חשיפה טרום לידתית לביספנול ופתלאט קשורה להשמנה מוגברת של ילדים, כך עולה ממחקר

במחקר פרוספקטיבי, מבוסס ניו יורק, על קבוצת לידה שפורסם בכתב העת איכות הסביבה הבינלאומית, חוקרים חקרו את הקשר הפוטנציאלי בין ריכוזי השתן של האם של ביספנולים ופתלטים במהלך ההיריון לבין תוצאות שומן בילדים מלידה עד ארבע שנים. הם מצאו קשר בין חשיפה טרום לידתית לביספנולים ופתלטים בעלי משקל מולקולרי גבוה (HMW) לבין משקל ילדות ואינדקס מסת הגוף (BMI) בגילאי שלוש וארבע שנים.

מחקר: חשיפה לביספנול ופתלאטים עובריים וצמיחה בגיל הרך בקבוצת לידה בעיר ניו יורק

רקע כללי

דפוסי גדילה במהלך הינקות והילדות המוקדמת הם אינדיקטורים מרכזיים לבריאות עתידית. עלייה מהירה במשקל בינקות קשורה להשמנה בילדות ולבעיות בריאותיות שונות בהמשך החיים. חשיפה לכימיקלים המשבשים את האנדוקרינית כמו ביספנולים ופתלטים במהלך ההריון עלולה לשבש את התפתחות העובר, ולהשפיע על גדילת החיים המוקדמת. כימיקלים אלו, בשימוש נרחב במוצרי צריכה, מהווים סיכונים בריאותיים בשל יכולתם לחצות את מחסום השליה ולהפריע למערכות ההורמונליות. כימיקלים אלה גורמים ללחץ חמצוני ודלקת, העלולים להשפיע על התפתחות העובר והצמיחה שלאחר מכן.

עם זאת, מחקר על הקשר בין חשיפה לכימיקלים אלו במהלך ההריון לבין גדילת הילד הניב תוצאות סותרות, אולי בשל הבדלים באוכלוסיות המחקר ותזמון המדידה במהלך ההריון. בנוסף, תחליפים חדשים יותר לכימיקלים שנחקרו היטב כמו ביספנול A (BPA) ודי-2-אתיל-הקסיל פתלט (DEHP) לא נחקרו בהקשר זה. לכן, החוקרים במחקר הנוכחי חקרו את הקשר הפוטנציאלי בין רמות טרום לידתי של ביספנולים ופתלטים בשתן של אמהות לבין תוצאות השומן של ילדיהן מגיל לידה ועד גיל ארבע.

לגבי המחקר

מחקר זה כלל 1091 זוגות אם-ילדים ממחקר הבריאות והסביבה של אוניברסיטת ניו יורק (NYU CHES), קבוצה שעוקבת אחר משתתפים מהריון עד ילדות, עם מדידות ביספנול ופתלטים בשתן במהלך ההריון ונתונים על שומן בילדים עד ארבע שנים. גיל. לאמהות היה גיל ממוצע של 31.8 שנים, כאשר 52.6% מהן היספניות ו-31.1% מהן לבנים לא היספנים.

דגימות שתן נקודתיות של האם שנאספו במהלך הריון מוקדם, אמצע ומאוחר נותחו עבור ביספנולים ופתלטים. מטבוליטים של פתלטים נמדדו באמצעות כרומטוגרפיה נוזלית-אלקטרוספריי טנדם ספקטרומטריית מסה יינון, בעוד ביספנולים נמדדו באותה שיטה. קריאטינין בשתן נמדד כדי להסביר את הדילול. המטבוליטים שזוהו קובצו לפי משקל מולקולרי נמוך (LMW), HMW phthalates ו-total bisphenols (ΣBP). ריכוזי מטבוליטים מותאמי קריאטינין חושבו כדי לתקן את דילול השתן. נזקפו ערכים מתחת לגבול הגילוי. חשיפות ממוצעות להריון חושבו על סמך מדידה אחת עד שלוש.

יתרה מכך, משקל, גובה ועובי קפל העור שימשו כאינדיקטורים לשומן וגדילה של ילדים, תוך יישום תקני גדילה בינלאומיים. משקל לידה ומין ילדים התקבלו מרישומי בריאות. ציוני z-משקל לגובה נקבעו מתקן INTERGROWTH-21. המדידות בוצעו בגילאי שנה, שנתיים ו-3-5 שנים. קטגוריות שינוי משקל תינוקות נבנו על סמך השינוי בסטיית התקן (SDS) מלידה עד שנה או שנתיים. האצת הגדילה הוגדרה כעלייה במשקל של>0.67 SDS, צמיחה נורמלית כעלייה של <0.67 SDS/ירידה של <0.67 SDS, והאטת הצמיחה כירידה של>0.67 SDS בין נקודות הזמן.

מידע דמוגרפי ואורח חיים של האם נאסף באמצעות שאלונים טרום לידתיים, בעוד גיל האם, BMI לפני ההריון ושוויון התקבלו מרשומות רפואיות אלקטרוניות. שיטות סטטיסטיות כללו ניתוח מתאם של Spearman, ניתוח אינטראקציה של מודלים מעורבים ליניאריים (LME), ניתוח רגישות, רגרסיה לוגיסטית והתאמה למבלבלים מוגדרים מראש.

תוצאות ודיון

המחקר לא מצא קשר מובהק בין ריכוזי ביספנול ופתלטים בממוצע בהריון לבין תוצאות שומן בילד לאחר תיקון לבדיקות מרובות. עם זאת, נמצא כי השליש השני ΣBP ו-BPA קשורים למשקל גבוה יותר של ילדים בין גיל 0 ל-4 שנים. יתרה מכך, לא נמצאו קשרים ספציפיים לטרימסטר ל-BMI הכולל של הילד או לעובי קפל העור.

נמצאו קשרים בין חשיפה גבוהה יותר לפני הלידה למטבוליטים ספציפיים של פתלטים, כגון מונו-(2-קרבוקסימתיל) פתלאט (mCMHP), ומשקל הילד בגיל שלוש. נמצאו גם קשרים בין משקל ילד בגיל ארבע לבין ΣHMW, ΣDEHP, mono-(2-ethyl-5-carboxypentyl) phthalate (mECPP), mCMHP ו-mono-(2-ethylhexyl) phthalate (MEHP). באופן דומה, ריכוזים טרום לידתיים גבוהים יותר של ΣHMW, ΣDEHP, mECPP, מונו-(2-אתיל-הקסיל) 5-הידרוקסיהקסיל פתלט (mEHHP), ומונו-2(אתיל-5-אוקסוהקסיל) פתלט (mEOHP) היו קשורים לעלייה ב-BMI של ילדים בגיל ארבע. שנים.

ניתוח ספציפי למין הראה קשרים לא מובהקים בין חשיפה לתוצאות שומן כלליות עבור בנים ובנות. בנוסף, לא נמצא קשר מובהק בין ריכוזי השתן של ביספנולים או פתלטים בממוצע בהריון אימהי לבין האטה או האצה בגדילת התינוק.

סיכום

לסיכום, המחקר מצא קשרים חיוביים בין ריכוזי ΣBP ו-BPA בשתן של האם בטרימסטר השני ומשקל הילד מלידה עד ארבע שנים, וכן בין מטבוליטים פתלטים ΣHMW ו-HMW בממוצע בהריון ומשקל הילד/BMI בגילאי שלוש וארבע. ממצאים אלו מוסיפים לידע הקיים על השפעות החשיפה לביספנול ופתלטים לפני הלידה. מחקר עתידי צריך לכלול מחקרים מרובי עוקבות עם אוכלוסיות מגוונות ומדידות טרום לידתיות חוזרות ונשנות של כימיקלים אלו במקביל להערכות שומן בילדים.