חולי השתלת לב שחיים באזורים מוחלשים מבחינה סוציו-אקונומית נוטים יותר לחוות סיבוכים לאחר ניתוח ולמות תוך חמש שנים מאשר חולים שחיים באזורים מועדפים יותר, אפילו כאשר חולים אלו הושתלו בבתי חולים בעלי נפח גבוה, כך עולה ממחקר חדש של UCLA.
הממצאים יפורסמו ב-30 בספטמבר בביקורת עמיתים כתב עת להשתלות לב וריאותהפרסום הרשמי של האגודה הבינלאומית להשתלות לב וריאות, מצביע על כך שחוסר גישה לטיפול מעקב, שכנראה נובע ממחסור בשכונה, הוא השורש של הפער הזה, אמרה הסופרת הראשית שרה סאקוביץ MS MPH, רופאה רפואית סטודנט בבית הספר לרפואה דיוויד גפן ב-UCLA.
המאמר הודגש במקור במפגש הלאומי של אגודת מנתחי החזה בשנת 2024, שם הוא זכה לכינוי מאמר הזיכרון של ג'יי מקסוול צ'מברליין, המייצג את המאמר המוביל בתחום הטיפול הפרי-ניתוחי.
"המחקר שלנו מוכיח שגישה למרכזים איכותיים להשתלת לב אינה מפחיתה פערים מתמשכים מבוססי חסך שכונתי בהישרדות המטופל והשתל", אמר סקוביץ.
במקום זאת, נראה כי גורמים מחוץ לתקופה המיידית שלאחר ההשתלה הנובעים מגישה לטיפול אורכי או תרופות חיסוניות חיוניות, מעורבים."
שרה סקוביץ, אוניברסיטת קליפורניה – מדעי הבריאות של לוס אנג'לס
"בסך הכל, זה אומר ששיפור הגישה לטיפול אינו מספיק לחלוטין כדי להתמודד עם פערים מתמשכים בתוצאות שלאחר ההשתלה. עלינו להעביר את המיקוד שלנו לטיפול באי-שוויון בגישה לטיפול אורכי מעורבות, במהלך החודשים והשנים שלאחר ההשתלה." היא הוסיפה.
החוקרים בחנו נתונים מרשת הרכש וההשתלות של איברים (OPTN) עבור מבוגרים שקיבלו השתלות לב בין ינואר 2005 לדצמבר 2022, עם נתונים ממעקבים עד יוני 2023. הם השתמשו במדד שנקרא מדד החסר באזור (ADI), שילוב של החוסן הפיננסי של השכונה, המצוקה הכלכלית, אי השוויון וההישגים החינוכיים כדי לדרג אזורים מ-1 עבור המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה ביותר או "הפחות מקופח", ל-100, המייצג את המצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר, או "המקופח ביותר".
מוות בשנים א', שלוש וחמש לאחר ההשתלה היה התוצאה העיקרית שהחוקרים מדדו, ואחריו תוצאות במהלך אשפוז השתלה ואי ספיקת איברים לאחר שלוש וחמש שנים.
מתוך 38,000 הנתונים של מושתלי לב שנבדקו, כ-20% (7,600) היו מהאזורים המוחלשים ביותר.
החוקרים מצאו שלאנשים באזורים המוחלשים ביותר היה סיכון גבוה ב-14% למות לאחר שלוש שנים וב-13% סיכוי גבוה יותר למות לאחר חמש שנים. בנוסף, הם עמדו בפני סיכון גבוה ב-14% לאי ספיקת איברים לאחר שלוש שנים וסיכון מוגבר ב-13% לאחר חמש שנים.
אפילו כשהם קיבלו טיפול בבתי חולים באיכות גבוהה, למושתלי לב היה סיכוי גבוה ב-10% למות בשלוש שנים וגם בחמש שנים בהשוואה לעמיתיהם המתגוררים באזורים פחות מקופחים, מה שמצביע על כך שהטיפול בבית החולים הטוב יותר לא תורגם לטוב יותר מבחינה סטטיסטית. תוצאות.
חולים מקהילות מוחלשות סבלו לעתים קרובות יותר מסוכרת, אינדקס מסת גוף גבוה יותר ומחלות כלילית בהשוואה לאלו מאזורי הכנסה גבוהה יותר, ציינו החוקרים. אבל הפער נמשך גם לאחר התאמה לגורמים כמו גזע, ביטוח ומחלות נלוות.
"לכן, נראה כי חסרון סוציו-אקונומי ברמת הקהילה פועל כגורם מבני ברמה גבוהה יותר, המעצב באופן עצמאי את התוצאות שלאחר ההשתלה", הם כותבים.
מגבלות המחקר כוללות גרעיניות לא מספקת בנתוני OPTN, חוסר במידע על ניסיון מנתח, והאפשרות שציוני ה-ADI לא מייצגים לחלוטין את המאפיינים הסוציו-אקונומיים של המטופלים בשל אופן חישובם, מה שמצביע על צורך במחקר נוסף.
בינתיים, החוקרים בוחנים עוד את הגורמים התורמים לפער, כמו גישה והקפדה על תרופות לאחר ההשתלה וההשפעה של כוחות מגורים וסביבתיים על הבריאות.
"המטרה שלנו היא לאפיין באופן מלא את האסוציאציות המורכבות, הלא-לינאריות והרב-גוניות של גורמים חברתיים עם טיפול ותוצאות לבביות, כדי שנוכל לעצב פתרונות ממוקדים כראוי בקנה מידה מקומי וגם לאומי", אמר סקוביץ. "כדי לטפל בגורמים הבסיסיים הבסיסיים בהשתלה, עלינו לפרק את הבעיות הללו בקנה מידה גדול לנקודות פיתול שבהן נוכל לעשות שינוי משמעותי".
המחקר בוצע במעבדות המחקר לתוצאות קרדיווסקולריות (CORELAB) במחלקה לכירורגיה בניהולו של ד"ר פיימן בנהרש, המחבר הבכיר של הדו"ח. מחברים שותפים נוספים הם ד"ר סייד שאהיאן בחטיאר, ד"ר סעד מאליק, אמוליה ודלקונדה, ד"ר ניקיל צ'רוו וד"ר ריצ'רד שמין מאוניברסיטת UCLA. בחטיאר מזוהה גם עם אוניברסיטת קולורדו.
