סוכרת מסוג 2 (T2DM) היא בעיה קריטית בבריאות הציבור, כאשר השכיחות שלה צפויה לעלות בחדות ברחבי העולם. עדויות אחרונות מצביעות על זיהום סביבתי, במיוחד חשיפה לכימיקלים מסוכנים כמו סטירן ואתיל-בנזן, כגורם תורם. נמצאים בפלסטיק, בגומיות סינתטיות ובשרפים, המזהמים הללו נפוצים בסביבה ומהווים איומים בריאותיים משמעותיים. התמודדות עם אתגרים אלו דורשת הבנה מעמיקה יותר של האופן שבו גורמים סביבתיים וגנטיים משתלבים כדי להשפיע על סיכון T2DM.
המחקר, שפורסם ב אקו-סביבה ובריאות ב-12 באוגוסט 2024 (DOI: 10.1016/j.eehl.2024.07.001), עקבו אחר 2,219 מבוגרים מקבוצת Wuhan-Zhuhai במשך שש שנים כדי לחקור את ההשפעות של חשיפה לסטירן ולאתיל-בנזן על התפתחות T2DM. באמצעות סמנים ביולוגיים בשתן וציוני סיכון גנטי, המחקר העריך את ההשפעה המשולבת של חשיפה סביבתית ונטייה גנטית.
הממצאים מראים שחשיפה לסטירן ולאתיל-בנזן מעלה משמעותית את הסיכון ל-T2DM. המחקר מדגיש שלאנשים עם רמות חשיפה גבוהות היה סיכון מוגבר באופן משמעותי, שהועצם עוד יותר בגלל רגישות גנטית. משתתפים עם חשיפה גבוהה וסיכון גנטי גבוה התמודדו עם הסבירות הגבוהה ביותר לפתח T2DM, מה שממחיש אינטראקציה תוספית חזקה. זה מצביע על כך שההשפעה המשותפת של מזהמים סביבתיים וגורמים גנטיים על T2DM היא חמורה יותר מהתרומות האישיות שלהם, מה שמדגיש את הצורך לשלוט בחשיפה סביבתית, במיוחד עבור אלה עם פגיעות גנטית.
המחקר שלנו מספק תובנות קריטיות לגבי האופן שבו מזהמים סביבתיים כמו סטירן ואתיל-בנזן מחמירים את הסיכון הגנטי של T2DM. הבנת ההשפעה הכפולה של גורמים גנטיים וסביבתיים חיונית לשיפור אסטרטגיות בריאות הציבור שמטרתן להגן על קבוצות בסיכון גבוה".
ד"ר בין וואנג, המחבר המוביל של המחקר
השלכות המחקר מדגישות את הדחיפות של רגולציה מחמירה יותר של מזהמים כמו סטירן ואתיל-בנזן. על ידי הסברה של מדיניות בריאות הציבור והתמקדות בהפחתת החשיפה למזהמים, במיוחד באוכלוסיות חלשות, ממצאים אלה יכולים לסלול את הדרך לאסטרטגיות מניעה יעילות יותר. בנוסף, הכרה באינטראקציה בין גנים לסביבה ב-T2DM יכולה לטפח גישות מותאמות אישית ומדויקות יותר לניהול ומניעת סוכרת, ולהועיל לבעלי פרופיל סיכון גנטי גבוה.
