חיזוק הכושר הגופני בנוער קשור להפחתת הסיכונים להפרעות נפשיות

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת JAMA רפואת ילדיםחוקרים חקרו את הקשר בין רמות כושר גופני וסיכונים להפרעות נפשיות בקרב ילדים ובני נוער במשך עשור.

הם מצאו שכושר לב-נשימה טוב יותר, סיבולת שרירים וכוח שרירי היו קשורים בסיכון מופחת לחרדה, דיכאון והפרעות קשב וריכוז (ADHD), מה שמרמז על התפקיד המגן הפוטנציאלי שכושר גופני יכול למלא במניעת הופעתה של נפשית. הפרעות בדמוגרפיה זו.

מחקר: כושר גופני וסיכון להפרעות נפשיות בילדים ובני נוער. קרדיט תמונה: matimix / Shutterstock

רקע כללי

ארגון הבריאות העולמי מדווח כי בעיות בריאות הנפש משפיעות על אחד מכל שבעה אנשים בגילאי 10 עד 19 שנים, בשכיחות הולכת וגוברת ברחבי העולם.

שיפור הבריאות הנפשית כרוך בזיהוי גורמי הגנה מפני אתגרים אלו, כאשר כושר גופני מתגלה כשיקול משמעותי.

מחקרים קודמים שכלל ילדים ומתבגרים מצביעים על קשר חיובי בין כושר גופני לבריאות נפשית, אם כי עם מגבלות כמו עיצוב מחקר ומתאמים לא עקביים.

לגבי המחקר

מחקר שנערך בטייוואן נועד לתת מענה לפער זה על ידי בחינת הקשר בין רמות הכושר הגופני והסיכון לפתח הפרעות נפשיות בטווח הארוך, כולל חרדה, דיכאון והפרעות קשב וריכוז, תוך שימוש בגישה אורכית עם קבוצה לאומית גדולה. .

מטרתו הייתה להבהיר את התפקיד הפוטנציאלי של כושר גופני כאינדיקטור לזיהוי אנשים בסיכון לפתח הפרעות נפשיות.

המחקר השתמש בנתונים רטרוספקטיביים שהתקבלו ממסד הנתונים הלאומי של מבחני כושר לסטודנטים (NSFTD) וממסד המחקר הלאומי של ביטוח הבריאות (NHIRD) בטייוואן.

מה-NHIRD, החוקרים השיגו נתוני תביעות רפואיות, בעוד שה-NSFTD אסף נתונים מהערכות כושר גופני שנתיות וכללו רשומות של אינדקס מסת הגוף (BMI) של תלמידים.

נבנו שתי קבוצות שונות: חרדה ודיכאון (ANX-DEP) ו-ADHD, החל מה-1 בינואר 2009 ועד ה-31 בדצמבר 2019. המשתתפים היו תלמידים בגילאי 10 או 11 שנים עם תקופת מעקב מינימלית של שלוש שנים.

קריטריוני ההדרה כללו אבחון קודם של שיתוק מוחין ואבחונים קודמים של חרדה, דיכאון או ADHD. מדדי הכושר הגופני כללו ריצה של 800 מטר (כושר קרדיו-נשימה (CF)), התכרבלות רגליים כפופות לבדיקת סיבולת שרירים (ME), קפיצות רחבות לעמידה להערכת כוח השרירים (MP), ומבחני ישיבה והגעה כושר גמישות מוערך (FF).

התוצאה העיקרית הייתה אבחון קליני של הפרעה נפשית לאחר תאריך המדד ונתמך בנתוני תביעות. החוקרים השתמשו במודלים פרופורציונליים של Cox רב משתנים כדי להעריך את הקשר בין כושר גופני לסיכון להפרעה נפשית, עם ניתוחי רגישות שנערכו כדי להבטיח חוסן.

ממצאים

המחקר ניתח נתונים של כמעט ארבעה מיליון תלמידים טייוואנים, תוך בניית שתי קבוצות המתמקדות ב-ADHD ו-ANX-DEP, עם גיל חציוני של 10.6 שנים.

המשתתפים עברו מבחני כושר שונים, כאשר נשים וגברים השיגו ציונים ממוצעים של 5.1 ו-4.9 דקות ב-CF, בהתאמה. רמות כושר נמוכות יותר היו קשורות לסיכון גבוה יותר להפרעות נפשיות.

לדוגמה, ברבעון עם הביצועים הטובים ביותר של CF, למשתתפים הייתה שכיחות ADHD מצטברת של 0.18%, בהשוואה ל-0.46% ברבעון הנמוך ביותר. דפוסים דומים נצפו במשתתפים גברים, מה שמצביע על קשר תלוי מינון בין כושר גופני וסיכונים להפרעות נפשיות.

מודלים של סיכונים פרופורציונליים של Cox רב משתנים חשפו קשר מובהק בין שיפור בכושר גופני לבין סיכונים מופחתים של חרדה, דיכאון והפרעות קשב וריכוז. לדוגמה, ירידה של חצי דקה בזמני ריצה של 800 מטר (CF) הייתה בקורלציה עם ירידה של 3% עד 8% בסיכון להפרעות נפשיות.

באופן דומה, שיפורים ב-ME, MP ו-FF היו קשורים לירידה בסיכון להפרעות נפשיות שונות, עם השפעות שונות שנצפו בין המינים.

ניתוחי רגישות תמכו בחוסן של ממצאים אלה, ואישרו קשר בין מינון-תגובה בין רמות כושר גופני גבוהות יותר לבין סיכון נמוך יותר להפרעות נפשיות.

בנוסף, שיפורים בכושר לאורך זמן נקשרו להפחתת השכיחות של הפרעות נפשיות, תוך שימת דגש על החשיבות של תוכניות לשיפור הכושר בקידום בריאות הנפש בקרב ילדים ובני נוער.

מסקנות

המחקר, שכלל 1.9 מיליון ילדים ובני נוער, מצא כי רמות נמוכות יותר של כושר גופני, במיוחד בכושר קרדיו-נשימה ושרירי, היו קשורות באופן עצמאי לשכיחות גבוהה יותר של הפרעות חרדה, הפרעות דיכאון והפרעות קשב וריכוז.

קשר זה נמשך גם לאחר שהתייחס לגורמים מבלבלים פוטנציאליים כמו דמוגרפיה, BMI ומחלות נלוות פסיכיאטריות. המחקר הדגיש כיצד מרכיבי כושר שונים היו קשורים להפרעות נפשיות, עם הבדלים בולטים בין המינים.

בעוד שכושר קרדיו-נשימה הראה את הקשר החזק ביותר לבריאות הנפש, הקשר בין גמישות להפרעות נפשיות היה פחות משמעותי.

המחקר הדגיש את החשיבות של התייחסות למין כגורם מרכזי בבחינת הקשר בין כושר גופני להפרעות נפשיות, והוא סיפק ראיות חזקות לקשר הפוך בין כושר גופני לסיכון ל-ADHD.

נקודות החוזק של המחקר כללו את העוקבה הגדולה והארצית שלו והערכות כושר גופני סטנדרטיות. מגבלותיו כללו את האופי התצפיתי של המחקר והיעדר נתונים על מצב ההתבגרות והתנהגויות אחרות הקשורות לבריאות.

בסך הכל, המחקר מדגיש את הפוטנציאל של תוכניות ממוקדות לקידום כושר גופני כהתערבות מונעת ראשונית נגד הפרעות נפשיות בילדים ומתבגרים.