מתח אימהי, הכולל מצוקה פיזית, רגשית ופסיכולוגית, נותר סיכון נרחב אך לא מוערך במהלך ההריון. מחקרים קודמים קשרו מתח לרמות קורטיזול מוגברת ולאותת נוירוטרנסמיטר לא תקינים, שעלולים להפריע להתפתחות המוח של העובר. עם זאת, חוסר עקביות נמשך בהבנה כיצד מתח טרום לידתי מתורגם לתוצאות קוגניטיביות ורגשיות ניתנות למדידה אצל ילדים. משברים סביבתיים, אי-שוויון סוציו-אקונומי וגישה לשירותי בריאות מחזקים עוד יותר את הסיכונים הללו, במיוחד באזורים מוגבלים במשאבים. בשל אתגרים אלו, יש צורך במחקרים מעמיקים כדי להבהיר כיצד מתח אימהי משבש את מסלולי ההתפתחות וכדי לזהות אסטרטגיות שיכולות למתן את השפעותיו לכל החיים.
חוקרים מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה פרסמו (DOI: 10.1002/pdi3.70004) סקירה מקיפה ב- גילוי ילדים (ספטמבר 2025), חושף כיצד מתח אימהי מעצב מחדש את הצמיחה של העובר והתפתחות המוח באמצעות אינטראקציות ביולוגיות וסביבתיות מורכבות. בהסתמך על נתונים מאסונות גדולים כמו סופת הקרח ב-1998, רעידת האדמה בצ'ילה ב-2010 ושיטפונות איווה ב-2008, הצוות משלב עדויות מולקולריות, פיזיולוגיות וסוציו-תרבותיות. הממצאים שלהם מוכיחים שמתח אימהי מפעיל שינויים הורמונליים ואפיגנטיים שיכולים להימשך לאורך דורות, ומדגישים את הצורך הדחוף בהתערבויות של אימהות בבריאות הנפש.
הסקירה מזהה את ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל (HPA) כמערכת תגובת הלחץ המרכזית, שבה קורטיזול מוגבר וגלוקוקורטיקואידים חוצים את השליה ומשבשים את אזורי המוח של העובר כגון ההיפוקמפוס והאמיגדלה. שיבושים אלו עלולים לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי, בוויסות הרגשי ובהמשך עמידה במתח. מחקרי הדמיה חשפו מופחת נפח ההיפוקמפוס השמאלי ושינוי בקישוריות עצבית בתינוקות שנחשפו לחרדה גבוהה לפני הלידה. אירועים סביבתיים כמו רעידת האדמה בצ'ילה ופרויקט קרח סופת מדגימים עוד כיצד גורמי לחץ חריפים וכרוניים מעצבים מחדש את ההתפתחות – מה שמוביל למשקל לידה נמוך יותר, היקפי ראש קטנים יותר ותגובתיות רגשית מוגברת. ברמה המולקולרית, מתח כרוני משנה דפוסי מתילציה של DNA בגנים של קולטני גלוקוקורטיקואידים (NR3C1), נטייה של צאצאים לחרדה ודיכאון. נתונים מפלטפורמת OASIS של ג'ורג'יה קישרו גם מתח אימהי עם שיעורי תמותה עובריים משתנים בין 2013 ל-2023, וחיזקו את ממד בריאות הציבור של לחץ טרום לידתי. יחד, ממצאים אלה מציגים מתח אימהי כסוגיה ביולוגית וחברתית הדורשת התערבויות ממוקדות.
מתח אימהי אינו רק חוויה רגשית – הוא אות פיזיולוגי שמעצב ישירות את המוח המתפתח. הניתוח שלנו מדגיש שהתזמון, העוצמה וסוג החשיפה ללחץ יכולים להשאיר חותם מולקולרי על העובר, שחלקם נמשכים לאורך כל החיים. ההכרה בהשפעות הללו מחייבת תמיכה מערכתית – טיפול נפשי, גישה הוגנת לשירותים טרום לידתיים ומדיניות המגנה על אמהות לעתיד, במיוחד בזמן משברים".
Divya Tadanki, הכותבת הראשית של הסקירה
המחקר מחזק כי הפחתת מתח אימהי חיונית לשיפור תוצאות בריאות האם והילד. שילוב של הפחתת מתח המבוססת על מיינדפולנס, טיפול קוגניטיבי התנהגותי וייעוץ מבוסס טראומה בטיפול טרום לידתי עשוי להפחית תוצאות שליליות. קוראים לקובעי המדיניות לתעדף פתרונות מבניים – כגון חופשת לידה בתשלום, דיור בר השגה וגישה לטיפול נפשי – כדי להקל על גורמים סוציו-אקונומיים של מצוקה אימהית. מחקרי אורך עתידיים חיוניים כדי לאתר כיצד מתח טרום לידתי משפיע על גיל ההתבגרות והבגרות. בסופו של דבר, קידום רווחת האם היא השקעה בדורות עתידיים בריאים ועמידים יותר.
