברים ובמטופלים עם מוטציות בגן HSL מראים שהדבר אינו מוביל להשמנה עם עודף שומן. בדיוק ההפך קורה: היעדר חלבון זה גורם להפחתה במסת השומן, מצב פתולוגי המכונה ליפודיסטרופיה.
השמנת יתר וליפודיסטרופיה, על אף שלכאורה הפוכה, חולקת נקודה משותפת: בשני המקרים, תפקוד לקוי של אדיפוציטים, מה שמוביל לסיבוכים מטבוליים וקרדיווסקולריים דומים.
כדי להבין את המוזרות הזו, צוות המחקר בראשות דומיניק לאנגין, פרופסור באוניברסיטת טולוז ב-I2MC, שם לב ש-HSL ממוקם באזור לא צפוי. באדיפוציטים ידוע שהחלבון נמצא על פני השטח של טיפות שומנים, שם הוא פועל כאנזים המפרק שומן. אבל המחקר מגלה שהוא קיים גם בגרעין של תאי השומן. "בגרעין האדיפוציטים, HSL מסוגל להתחבר לחלבונים רבים אחרים ולקחת חלק בתוכנית השומרת על כמות אופטימלית של רקמת שומן ושומרת על אדיפוציטים 'בריאים'", מסביר ג'רמי דופאו, מחבר שותף למחקר, שהגן על עבודת הדוקטורט שלו בנושא זה.
יתרה מכך, המחקר מראה שכמות ה-HSL בגרעין מווסתת היטב. אדרנלין, המפעיל את האנזים על טיפת השומנים, גם מקדם את יציאתו מהגרעין. זה מה שקורה במהלך הצום. בהקשר פתולוגי, כמות ה-HSL הגרעיני מוגברת בעכברים שמנים.
HSL ידוע מאז שנות ה-60 כאנזים מגייס שומן. אבל עכשיו אנחנו יודעים שזה גם ממלא תפקיד חיוני בגרעין השומן, שם הוא עוזר לשמור על רקמת שומן בריאה".
דומיניק לאנגין
תפקיד חדש זה מסביר את הליפודיסטרופיה שנצפתה בחולים חסרי HSL ופותח דרכים להבנה טובה יותר של מחלות מטבוליות כגון השמנת יתר וסיבוכיה.
הגילוי הזה מגיע ברגע מועד. עודף משקל והשמנת יתר משפיעים על אחד מכל שני מבוגרים בצרפת. בעולם, שניים וחצי מיליארד אנשים נפגעים. השמנת יתר מעלה את הסיכון למחלות רבות, כולל סוכרת ומחלות לב, ופוגעת באיכות החיים. המשך מחקר חיוני לשיפור המניעה והטיפול בחולים.
