המאמר מציג בדיקה יסודית של מחלת האלצהיימר (AD), תוך שימת דגש על גילוי מוקדם כקריטי בשל התקדמות המחלה בשלבים מקוגניציה תקינה לפגיעה קוגניטיבית קלה (MCI) ובסופו של דבר לדמנציה. הסקירה מדגישה את החשיבות של זיהוי AD בשלבים הפרה-קליניים שלה כדי למנוע נזק נוירוני בלתי הפיך ואת הצורך בשיטות אבחון מדויקות שחורגות מהליכים פולשניים ויקרים כמו ניקור מותני והדמיית PET.
הסקירה דנה בסימנים שונים שאינם קוגניטיביים העשויים להצביע על הופעת AD, כגון תסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים, הפרעות שינה, ליקויים תחושתיים ושינויים גופניים. זה מצביע על כך שסימנים אלה, אם כי אינם סופיים, יכולים לשמש מנבאים מוקדמים של ירידה קוגניטיבית. המאמר גם מדגיש את תפקידו של מיקרוביום המעי ואת הפוטנציאל של סמנים ביולוגיים מבוססי דם באבחון מוקדם של AD.
השינויים ההיסטוריים בגישות האבחון מפורטים, המראים מעבר מהסתמכות על ראיות קליניות לשילוב של אינדיקטורים ביולוגיים. הסקירה מתארת את האבולוציה של קריטריונים אבחנתיים, הכנסת סמנים ביולוגיים וההשפעה הפוטנציאלית של בינה מלאכותית בגילוי סמנים ביולוגיים חדשים, זעיר פולשניים.
סימנים לא קוגניטיביים ספציפיים נחקרים לעומק, כולל תסמינים התנהגותיים של דמנציה, הפרעות בקצב היממה, ליקויים תחושתיים והשפעת המיקרוביום של המעי על AD. הסקירה מצביעה על המתאם בין תסמינים אלה לבין השינויים הפתולוגיים ב-AD, מה שמצביע על משחק גומלין מורכב בין סימנים מוקדמים והתקדמות המחלה.
ההתקדמות במחקר סמנים ביולוגיים מודגשת, עם התמקדות בדימות עצבית, סמנים מבוססי דם, מטבולומיקה, מיקרו-RNA אקזוזומלי, והתפקיד הפוטנציאלי של פתוגנים וחוסר ויסות אנדוקריני. מהסקירה עולה כי סמנים ביולוגיים מגוונים אלה, כאשר הם משולבים, יכולים לשפר משמעותית את הגילוי המוקדם וניהול המחלות.
המתאם בין סימפטומים לא קוגניטיביים ושינויים פתולוגיים הוא נקודת דיון מרכזית, כאשר הסקירה מפנה את תשומת הלב לקשר הדו-כיווני בין הפרעות שינה ל-AD, ולקשר בין ליקויים תחושתיים ואזורי מוח שנפגעו בשלב מוקדם של המחלה.
לסיכום, הסקירה מדגישה את הצורך בגילוי מוקדם להתערבות יעילה ואת הפוטנציאל של תסמינים לא קוגניטיביים וסמנים ביולוגיים בזיהוי AD לפני שמתגלה ירידה קוגניטיבית. היא מכירה באתגרים של שילוב אינדיקטורים אלה בפרקטיקה הקלינית וקוראת למחקר נוסף כדי לאשר את מהימנותם וישימותם באבחון מוקדם.
המאמר מסתיים בשורה של שאלות המדגישות את הצורך בחקירה נוספת לגבי השימוש בביטויים לא קוגניטיביים כאינדיקטורים מוקדמים, הקשר בין תסמינים אלה והפתולוגיה הבסיסית של AD, והפוטנציאל של שילוב אינדיקטורים אלה עם סמנים ביולוגיים ביולוגיים. לשפר את דיוק האבחון.
אסטרטגיית החיפוש וקריטריוני הבחירה של הסקירה מתוארים, תוך התמקדות במחקרים מ-5-10 השנים האחרונות הקשורים ל-AD, הסמנים הביולוגיים שלה ושיטות אבחון מוקדם, מה שמבטיח סינתזה מקיפה ועדכנית של מצב הידע הנוכחי בנושא מוקדם גילוי AD.
