חיילים משוחררים המפתחים אפילפסיה לאחר פגיעה מוחית טראומטית עשויים להיות בעלי שיעור תמותה גבוה יותר בשנים הבאות מאשר חיילים משוחררים המפתחים אפילפסיה ללא פגיעה מוחית טראומטית קודמת, על פי מחקר שפורסם ב-29 באוקטובר 2025, ב- נוירולוגיה®כתב העת הרפואי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה.
אמנם יש לאמת את הממצאים הללו במחקרים עתידיים, אך אנו ממליצים לאנשים המפתחים אפילפסיה לאחר פציעה מוחית טראומטית להיות במעקב צמוד, ובמיוחד אם ההתקפים אינם מגיבים היטב לטיפול, יקבלו עדיפות לניתוח או לעבור לתרופות חדשות ללא דיחוי".
זולפי הניף, MD, MBBS, FRCP, מחבר המחקר של Baylor College of Medicine ביוסטון, טקסס, ועמית באקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה
לצורך המחקר, החוקרים בדקו את מידע מסד הנתונים של מינהל הבריאות הוותיקים על 210,182 חיילים משוחררים עם אפילפסיה. מתוכם, 28,832 אנשים חוו פגיעה מוחית טראומטית בחמש השנים שלפני אבחנת האפילפסיה. קבוצה זו הייתה בת 53 בממוצע בזמן האבחון. ל-181,350 האנשים הנותרים לא הייתה פגיעה מוחית טראומטית בתוך חמש שנים לפני האבחנה. הם היו בני 61 בממוצע באבחון.
המשתתפים היו במעקב במשך שש שנים בממוצע. במהלך אותה תקופה מתו 10,780 מהאנשים עם אפילפסיה עם פגיעה מוחית טראומטית, לעומת 92,621 מהאנשים עם אפילפסיה ללא פגיעה מוחית טראומטית.
לאחר שהחוקרים חשבו כמה זמן בילה כל אדם כחלק מהמחקר והתאמתו לגורמים אחרים שעלולים להשפיע על שיעור התמותה, הם גילו שבסך הכל אנשים עם אפילפסיה פוסט טראומטית היו בסיכון גבוה ב-2% למות במהלך המחקר מאשר אלו עם אפילפסיה ללא פגיעה מוחית טראומטית.
עם זאת, הסיכון השתנה בהתאם לגורם לפגיעה המוחית הטראומטית. אלה עם שברים בגולגולת או בפנים היו בסיכון גבוה ב-18% למוות במהלך תקופת המחקר; אלה עם פגיעה מוחית מפוזרת היו בסיכון גבוה ב-17%; ואלה עם פגיעה מוחית מקומית היו בסיכון גבוה ב-16%.
לעומת זאת, אנשים שהפגיעה המוחית הטראומטית שלהם הייתה כתוצאה מזעזוע מוח, היו בעלי שיעור תמותה נמוך יותר מהשיעור של אנשים עם אפילפסיה ללא פגיעה מוחית טראומטית.
הניף אמר שכמה אפשרויות יכולות להסביר את הממצא הזה. לחלק מהגורמים לאפילפסיה של פגיעה מוחית לא טראומטית ששימשו כקבוצת ההשוואה, כמו שבץ, זיהומים או גידולים, יש שיעורי תמותה גבוהים. אם משווים לאוכלוסייה הרגילה, אמר הניף כי שיעורי התמותה יהיו גבוהים בהרבה.
"ייתכן גם שכאשר אנשים מפתחים אפילפסיה לאחר פגיעה מוחית טראומטית, הם מקבלים טיפול מוקדם יותר וייתכן שיש להם יותר גישה לטיפול ותוצאות טובות יותר מאשר אנשים שלא ספגו פגיעה מוחית טראומטית", אמר הניף.
החוקרים מצאו גם שאנשים עם פגיעה מוחית טראומטית חוץ-מוחית שפיתחו אפילפסיה בגיל צעיר – או כשהיו בטווח הגילאים 18-39 – היו בסיכון גבוה פי שניים למות במהלך המחקר מאשר מבוגרים צעירים עם אפילפסיה אך ללא פגיעה מוחית.
מגבלה של המחקר הייתה שהמידע על פציעות מוח טראומטיות שחוו לפני שהאנשים קיבלו טיפול ממינהל הבריאות הוותיקים היה מוגבל.
המחקר מומן על ידי משרד ההגנה האמריקאי.
