אברהם אבינו מלמד אותנו שיעור נוסף במידות. הרב איתמר חייקין, רב המכינה הקדם צבאית  “רוח השדה” של הקיבוץ הדתי, מקדיש את טורו השבועי לכל אלו שקשה להם בבוקר…


אחת הבעיות הכי קשות אצלנו בני אנוש הוא הפער בין הרצוי למצוי, בין השאיפות הגבוהות למציאות הנמוכה. הפער הזה יוצר תחושה לא נעימה (“דיסוננס קוגנטיבי” קוראים לו הפסיכולוגים) ובפני האדם ניצבות שתי ברירות. דרך אחת היא להנמיך את הציפיות, להוריד את הרצוי לגובה המצוי (התוצאה כמובן – בינוניות). אפשרות שנייה היא לעבוד קשה על מנת לעלות את המצוי אל רצוי. זה מחייב להתגבר על כוח הכבידה הטבעי המושך למטה. או שמא נקרא לזה בפשטות – להתמודד עם העצלות.

אברהם אבי המאמינים מהווה אישיות לדוגמה, בהתמודדות עם חולשה אנושית זו.

מילוי צוו ה’ בניסיון העקדה מתחיל במילים “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱ-לֹהִים” (בראשית כב, ג)

“וישכם” – הצעד הראשון ביום קובע את הכיוון לכל היום. צריך להזדרז לפני שיתעוררו תירוצים וספקות למה בכלל אני צריך את זה ואולי נישן עוד קצת כך יהיה לנו יותר כח לדרך הארוכה. לא בכדי השלחן ערוך נפתח במילים “יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר”

“בבוקר” – הבוקר הוא מלשון לבקר, לראות דבר באופן בהיר בניגוד לערב בו הכל מעורב ומעורבב. צריך להגדיר את המטרה בבהירות זה מאוד עוזר ביישום. ובכלל

“ויחבוש את חמורו” – לכאורה תוספת מיותרת (ע”ש ברש”י). התבוננות ברחבי התנ”ך תעלה שבכל מקום בו מופיע החמור הוא ייצוג לחומר. ממילא “ויחבוש את חמורו” מבטא את העובדה שאברהם שולט בחומר שלו ביד רמה. אברהם יודע כיצד להנהיג את גופו ולא להניח לגופניות למשוך אותו. (זו גם משמעות סמל המשיח “עני ורוכב על חמור”)

“ויקם וילך אל המקום” – אדם צריך לחפש ולמצוא סיבה ומשמעות שעבורה יקום בבוקר. אם יש את ה”למה?” הוא כבר ימצא את “האיך?” (ניטשה, וכמובן ויקטור פרנקל שהרחיב בעניין).

אולם “וישכם אברהם” של העקדה אינו ה”וישכם” היחיד בפרשה. ביטוי זה מופיע מוקדם יותר בפרשת סדום ועמורה. “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה’.” (שם, כא, כז)

דבר אחד הוא לעשות משהו באופן חד פעמי ודבר אחר הוא להתמיד. כמה פעמים החלטנו החלטות חשובות בחיינו כמו לסיים מסכת, לעשות דיאטה, לחזור לכושר גופני וכדו’. החלטנו והתחלנו בתנופה גדולה אך לאט לאט דעכה ההתלהבות עד שלבסוף וויתרנו לעצמנו… אברהם ה”עולה בהר ה'”יודע היטב שבמהלך הטיפוס צריך גם לדעת לעמוד במקום. לא לסגת ממה שכבר הגעת אליו. לצד התנועה קדימה צריך גם את היציבות. עמידה זו מאפשרת להתמיד בתנועה קדימה.

ובסוף כל פסיעה ופסיעה של אברהם על פני האדמה היא “את פני ה'” עמידה בפני ה’. חכמים למדו מפסוק זה שאברהם תיקן את תפילת שחרית (ברכות כו, ע”ב). אך דומני שכל חייו היו בחינת עמידה לפני ה’ בחינת “וַאֲנִי תְפִלָּה” (תהילים קט,ד).