מחקרים מראים שחשיפה לאור בהיר בלילה מעלה את הסיכון לתמותה, במיוחד ממחלות לב וסוכרת, אך חיפוש אור יום עשוי להפחית סיכונים אלו ולקדם אריכות ימים.
מחקר: לילות בהירים יותר וימים חשוכים מנבאים סיכון גבוה יותר לתמותה: ניתוח פרוספקטיבי של חשיפה אישית לאור ב->88,000 אנשים. קרדיט תמונה: VesnaArt / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הליכים של האקדמיה הלאומית למדעיםחוקרים חקרו האם חשיפה אישית לאור יום ולילה והפרעה בקצב הצירקדי יכולים לחזות את הסיכון לתמותה.
הם מצאו שחשיפה לאור יום בהיר יותר הפחיתה את הסיכון לתמותה. לשם השוואה, חשיפה לאור לילה בהיר יותר ומקצבי יממה משובשים (משרעת נמוכה, שלב מוקדם או מאוחר) הגבירו את הסיכון לתמותה, במיוחד מסיבות קרדיומטבוליות, שהראו קשר חזק יותר מסיבות אחרות.
רֶקַע
הפרעה בקצב הצירקדי קשורה לתוצאות בריאותיות שליליות שונות, כולל סיכון מוגבר לתמותה מוקדמת. חשיפה לאור לילה מסיטה את התזמון ומחלישה את האות של קוצב היממה בהיפותלמוס, מה שמוביל להפרעה ביממה.
מחקרים בבעלי חיים מראים שחשיפה לאור בלילה גורמת למוות בטרם עת, ולאוכלוסיות בני אדם הנחשפות ליותר אור לילה, כמו עובדי משמרות וסוגי ערב, יש סיכוני תמותה גבוהים יותר.
בעוד שאור הלילה משבש את המקצבים הצירקדיים, אור היום מייצב ומחזק אותם, מה שעלול להפחית את הרגישות לאור הלילה ולהגן מפני בעיות בריאות הקשורות ליממה.
מחקרים מצביעים על כך שחשיפה לאור יום מורידה את הסיכון לתמותה מכל הסיבות ולמחלות לב וכלי דם, אם כי לעתים קרובות הם מסתמכים על דיווחים עצמיים או נתוני לוויין. הפרעה ביממה, במיוחד מחשיפה לא סדירה לאור, קשורה להפרעות קרדיומטבוליות כמו יתר לחץ דם, סוכרת ומחלות לב.
עם זאת, יש מחסור במחקרים רחבי היקף על חשיפה אישית לאור וסיכוני תמותה קרדיומטבוליים. לכן, החוקרים במחקר הנוכחי חקרו את הקשר הפוטנציאלי בין אור יום ולילה, מקצבים צירקדיים וסיכון תמותה תוך שימוש ב-13 מיליון שעות של נתוני חשיפת אור אישיים שהתקבלו מחיישני אור.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, ~89,000 משתתפים מביובנק של בריטניה (בריטניה) לבשו מכשירי פרק כף היד כדי לעקוב אחר נתוני חשיפת אור אישיים במשך כשבעה ימים.
נתוני חשיפה לאור נאספו ב-100 הרץ באמצעות חיישן אור רגיש לראייה אנושית, ופרופילים נוצרו על סמך מרווחים של חצי שעה לאורך כל היום של 24 שעות.
משתתפים עם נתונים לא מספיקים או בעיות במכשיר לא נכללו, והותירו 88,905 אנשים. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 62.4 שנים, 56.9% מהם היו נשים ו-97% היו לבנים.
נתוני תמותה, לרבות תמותה מכל סיבה, קרדיומטבולית ותמותה מסיבות אחרות, נאספו משירותי הבריאות הלאומיים (NHS) הדיגיטליים (אנגליה) וה-NHS Central Register (סקוטלנד) במשך תקופת מעקב ממוצעת של שמונה שנים.
נשקלו משתנים בסיסיים כמו מוצא אתני, הכנסה, עישון ופעילות גופנית, יחד עם נתוני photoperiod ושינה. מודלים פרופורציונליים של סיכונים של Cox שימשו להערכת סיכון תמותה, ואחוזוני חשיפה לאור חולקו לקבוצות יום ולילה.
הפאזה והמשרעת הצירקדית עוצבו באמצעות גישה חישובית, שחיזה את ההפרעה הצירקדית בהתבסס על נתוני חשיפת אור אישיים. ציוני Z של ערכי משרעת ושונות פאזה נכללו במודלים.
תוצאות ודיון
בסך הכל נרשמו 3,750 מקרי מוות מכל סיבה ו-798 מקרי מוות קרדיומטבוליים. חשיפה לאור לילה בהיר יותר נמצאה קשורה לסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (טווח סיכון מותאם (aHR): 1.15 עד 1.34), עם קשרים חזקים יותר לתמותה קרדיומטבולית (טווח aHR: 1.22 עד 1.46), וסיבות אחרות תמותה (טווח aHR: 1.13 עד 1.15).
מצד שני, חשיפה לאור יום בהיר יותר נמצאה בקורלציה עם סיכון נמוך יותר לתמותה מכל הסיבות (טווח aHR: 0.66 עד 0.90) ותמותה קרדיומטבולית (טווח aHR: 0.61 עד 0.84).
אנשים באחוזונים גבוהים יותר של אור לילה הראו סיכונים מוגברים באופן משמעותי בהשוואה לאלו באחוזונים הכהים ביותר (0 עד 50). בנוסף, משרעת צירקדית נמוכה יותר והשלבים הצירקדיים המוקדמים והמאוחרים ניבאו סיכוני תמותה גבוהים יותר.
המחקר מצא גם ששינה קצרה (פחות משש שעות) הפחיתה חלקית את הקשר בין אור לילה לתמותה מכל סיבה. עם זאת, ההשפעה של חשיפה לאור יום נותרה משמעותית, ללא קשר למשך השינה או היעילות.
בסך הכל, הממצאים מצביעים על כך שהימנעות מאור לילה וחיפוש אור יום עשויים לקדם בריאות ואריכות ימים טובים יותר, ולהציע המלצה נגישה וחסכונית לשיפור פוטנציאל הרווחה.
עם זאת, המחקר מוגבל על ידי הסתמכותו על נתוני אור של שבוע אחד בלבד, המודל החישובי המבוסס על מבוגרים צעירים יותר והיעדר נתונים על רגישות אור אינדיבידואלית. ישנה גם מגבלה לגבי המוצא האתני הלבן בעיקרו של הקבוצה, אשר עשויה להשפיע על יכולת ההכללה.
מַסְקָנָה
לסיכום, המחקר מצביע על כך ששמירה על חושך בשעות הלילה המאוחרות ובשעות הבוקר המוקדמות, כאשר מקצבי היממה הם הרגישים ביותר, וחיפוש אחר אור בהיר במהלך היום יכולים לשפר את התפקוד הצירקדי. זה חשוב במיוחד עבור אלה שנמצאים בסיכון להפרעה צירקדית, כגון במסגרות טיפול נמרץ או קשישים.
בכל האוכלוסייה הכללית, מזעור אור הלילה ומקסום החשיפה לאור היום עשויים להפחית את עומס המחלה, במיוחד מחלות קרדיומטבוליות, ועלול להגדיל את אורך החיים.
כמה חשוב הקצב הצירקדי לקידום הבריאות שלנו: מחקר של ~89,000 @UK_biobank משתתפים עם חיישני אור של 13 מיליון שעות https://t.co/yf84XtD0YL @PNASNews @circadian247
"מזעור אור הלילה, מקסום אור יום ושמירה על דפוסי אור-כהה קבועים… pic.twitter.com/yFuDvEh5Gy— אריק טופול (@EricTopol) 15 באוקטובר 2024