הירשם ל-Antisemitism Decoded, the קָדִימָההמדריך של החדשות והרעש על בטיחות היהודים, מובא אליכם מדי שבוע על ידי העיתונאי החוקר ארנו רוזנפלד.
"אני אוהב את היטלר", כתב אחד, בטקסטים שהודלפו מצ'אט קבוצתי של הרפובליקנים הצעירים שעליו דיווחה פוליטיקו מוקדם יותר השבוע. במהלך מספר חודשים מוקדם יותר השנה, משתתפי הצ'אט דיברו על שליחת מי שפעל נגדם בחיפוש אחר כוח פוליטי לתאי הגזים. אדם אחד, בהתייחסו לעמית יהודי, כתב שעמית מסמס נותן ל"יהודי" יותר מדי קרדיט.
הגינוי הגיע במהירות – אבל לא מהבית הלבן.
בעוד שחלק מחברי הצ'אט פוטרו על ידי הבוסים הרפובליקנים שלהם, ואחרים מצאו את הפרקים שלהם של הרפובליקנים הצעירים מפורקים, התגובה מהצמרת הייתה הגנתית. סגן הנשיא ג'יי.די ואנס המעיט בטקסטים בהשוואתם לטקסטים אלימים שנשלחו בשנת 2022 על ידי ג'יי ג'ונס, שמתמודד לתפקיד התובע הכללי של וירג'יניה. "זה הרבה יותר גרוע מכל מה שנאמר בצ'אט קבוצתי בקולג', והבחור שאמר שזה יכול להפוך ל-AG של וירג'יניה", פרסם ואנס ב-X.
אבל בניסיון להסיט את תשומת הלב מהפנטזיות האלימות של צעירי הרפובליקה הדמוקרטית, ואנס למעשה הדגיש מדוע הם כל כך מדאיגים. אם ההבנה הקולקטיבית שלנו לגבי הדחפים שלו לאלימות פוליטית תלויה בעיקר בשאלה למי יש כוח, עלינו להיות מודאגים יותר מהדחפים האלה בימין.
כן, גם כשהם מתבטאים ב"צ'אט קבוצתי במכללה" עם השפעה מעשית מוגבלת. כי כשאנחנו מסתכלים למי באמת יש כוח במדינה הזאת, אנחנו יכולים לראות די בבירור שזה הימין הריאקציוני. הצ'אט מהווה עדות נוספת לדרכים שבהן מגזר פוליטי זה נרמל והעלה את השנאה האלימה והקיצונית, כולל אנטישמיות – ולמה עלינו לראות את הנורמליזציה הזו כבעיה דחופה.
הרפובליקנים בשלטון בבית הלבן ובקונגרס, ובני בריתם החזקים בתקשורת השמרנית, הצליחו לגרום לרעיון השמאל האלים פוליטית להיראות כאיום העיקרי. אם צורכים אמצעי תקשורת מסוימים, מתקבל הרושם שערים נהרסות על ידי שמאלנים אלימים, ושהאיום הגדול ביותר על יהודי אמריקה כיום הוא השמאל.
אבל האמת – למרות שהממשל של הנשיא דונלד טראמפ הוריד את דף האינטרנט הממשלתי שהציג את הנתונים – היא שהימין הוא המקור הנפוץ ביותר לאלימות פוליטית במדינה הזו. ובניגוד לשמאל, זה כך בגיבוי האנשים החזקים במדינה.
קחו בחשבון את הנשורת מהרצח של הפעיל השמרני הצעיר הבולט צ'רלי קירק.
פקידי טראמפ ודמויות שונות בימין קפצו להאשים את הרצח באלימות פוליטית של השמאל, הרבה לפני שחשוד זוהה בפומבי. הם האשימו את אויביהם הפוליטיים בהריגה ונשבעו לרסק אותם, והגיעו עד כדי דחיפה לפטר אנשים על כך שלא קיבלו את התגובה למותו של קירק שנראו להם. (יותר מ-145 אנשים אכן איבדו את מקום עבודתם).
במילים אחרות, הימין ראה באלימות פוליטית משהו שאמור להיתפס אוטומטית כבעיה שמאלנית – כזו שיכולה להיפתר על ידי כמה מהאנשים החזקים ביותר שמשמיצים את האנשים הרגילים שלא הסכימו איתם, כולל אחיות, מנהלי מסעדות ופרופסורים, תוך השארת קריאות לאלימות ריאקציונית נגד השמאל ללא מעצורים.
זה לא היה קריאות לאלימות ועונש פינג פונג הלוך ושוב מצד לצד. אלה בעלי הכוח המאשימים ומבקשים להעניש את אלה שאיתם לא הסכימו.
אולי חלקם לא מחשיבים את חברי הרפובליקנים הצעירים כבעלי כוח עדיין. אבל בוודאי כולם יכולים להסכים שפקיד הפנטגון שדוחף קונספירציה על ליאו פרנק, ופקידי הבית הלבן השונים עם קשרים עם קיצונים אנטישמים – אם ניקח רק כמה דוגמאות – כן. הרפובליקנים הצעירים בצ'אט הזה מתאמנים להיות הדור הבא של אנשים בתפקידים אלה. הם עוקבים אחר הדוגמה שהוגדרה עבורם ופועלים לתפור אותו ביתר יציבות בבד הימני.
לראות זאת בבירור רלוונטי במיוחד עבור יהודי אמריקה המתמודדים עם אנטישמיות כיום.
זה לא אומר שאין אנטישמיות בשמאל וגם בימין. כמובן שיש. אין לי ספק שחלק מהקוראים של הקטע הזה יחשבו על התמונות של מפגיני מכללות נגד המלחמה בעזה, שחלקם אכן עברו לאנטישמיות. היו מקרים משמעותיים שבהם אנטישמיות מצד אלו מהשמאל הובילה לוונדליזם ואפילו, באופן טרגי, לאלימות.
אבל למפגיני הקולג'ים האלה, שרובם המכריע היו שלווים, אין כוח אמיתי.
זה עשוי להרגיש כמוהם, במיוחד עבור סטודנטים שחשים אבודים או מודרים באקלים הפוליטי בקמפוס. אבל הכוח האמיתי בקמפוס מוחזק בידי חבר הנאמנים. היא מוחזקת על ידי האנשים שלעתים קרובות מדי, לאחרונה, החליטו להתפשר על החופש האקדמי כדי לנסות להרגיע את הקונגרס והממשל על האשמות בנשק של אנטישמיות של סטודנטים.
לקונגרס ולנשיא יש עוד יותר כוח. והם, כפי שמסמלת ביטול השנאה של ואנס מהצ'אט הקבוצתי, נוח להם לנרמל שנאה כשהיא באה מתוך השורות שלהם.
אני מזדהה עם צעירים שמנווטים את רגשותיהם לגבי זהות יהודית וציונות שחשו מנודה או דמוניזציה על ידי חבריהם. אבל בני גילם אינם יכולים לעצור, לעצור ולאיים בגירושם. אלה שמחזיקים בכוח אמיתי יכולים ועושים, ועושים זאת לכאורה כדי להילחם באנטישמיות – רק תשאלו את מחמוד חליל.
ועדיין, במקביל, ה-FBI נתמך על ידי מישהו שהופיע שוב ושוב בפודקאסט בהנחיית מכחיש שואה בולט.
יכול להיות שרבים מאיתנו נוטים יותר, בחיי היומיום שלנו, להיתקל במישהו שמאלני ומטשטש את הגבול בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. אבל העובדה שאנו נוטים יותר להיתקל בסוג זה של אנטישמיות לעתים קרובות יותר בהקשר חברתי לא משנה את המתמטיקה הבסיסית. הימין במדינה הזו, המחזיק בשלטון בבית הלבן, בקונגרס ובבית המשפט העליון, מורכב מיחידים שהוכיחו את עצמם במקרה הטוב חסרי עניין להיפטר מהתנועה שלהם מקריאות לאלימות פוליטית מפלה. והם אלו שלהחלטות שלהם יש את היכולת להשפיע בפועל על התנאים המהותיים של חיינו.
ולכן, בדרך המצומצמת הזו, עלינו להקשיב לוואנס. עלינו לבחון למי יש כוח בפועל, ולחשוב בביקורתיות על הדרכים שבהן הם קידמו – או סייעו להתקדמות – רטוריקה פוליטית גזענית, קיצונית, שנאת זרים, וכן, אנטישמית. כי כשאנחנו עושים את זה, אנחנו יכולים לראות שאין שוויון. אלו שיש להם כוח – כוח אמיתי – הם אלה שהופכים את המדינה שלנו למדינה אלימה יותר מבחינה פוליטית.
