חוקרים דוחקים בהכללה של קבוצות שוליות כדי לגשר על פערי טיפול בבולימיה נרבוזה

סְקִירָה: בולימיה נרבוזה ופערים הקשורים לטיפול. קרדיט תמונה: סטודיו 34 / Shutterstock

במאמר סקירה שפורסם לאחרונה בכתב העת גבולות בפסיכולוגיההחוקרים קים ווילסון ורוברט קגאבו מהמכללה למדעי הבריאות, אוניברסיטת יוטה טק, דנו בפערים בטיפול בבולימיה נרבוזה (BN), והדגישו אי הכללות משמעותיות במחקר קליני.

המסקנות שלהם מדגישות את הצורך במחקר כולל יותר המתייחס לצרכי הטיפול של מבוגרים, גברים, יחידי LGBTQ ומיעוטים גזעיים כדי לשפר את תוצאות הטיפול ב-BN באוכלוסיות מגוונות.

הסקירה זיהתה פערים קריטיים במחקר הנוכחי, במיוחד הדרה של אנשים עם מחלות נפש קשות, הפרעות שימוש בסמים ואלה שנמצאים במסגרות אשפוז. המחקר קורא לכלול קבוצות אלו במחקר עתידי כדי להבטיח גישות טיפול יעילות בכל האוכלוסיות המושפעות מ-BN.

רֶקַע

BN היא הפרעת אכילה רצינית שמתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת ומאופיינת באפיזודות של אכילה מוגזמת ואחריה התנהגויות מפצות כמו הקאות, שימוש לרעה בחומרים משלשלים או פעילות גופנית מוגזמת.

למרות ש-BN יכול להופיע בכל גיל, עם גיל התחלה חציוני של 12.4 שנים, זה משפיע על מספר לא מבוטל של אנשים, עם שיעורי השכיחות משתנים לפי מין. לרוע המזל, רוב האנשים עם BN אינם מחפשים טיפול בזמן, מה שעלול להוביל לסיבוכים בריאותיים חמורים, כולל סיכון מוגבר להתאבדות ובעיות רפואיות אחרות הקשורות להתנהגויות טיהור.

לגבי המחקר

בסקירה זו, החוקרים בחנו פערי טיפול ב-BN, במיוחד תוך התמקדות כיצד הבדלים בגזע, מגדר, גיל, מצב סוציו-אקונומי ובריאות נפשית משפיעים על הגישה והתוצאות של הטיפול במסגרות שונות.

הסקירה עקבה אחר גישת סקירה נרטיבית לניתוח מחקרים אקראיים מבוקרים (RCTs) על טיפול BN שפורסמו בין 2010 ל-2021. חוקרים חיפשו במאגרי מידע רפואיים תוך שימוש במונחים ספציפיים הקשורים לטיפול ואבחון BN, ובסופו של דבר בחרו 17 מחקרים שעמדו בקריטריוני ההכללה.

מחקרים אלו כללו בעיקר משתתפות בגילאי 18-60, כאשר רובן לבנות. הסקירה הדגישה כי משתתפים מתחת לגיל 18 ומעלה לגיל 60, כמו גם אוכלוסיות שאינן לבנים, היו מיוצגים בחסר. ההתערבויות שנסקרו כללו טיפולים תרופתיים וטיפולים פסיכו-סוציאליים שונים, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) וטיפולים מבוססי מיינדפולנס.

רוב המחקרים נערכו במסגרות חוץ, תוך התמקדות ביעילותם של טיפולים שונים ובתוצאות שלהם בניהול BN.

טיפולים התנהגותיים עבור BN

טיפולים התנהגותיים עבור BN כוללים מגוון התערבויות, כאשר BNT היא השיטה הנפוצה והיעילה ביותר. CBT יעיל במיוחד בארגון מחדש של עיוותים קוגניטיביים הקשורים לדימוי גוף, משקל והערכה עצמית, ובכך מפחית אכילה מופרזת וטיהור התנהגויות.

טיפולים התנהגותיים אחרים כוללים DBT, טיפול משפחתי (FBT) וגישות מתפתחות כמו טיפול במציאות מדומה (VR) וטיפול מבוסס קבלה ומיינדפולנס (MABT). FBT, למרות שהוא יעיל בדרך כלל, הראה הבטחה מיוחדת בטיפול במתבגרים עם BN.

בעוד ש-CBT מועדף באופן נרחב, מחקרים מצאו שטיפולים אלטרנטיביים כמו פעילות גופנית בשילוב עם טיפול דיאטטי (PED-t) יכולים להיות יעילים באותה מידה, במיוחד בהפחתת תסמיני דיכאון ותסמיני BN. לדוגמה, הוכח כי PED-t מתפקד באופן דומה ל-CBT בשיפור תוצאות פסיכו-סוציאליות והפחתת אכילה מוגזמת, מה שהופך אותו לחלופה בת קיימא כאשר CBT אינו אפשרי.

כמה גישות חדשניות, כגון תוכנית התערבות זהות (IIP) וגירוי מגנטי טרנסגולגולתי חוזר (rTMS), נחקרו אף הן, אם כי עם תוצאות מעורבות. יש לציין כי IIP הוכיחה עלייה בסכימות עצמיות חיוביות, אם כי יש צורך במחקר נוסף כדי לבסס את יעילותה לטווח ארוך.

בעוד ש-CBT נותר תקן הזהב, שיטות אחרות, כולל עזרה עצמית מודרכת (GSH) וגירוי זרם ישיר טרנסגולגולתי (tDCS), מציעות חלופות מבטיחות, במיוחד כאשר CBT אינו אפשרי או מספיק בפני עצמו.

טיפולים תרופתיים עבור BN

טיפולים תרופתיים עבור BN משמשים לעתים קרובות כאשר למטופלים יש בעיות נפשיות נוספות, כגון דיכאון, חרדה או הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. יותר מ-50% מאלו עם BN חווים גם אפיזודות דיכאון גדולות.

מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI) נרשמים בדרך כלל כדי להפחית את תדירות האכילה המוגזמת והטיהור, במיוחד עבור אלה שאינם מגיבים היטב לטיפול בלבד. עם זאת, Bupropion אינו מומלץ מכיוון שהוא נקשר לסיכון מוגבר להתקפים. יתר על כן, תרופות ממריצות בדרך כלל מופסקות עד שההתנהגויות הטיהורות נפסקות עקב הסיכונים הנלווים.

בעוד שטיפולים התנהגותיים כמו FBT ו-CBT יכולים לשפר את ההערכה העצמית ומצב הרוח, ייתכן שהם אינם מספיקים בפני עצמם, מה שהופך התערבויות תרופתיות לתוספת מועילה, במיוחד עבור מתבגרים עם BN והפרעות מצב רוח נלוות.

פערי טיפול

המחקר הדגיש מספר פערים בטיפול ב-BN. פער משמעותי היה תת-ייצוג של אנשים מתחת לגיל 12, מעל גיל 60 ואלה עם מחלת נפש קשה במחקרים שנבדקו. רוב המחקרים מתמקדים במבוגרים בגילאי 18-60, ומשאירים מידע מוגבל על אלה מתחת לגיל 12, מעל גיל 60 ומתבגרים. רק שלושה מתוך 17 המחקרים כללו משתתפים בגילאי 12-18, למרות עדויות לכך ש-BN משפיע על אנשים צעירים ומבוגרים יותר.

בנוסף, גברים, אוכלוסיות לא-לבנות, יחידים להט"ב וקבוצות מיעוט אחרות לרוב מיוצגות בתת-ייצוג במחקרים, למרות שגם קבוצות אלו חוות BN. יתר על כן, אנשים הנמצאים במסגרות אשפוז מודרים לעתים קרובות, מה שמגביל את הישימות של ממצאי מחקר ממוקדי אשפוז. הסקירה גם הצביעה על כך שאנשים שחווים מחלות נפש חמורות או הפרעות שימוש בסמים ואלה הנמצאים במסגרות אשפוז מודרים לעתים קרובות מהמחקר. הדרה זו יוצרת פער משמעותי בהבנה כיצד קבוצות אלו עשויות להגיב לטיפולים שונים.

יתר על כן, בעוד שרוב הטיפולים שנסקרו היו התנהגותיים, יש צורך במחקרים נוספים על היעילות של תרופות פסיכוטרופיות והוליסטיות, לבד או בשילוב עם טיפולים התנהגותיים.

מסקנות

מסקנת המחקר היא שבעוד שקיימים טיפולים ל-BN, מחקרים מוציאים לעתים קרובות קבוצות מסוימות, כגון גברים, מבוגרים, אנשים להט"ב ואינדיבידואלים ממיעוטים גזעיים ואחרים. הדרה זו תורמת לפערים משמעותיים הקשורים לטיפול בטיפול ב-BN. כדי לטפל בבעיות אלו, מתרגלים וחוקרים צריכים לכלול את האוכלוסיות המודרות והפגיעות הללו הן בטיפול והן במחקר כדי להבטיח טיפול שוויוני יותר לכל מי שסובל מ-BN.