ברוב המדינות, בתי ספר נדרשים לסנן תלמידים עם כניסתם לגן – תהליך שנועד לזהות תלמידים שעשויים להזדקק לעזרה נוספת בלימוד הקריאה. עם זאת, מחקר חדש של חוקרי MIT מצביע על כך שייתכן שהמיונים הללו לא יעבדו כמתוכנן בכל בתי הספר.
סקר החוקרים בקרב כ-250 מורים מצא כי רבים חשו שאינם מקבלים הכשרה מספקת לביצוע המבחנים, וכמחציתם דיווחו כי אינם בטוחים שילדים הזקוקים להוראה נוספת בקריאה יקבלו אותה בסופו של דבר.
כאשר הם מבוצעים בהצלחה, המסכים הללו יכולים להיות כלים חיוניים כדי לוודא שילדים מקבלים את העזרה הנוספת שהם צריכים כדי ללמוד לקרוא. עם זאת, הממצאים החדשים מצביעים על כך שמחוזות בתי ספר רבים יצטרכו לשנות את האופן שבו הם מיישמים את המיונים ולנתח את התוצאות, אומרים החוקרים.
תוצאה זו מדגימה את הצורך בגישה שיטתית כיצד מתורגם המדע הבסיסי על איך ילדים לומדים לקרוא להזדמנות חינוכית".
ג'ון גבריאלי, פרופסור גרובר הרמן למדעי הבריאות והטכנולוגיה, פרופסור למדעי המוח והקוגניציה, וחבר במכון מקגוברן לחקר המוח של MIT.
גבריאלי היא הכותבת הבכירה של המחקר החדש בגישה הפתוחה, המופיע היום ב דברי ימי הדיסלקציה. אולה אוזרנוב-פלצ'יק, מדענית מחקר מ-MIT שהיא גם עוזרת פרופסור למחקר במכללה לחינוך ופיתוח אנושי של אוניברסיטת בוסטון, היא המחברת הראשית של המחקר.
חיזוק האוריינות
במהלך 20 השנים האחרונות, ציוני מיומנות הקריאה הלאומית בארצות הברית עלו במגמה, אך רק במעט. בשנת 2022, 33 אחוזים מתלמידי כיתות ד' השיגו מיומנות קריאה, בהשוואה ל-29 אחוז בשנת 1992, על פי דוח הקריאה הלאומית להערכה של התקדמות חינוכית. (הרמה הגבוהה ביותר שהושגה ב-20 השנים האחרונות הייתה 37 אחוז, ב-2017.)
בתקווה להגביר את השיעורים הללו, רוב המדינות העבירו חוקים המחייבים את התלמידים לעבור בדיקה לאיתור מאבקי קריאה פוטנציאליים בשלב מוקדם בבית הספר היסודי. ברוב המקרים, המיונים נדרשים פעמיים או שלוש בשנה, בגן, בכיתה א' ובכיתה ב'.
מבחנים אלו נועדו לזהות תלמידים המתקשים במיומנויות כגון זיהוי אותיות והצלילים שהן משמיעות, מיזוג צלילים ליצירת מילים וזיהוי מילים מתחרזות. לאחר מכן ניתן להציע לתלמידים עם ציונים נמוכים במדדים אלה התערבויות נוספות שנועדו לעזור להם להתעדכן.
"האינדיקטורים של לקות קריאה עתידית או דיסלקציה קיימים כבר בחודשים הראשונים של הגן", אומרת עוזרנוב-פלצ'יק. "ויש גם אוסף עצום של עדויות המראה שהתערבויות הן היעילות ביותר בכיתות המוקדמות ביותר."
במחקר החדש, החוקרים רצו להעריך באיזו יעילות המיונים הללו מיושמים בבתי ספר. בעזרת המרכז הלאומי לשיפור האוריינות, הם פרסמו באתרי מדיה חברתית מחפשים מורים לכיתה ומומחי קריאה שאחראים על ביצוע מבחני מיון אוריינות.
המשיבים בסקר הגיעו מ-39 מדינות וייצגו בתי ספר ציבוריים ופרטיים, הממוקמים באזורים עירוניים, פרבריים וכפריים. החוקרים שאלו את אותם מורים עשרות שאלות לגבי ניסיונם במיון האוריינות, כולל שאלות לגבי הכשרתם, תהליך הבדיקה עצמו ותוצאות המיון.
אחד האתגרים המשמעותיים שדיווחו המשיבים היה חוסר הכשרה. כ-75 אחוז דיווחו כי קיבלו פחות משלוש שעות הדרכה כיצד לבצע את המסכים, ו-44 אחוז לא קיבלו הדרכה כלל או פחות משעה של הדרכה.
"בתנאים אידיאליים, יש מומחה שמכשיר את המחנכים, הם מספקים הזדמנויות לתרגול, הם מספקים משוב, והם צופים במחנכים מנהלים את ההערכה", אומרת אוזרנוב-פלצ'יק. "דבר מכל זה לא נעשה ברבים מהמקרים".
במקום זאת, מחנכים רבים דיווחו שהם השקיעו את זמנם בחיפוש אחר איך לתת את ההערכות, לפעמים בעבודה עם עמיתים. כמו כן, עובדים חדשים שהגיעו לבית ספר לאחר מתן ההכשרה הראשונית נותרו לעתים קרובות לבדם כדי להבין זאת.
אתגר מרכזי נוסף היה תנאים לא אופטימליים לביצוע הבדיקות. כ-80% מהמורים דיווחו על הפרעות במהלך ההקרנות, ו-40% נאלצו לעשות את המסכים במקומות רועשים כמו מסדרון בית ספר. יותר ממחצית מהמורים דיווחו גם על קשיים טכניים בביצוע המבחנים, ושיעור זה היה גבוה יותר בקרב מורים שעבדו בבתי ספר עם אחוז גבוה יותר של תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך (SES).
מורים דיווחו גם על קשיים בכל הנוגע להערכת תלמידים שסווגו כלומדי אנגלית (ELL). מורים רבים סיפרו שהם לא הוכשרו כיצד להבחין בין תלמידים המתקשים בקריאה לבין אלה שנאבקו במבחנים כי הם לא דיברו אנגלית היטב.
"המחקר מגלה שיש קושי רב להבין כיצד להתמודד עם לומדי השפה האנגלית בהקשר של מיון", אומרת אוזרנוב-פלצ'יק. "בסך הכל, הילדים האלה נוטים להיות מזוהים מדי או חסרי זיהוי כזקוקים לעזרה, אבל הם לא מקבלים את התמיכה שהם צריכים."
פוטנציאל לא ממומש
המדאיג ביותר, אומרים החוקרים, הוא שבבתי ספר רבים, תוצאות מבחני המיון לא מנוצלות כדי להעניק לתלמידים את העזרה הנוספת שהם צריכים. רק 44 אחוז מהמורים שנשאלו אמרו שבבית הספר שלהם היה תהליך רשמי ליצירת תוכניות התערבות לתלמידים לאחר ביצוע המיון.
"למרות שרוב המחנכים אמרו שהם מאמינים שחשוב לעשות מיון, הם לא מרגישים שיש לזה פוטנציאל להניע את השינוי באופן שבו הוא מיושם כיום", אומרת אוזרנוב-פלצ'יק.
במחקר המליצו החוקרים על מספר צעדים שבית מחוקקים במדינה או מחוזות בית ספר בודדים יכולים לנקוט כדי לגרום לתהליך המיון להתנהל בצורה חלקה ומוצלחת יותר.
"היישום הוא המפתח כאן", אומרת אוזרנוב-פלצ'יק. "מורים זקוקים ליותר תמיכה ופיתוח מקצועי. צריכה להיות תמיכה שיטתית בזמן שהם מנהלים את המיון. הם צריכים שיהיו להם חללים ייעודיים למיון, והדרכה מפורשת כיצד לטפל בילדים הלומדים בשפה האנגלית".
החוקרים ממליצים גם למחוזות בתי הספר להכשיר אדם לקחת אחריות על פענוח תוצאות המיון וניתוח הנתונים, כדי לוודא שהמיונים מובילים להצלחה משופרת בקריאה.
בנוסף לתמיכה בשינויים הללו, החוקרים עובדים גם על פלטפורמה טכנולוגית המשתמשת בבינה מלאכותית כדי לספק הוראה פרטנית יותר בקריאה, מה שיכול לעזור לתלמידים לקבל עזרה בתחומים שבהם הם נאבקים ביותר.
המחקר מומן על ידי Schmidt Futures, יוזמת צ'אן צוקרברג לפרויקט Reach Every Reader וקרן משפחת Halis.
