למשתתפים שנחשפו לרמות ארסן בגבול ה-EPA או מעליו היה סיכון גבוה ב-42% למחלת לב איסכמית, בעוד שאפילו חשיפה מתונה העלתה את הסיכון ב-20%.
במחקר שפורסם לאחרונה ב- נקודות מבט לבריאות הסביבהקבוצת חוקרים העריכה את הקשר בין חשיפה ארוכת טווח לארסן אנאורגני באספקת מי שתייה (wAs) לבין הסיכון למחלת לב איסכמית (IHD) (מצב הנגרם על ידי זרימת דם מופחתת לשריר הלב, לעתים קרובות עקב היצרות עורקים כליליים) ומחלות לב וכלי דם (CVD) בקרב נשים בקבוצת המורים בקליפורניה (CTS).
רֶקַע
wAs הוא דאגה סביבתית משמעותית הקשורה למחלות כרוניות שונות בארצות הברית (ארה"ב), במיוחד CVD. ארגוני בריאות, כולל איגוד הלב האמריקני, מכירים בסיכון המוגבר ל-CVD הקשור לחשיפה לארסן, במיוחד ברמות גבוהות (מעל 100 מיקרוגרם/ליטר). למרות שארצות הברית
הסוכנות להגנת הסביבה הורידה את רמת המזהם המקסימלית עבור ארסן באספקת מים קהילתית מ-50 מיקרוגרם/ליטר ל-10 מיקרוגרם/ליטר ב-2006, רמות נמוכות עדיין עשויות להוות סיכונים. מחקרים מוגבלים חקרו את ההשפעות של חשיפה ארוכת טווח לריכוזים נמוכים אלה על CVD, והדגישו את הצורך במחקר נוסף כדי להבין את בטיחותם.
לגבי המחקר
המשתתפים גויסו מ-California State Teachers Retirement System וסיפקו מידע בריאותי ואורח חיים באמצעות שאלון ראשוני, ולאחריו חמישה מעקבים נוספים. נאספו דיווח עצמי על גזע ומוצא אתני, המאפשרים לסווג את המשתתפים בהתאם לדרישות הדיווח של המכון הלאומי לבריאות. המצב הסוציו-אקונומי של השכונה (SES) בכתובות ההרשמה נאמד על סמך ציון מורכב של השכלה, עיסוק והכנסה, מסווג לרבעונים ברחבי קליפורניה.
נתוני אשפוז, לרבות תיעוד של שהות באשפוז וביקורים במחלקות חירום, נאספו מדי שנה ממחלקת הגישה והמידע של מחלקת הבריאות של קליפורניה. מקרים לא קטלניים וקטלניים של IHD ו-CVD זוהו באמצעות רישומי אשפוז ותמותה, באמצעות מערכת הקידוד הבינלאומית לסיווג מחלות (ICD).
גבולות אספקת המים הקהילתיים נקבעו באמצעות כלי גבול המים של תוכנית המעקב אחר בריאות הסביבה של קליפורניה, אשר מיפה בהצלחה אזורי שירותי מי שתייה ברחבי המדינה. כתובות מגורים נקשרו לגבולות אלה, כאשר רוב המשתתפים גרים באזורי אספקת מים קהילתיים, מה שמבטיח הערכת חשיפה מדויקת למזהמי מי שתייה, כולל ארסן.
ריכוזי ארסן ממערכות מים קהילתיות התקבלו ממערכת המידע בטוחה לשתייה, והערכות חשיפה משתנות בזמן בוצעו כדי להעריך השפעות חשיפה ארוכות טווח על סיכון IHD ו-CVD. המחקר השתמש במודלים של סיכון פרופורציונלי של Cox כדי לנתח את הקשר בין חשיפה לארסן לתוצאות קרדיווסקולריות, תוך התאמה לגורמים מבלבלים שונים כדי להבטיח הערכת סיכונים מדויקת.
תוצאות המחקר
כ-48% מהמשתתפים במחקר נחשפו לרמות ממוצעות של wAs מתחת ל-1 מיקרוגרם/ליטר, בעוד ש-39% נחשפו לרמות שבין 1.00 ל-2.99 מיקרוגרם/ליטר, 9% לרמות שנעו בין 3.00 ל-4.99 מיקרוגרם/ליטר, 3 % לרמות שבין 5.00 ל-9.99 מיקרוגרם/ליטר, ו-1% לרמות של או מעל 10 מיקרוגרם/ליטר במהלך מחזור הציות הראשון מ-1993 עד 2001.
אלו בקטגוריות החשיפה הגבוהות ביותר נטו להיות צעירים יותר, היו בעלי אינדקס מסת גוף (BMI) מעט גבוה יותר, ונטו פחות לעשן. בנוסף, משתתפים משכונות עם SES נמוך יותר נחשפו באופן לא פרופורציונלי לריכוזים גבוהים יותר של wA. לדוגמה, 3% מהאנשים שנחשפו ל-<1 מיקרוגרם/ליטר גרו בשכונות ה-SES הנמוכות ביותר, בעוד שנתון זה עלה ל-16% עבור אלו שנחשפו ל-10 מיקרוגרם/ליטר ≥10.
יתר על כן, אנשים היספנים או לטינים הראו רמות גבוהות יותר של חשיפה, ושיעור גדול יותר מאלה בקטגוריות חשיפה מוגברות דיווחו על לחץ דם גבוה, סוכרת ורמות נמוכות יותר של פעילות גופנית.
במונחים של חשיפה בסיסית, הסיכון ל-IHD עלה עם רמות גבוהות יותר של wA. בהשוואה לאלו עם חשיפה מתחת ל-1 מיקרוגרם/ליטר, יחסי הסיכון (HRs) עבור IHD היו 1.11 (95% CI: 1.01, 1.22) עבור 3.00-4.99 מיקרוגרם/L, 1.10 (95% CI: 1.04, 1.16- עבור 2.99 מיקרוגרם/ליטר, 1.19 (95% CI: 1.03, 1.37) עבור 5.00–9.99 מיקרוגרם/ליטר, ו-1.20 (95% CI: 0.97, 1.48) עבור רמות ≥10 מיקרוגרם/ליטר. הקשר היה חזק יותר עבור אלו שלא עברו דירה במהלך המעקב, עם HR של 1.34 (95% CI: 1.04, 1.71) עבור קטגוריית החשיפה הגבוהה ביותר. הסיכון ל-CVD היה פחות בולט בין קטגוריות החשיפה, אך נצפתה מגמה משמעותית בהגבלה ל-non-move, עם ערך p למגמה של 0.035.
ניתוחים משתנים בזמן חשפו מגמות ברורות של חשיפה-תגובה בין סיכון ל-WAs ל-IHD, במיוחד עבור החשיפה הממוצעת של 10 שנים שקדמו לאירוע. חלונות חשיפה לטווח ארוך יותר הדגימו דפוס דומה לסיכון ל-CVD, וצוינו מתאמים חזקים בין חשיפות של 10 שנים לבין מרווחים קצרים יותר.
ניתוחים משניים הצביעו על כך שחשיפה ל-wAs לא הייתה קשורה באופן מובהק לסיכון לשבץ מבודד או לשבץ איסכמי. ניתוחים מרובעים הראו שנשים צעירות יותר (≤55 שנים) הראו סיכון גבוה יותר מחשיפה ל-wAs בהשוואה לנשים מבוגרות, במיוחד ברמות החשיפה הגבוהות ביותר, בהן HR עבור IHD בנשים צעירות יותר היה 2.25 (95% CI: 1.40, 3.64) בהשוואה עד 1.24 (95% CI: 0.91, 1.68) בנשים מבוגרות.
מסקנות
לסיכום, המחקר מצביע על כך שחשיפה ארוכת טווח לאספקת wAs, אפילו מתחת לגבול הרגולטורי של 10 מיקרוגרם/ליטר, עלולה להגביר את הסיכון ל-CVD, במיוחד IHD. נשים עם חשיפות ממוצעות של 10 שנים של 5 מיקרוגרם/ליטר הראו סיכון גבוה ב-18-20% ל-IHD בהשוואה לאלו שנחשפו ל-1 מיקרוגרם/ליטר, כשהסיכונים עלו ל-42% ב-10 מיקרוגרם/ליטר ≥10.