הפסקת אלפי מענקים פדרליים שמממנים ניסויים קליניים מאיימת להפוך התקדמות משמעותית בהבנה ובטיפול באתגרים הבריאותיים של אוכלוסיות מודרות, במיוחד ילדים ובני נוער שכבר מיוצגים בתת-ייצוג במחקר.
פרשנות חדשה בכתב העת הרפואי רפואת ילדים מעלה חששות חשובים לגבי האתיקה של הפסקת ניסויים קליניים לפני השלמתם, במיוחד כאשר מחקרים אלה כוללים ילדים ובני נוער.
נכון ליולי 2025, המכונים הלאומיים לבריאות קיצצו כ-4,700 מענקים הקשורים ליותר מ-200 ניסויים קליניים מתמשכים. מחקרים אלה תכננו לערב יותר מ-689,000 אנשים, כולל כ-20% שהיו תינוקות, ילדים ומתבגרים. רבים מהמשתתפים הצעירים הללו התמודדו עם אתגרים בריאותיים רציניים כמו HIV, שימוש בחומרים ודיכאון, והמחקרים התמקדו במיוחד בשיפור הבריאות של אנשים המזדהים כשחורים, לטינים או מיעוט מיני ומגדרי.
ההפסקות הנוכחיות מאיימות לשפר את ההתקדמות שנעשתה בעשורים האחרונים, כותבות אמיליה קנופף, פרופסור חבר בבית הספר לאחיות באוניברסיטת אינדיאנה, קתרין מקפגאל, פרופסור חבר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן פיינברג, וקימברלי נלסון, פרופסור חבר בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת בוסטון.
בפרשנות, שכותרתה "השלכות אתיות של סיום מחקר", המחברים בוחנים מה קורה כאשר מחקרים אלה מסתיימים בפתאומיות. הם טוענים שסגירות פתאומיות כאלה עלולות לשבור אמון ולפגוע במשתתפים, במיוחד כאשר המחקר מערב צעירים. הם גם מציינים כי פעולות אלו מתנגשות עם עקרונות אתיים ארוכי שנים המתוארים בהנחיות הפדרליות של בלמונט דו"ח שפורסמו ב-1979 המתארות שלושה עקרונות עיקריים למחקר אנושי: כבוד לאדם, חסד וצדק.
"אמון בין חוקרים למשתתפי מחקר הוא חלק חיוני בכל מחקר ויכול לקחת זמן רב עד להתפתח, במיוחד עם משתתפים שהודרו היסטורית ממחקר או נדחקו לשוליים בחברה שלנו", אומר נלסון, שחוקר סוגיות אתיות ומשפטיות הקשורות במחקר ובהתערבויות של בריאות מינית עם מתבגרים. "עצירת ניסוי קליני באמצע איסוף נתונים – לא מסיבות בטיחותיות או מדעיות, אלא מסיבות פוליטיות – היא הפרה של האמון הזה. זוהי הפרה אינהרנטית של ההסכם שנערך בין החוקרים למשתתפים, שבו המשתתפים מקבלים את הסיכונים שבהשתתפות בתקווה שיהיו יתרונות אישיים וחברתיים אם ההתערבות תתברר כיעילה".
למרות היותם בסיכון גבוה יותר לרבים מהמצבים הבריאותיים שניסויים קליניים מטפלים בהם, רבות מהאוכלוסיות המשתתפות בניסויים הקליניים שבוטלו בפתאומיות מיוצגות בחסר במחקר זה. בפרט, צעירים המסוגלים להשתתף בניסויים קליניים מתמודדים לעתים קרובות עם חששות או מחסומים סביב יכולתם להסכים וסודיות של מידע רגיש שהם חולקים בניסויים אלה.
קנופ, שחוקרת מניעת HIV וביואתיקה במחקר שלה, אומרת שכולם צריכים להיות מודאגים.
בטווח הקצר, ילדים, מתבגרים ומשפחותיהם חווים הפרעות או הפסקת הטבות שההשתתפות במחקר מספקת. במקרים מסוימים, ההפרעה במימון הביאה לזיהום בתכנון המחקר והמשתתפים נאלצו להיסגר והנתונים שלהם לא יהיו ניתנים לשימוש. ההשפעה ארוכת הטווח עשויה להיות אמון נמוך יותר במחקר, פחות נכונות להשתתף, והתקדמות מדעית איטית יותר".
אמיליה קנופף, פרופסור חבר, בית הספר לאחיות של אוניברסיטת אינדיאנה
המחברים, כולם חוקרי בריאות בגיל ההתבגרות, רשמו אלפי משתתפים צעירים לניסויים הקליניים שלהם, ומסבירים עוד יותר את ההשפעות של סיום מחקרים אלה באופן פתאומי. ראשית, המשתתפים אינם מודיעים כי ייתכן שהלימודים שלהם יופסקו או ייסגרו מסיבות פוליטיות או מימון, מה שמאתגר את הרעיון של הסכמה מדעת אמיתית. שנית, סגירת מחקרים בפתאומיות גם מקשה לדעת אם הטיפולים עובדים, ומפחיתה את ערך התרומות של משתתפים שהסכימו לקחת חלק לקידום בריאות הציבור.
המחברים קוראים לדרכים טובות יותר לעקוב אחר ההשפעות של סיום המחקר על המשתתפים והנחיות חזקות יותר כדי להבטיח שפרויקטי מחקר מסתיימים בצורה אתית.
מעקב אחר ההשלכות הבריאותיות של מחקרים שהופסקו חשוב מתמיד, אך גם קשה יותר, על רקע קיצוצים בתקציב האחרון לסוכנויות הבריאות הפדרליות שאוספות מידע זה, כמו גם שינויים משמעותיים באופן האיסוף והדיווח של נתונים מסוג זה על קהילות שוליים. המחברים קוראים לקרנות ולמממנים פרטיים לתעדף מחקר על בריאותם ורווחתם של אנשים וקהילות אלה שנמחקים מהרשומה הציבורית.
חשוב לציין, ככל שהאיומים על המחקר המדעי ממשיכים להתפתח, הם גם מדגישים את הצורך של חוקרים לפתח תוכנית לסיום מחקר אתי המכבדת ומכבדת את תרומתם החשובה של המשתתפים למען טובת החברה.
