חוקרים מאוניברסיטת מיזורי חוקרים טיפולים פוטנציאליים למיקוד תאים ספציפיים הקשורים להתפתחות של הפרעות קרדיווסקולריות ומטבוליות כמו לחץ דם גבוה וסוכרת מסוג 2.
מחקר שפורסם לאחרונה התמקד במקבץ של תאים כימורצפטורים הממוקמים בסמוך לעורק הצוואר בצוואר. בעת פעילות יתר, התאים מהווים מנבא למצבים ותמותה הקשורים ללב וכלי דם.
מכיוון שהרצפטורים הכימיים הללו יכולים לחוש את ריכוז החמצן בגוף, חוקרי MU העלו את השאלה האם מניפולציה של רמות החמצן עשויה להשפיע על פעילות יתר של כימורצפטורים ועלולה להשפיע על תפקוד לב וכלי דם ומטבולי.
"ישנם מחקרים מרגשים בחולדות שמראים שהסרת רצפטורים כימיים אלה כשהם הופכים לפעילות יתר יכולה לשפר בעיות כמו לחץ דם גבוה וסוכר גבוה בדם", אמרה ג'קלין לימברג, מחברת ראשונה ופרופסור חבר לפיזיולוגיה של תזונה ופעילות גופנית. "לפני ששקול להסיר אותם לחלוטין בחולים, חשבנו שמינונים גבוהים של חמצן עשויים להפחית או 'לכבות' את פעילות הכימורצפטורים, ובכך לשפר את התוצאות הבריאותיות".
שתי קבוצות השתתפו במחקר MU – 17 אנשים עם ו-20 אנשים ללא סוכרת מסוג 2 כביקורת. צוות המחקר מצא שהרצפטורים הכימיים ההיקפיים אכן היו פעילים יתר על המידה במבוגרים עם סוכרת, עם רמת הפעילות הגבוהה ביותר הקשורה לחולים עם רמת הסוכר הגבוהה ביותר בדם.
לאחר כניסה להיפרוקסיה – מצב שבו נחשפים לרמות גבוהות של חמצן – פעילות הכימורצפטורים ירדה, יחד עם קצב הלב, לחץ הדם ומספר הנשימות הנלקחות בדקה. עם זאת, ההשפעה לא הייתה שונה בין שתי הקבוצות. בנוסף, לא הייתה השפעה על סבילות לגלוקוז או רגישות לאינסולין.
"מטרת מחקר זה הייתה להבין כיצד רצפטורים כימיים היקפיים משפיעים על ההשלכות הקרדיווסקולריות והמטבוליות של סוכרת מסוג 2", אמרה קמילה מנריקה-אסבדו, מחברת שותפה ופרופסור לרפואה. "עכשיו אנחנו מבינים שהתקף אחד של היפרוקסיה לא משפר מיד את התפקוד. המידע הזה מאפשר לנו למקד את תשומת הלב שלנו בטיפולים אחרים שמראים הבטחה לחולים עם סוכרת מסוג 2."
ז'קלין לימברג, PhD היא פרופסור חבר לפיזיולוגיה של תזונה ופעילות גופנית, בעלת מינויים במכללה לחקלאות, מזון ומשאבי טבע. קמילה מנריקה-אסבדו, ד"ר היא פרופסור לרפואה וד"ר תומס וו. ברנס, פרופסור מובהק לסוכרת בבית הספר לרפואה. היא גם חוקרת NextGen Precision Health.
"תפקידם של הרצפטורים הכימיים ההיקפיים בבקרה קרדיווסקולרית ומטבולית בסוכרת מסוג 2" פורסם לאחרונה ב כתב העת לפיזיולוגיה. בנוסף ללימברג ומנריקה-אסבדו, מחברי המחקר של MU כוללים את הסטודנטית לתואר שני אנה מ. גונסאלבס. גם אריק ליס, ג'ניפר הארפר, אליזבת אוט ואוברי פיפקינס תרמו.