בעקבות הגשת כתב אישום נגד חמישה נאשמים שהפגינו נגד הריסת בית הכנסת בגבעת זאב והאשמתם המופרכת בסיכון חיי אדם פנה ח”כ סמוטריץ’ לשרת המשפטים שקד ולשר הבט”פ ארדן בבקשה להתערבותם.

צילום גידי אבינערי
צילום גידי אבינערי

במכתב ששלח  ח”כ סמוטריץ’ בעקבות מעצר הצעירים נכתב “בסוף שבוע שעבר הוגש כתב אישום חמור ומופרך כנגד חמישה נאשמים, שניים מהם קטינים, שהפגינו וחסמו כביש במחאה על הכוונה להרוס את בית הכנסת ‘איילת השחר’ בגבעת זאב. כתב האישום מייחס להם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה שעונשה עד 20 שנות מאסר! במקביל להגשת כתב האישום הוגשה על ידי פרקליטות המדינה בקשה לבית המשפט לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם

השימוש בסעיף הדרקוני הזה והבקשה המיידית למעצרם של צעירים נורמטיביים עד תום ההליכים המשפטיים מזכיר תקופה אפילה בדברי ימיה של מערכת אכיפת החוק שלמרבה הצער התרחשה כאן לפני כעשר שנים, ימים בהם התגייסה המערכת בניגוד לכל נורמה מקובלת לשירות מכונת ההרס של רה”מ דאז, אריאל שרון ז”ל, במסגרת דיכוי ההתנגדות האזרחית לגירוש היהודים מגוש קטיף ומצפון השומרון. השימוש בסעיפי חוק דרקונים והארכות המעצר הסיטונאיות וחסרות התקדים הפכו אז, והופכים גם היום, את מפגיני הימין לאויב ולפושעים מסוכנים – עובדה רחוקה כרחוק מזרח ממערב מהאמת, עושה עוול במשפט ועורכת דמוניזציה לאותם המפגינים ולמעשה לציבור שלם.”

סמוטריץ’ הוסיף “לא זכור לי היחס המחמיר הזה כנגד סטודנטים, עולים חדשים, ומפגינים אחרים בחברה הישראלית שחסמו כבישים. גם אם היה יחס כזה הרי שהוא אינו במקומו, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שעה שמדובר במדיניות המופעלת כנגד מפגיני ימין בלבד.

כפי שכבר כתבתי לכם לאחרונה, ההתייחסות לפעולות מחאה של אזרחי המדינה, הגם שהן חורגות לפעמים מגבולות החוק, בצורה “שוויונית” לפעולות טרור והפרות סדר אלימות של ערבים המכוונות לפגוע בחיי אדם, היא התייחסות פופוליסטית ושטחית שמשקפת חוסר יכולת הבחנה מינימאלית בין סיטואציות מורכבות. הכלת המורכבות הזו וניווט זהיר בין גבולותיה העדינים הם תפקידכם כמי שאחראים על מערכות האכיפה ואמורים להכתיב להן את המדיניות.”

לסיכום כתב סמוטריץ’ “לא ניתן להשלים עם התעמרות מפלה ומקוממת זו במשמרת שלנו-שלכם!! עם כל הכבוד ל’עצמאות התביעה’, אתם – כנבחרי הציבור האמונים על מערכות אכיפת החוק – נדרשים להכתיב לה את מדיניותה, ובשעה שזו פושטת רגל והולכת לאיבוד, בלשון המעטה, מחובתכם להחזירה לשפיות ובעיקר לצדק.

אבקש את התערבותכם המיידית בעניין הספציפי הזה, ובכלל – בהכתבת מדיניות סבירה והגיונית בטיפול במקרים כגון אלו בכדי לוודא שהם לא יישנו. אני סמוך ובטוח שתמצאו בחכמתכם הרבה, בנחישות וברגישות, את הדרך להביא את העיוות הזה אל תיקונו.”