ידוע כי מתח פסיכולוגי מחמיר את אלרגיות העור, אך המנגנונים המולקולריים הבסיסיים עדיין אינם מובנים. מחקרים אחרונים המשתמשים במודל עכבר של דלקת אלרגית עורית (IgE-CAI) בתיווך אימונוגלובולין E (IgE) מצביעים על כך שלחץ עלול לשבש את תפקודי החיסון, ובכך להחמיר את התסמינים האלרגיים על ידי הפרעה לתגובות הדלקתיות של הגוף. IgE-CAI מאופיין בנפיחות ובחדירה של אאוזינופילים, סוג של תא חיסון המעורב בדלקת אלרגית, לאתר הפגוע.
במחקר שנערך לאחרונה, קבוצת מחקר בראשות פרופסור חבר סויצ'ירו יושיקאווה, פרופסור קנג'י טקאמורי ופרופסור סאצ'יקו מיאקה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונטנדו, יחד עם ד"ר היטושי אורקאמי ופרופסור שין מוריזאן מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אוקאיאמה. , רפואת שיניים ומדעי פרמצבטיקה, חקרו את הקשר בין מתח ותסמינים אלרגיים. המחקר שלהם פורסם באינטרנט ב-18 בנובמבר 2024, ב כתב העת לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית.
המחקר גילה שמתח פסיכולוגי מפחית את יכולתם של תאים מיוחדים הנקראים מקרופאגים חיוביים לליגנד 2 (PD-L2) מתוכנת מוות אנטי-דלקתי, לנקות תאים מתים באתר האלרגיה, ובכך להחמיר את תסמיני האלרגיה בעור. "מחקר זה הוא הראשון בעולם שהוכיח שסטרס, באמצעות מערכת העצבים הסימפתטית, משבש את תפקוד המקרופאגים, שבדרך כלל מסייע בדיכוי תגובות אלרגיות, ובכך מגביר את התגובות האלרגיות." מסביר ד"ר יושיקאווה.
כדי לחקור את המנגנון המקשר בין מתח לאלרגיות בעור, השתמשו החוקרים במודל עכבר, IgE-CAI, שבו הזרקת IgE גרמה לדלקת אוזניים מתמשכת. הצוות זיהה תחילה את הרקמה העצבית המעורבת ב-IgE-CAI ולאחר מכן חקר את תאי החיסון והגורמים התורמים למצב. הם גילו שמתח פסיכולוגי קשור לירידה בביטוי הגנים במקרופאגים האחראים על פינוי תאים מתים, תהליך המכונה efferocytosis. בנוסף, הם גילו שהצטברות של תאים מתים בנגעים הובילה לחדירה מוגברת של אאוזינופילים, והחמרת התגובה האלרגית.
מקרופאגים חיוביים ל-PD-L2 ממלאים תפקיד מפתח בשמירה על תפקודים אנטי דלקתיים על ידי הסרת תאים מתים. עם זאת, המחקר מגלה שמתח פסיכולוגי משפיע על תפקודם על ידי שיבוש פעילות ה-β2פעילות קולטן אדרנרגי (Adrb2). מקרופאגים שמתבגרים תחת איתות Adrb2 שונה זה מראים יכולת מופחתת לבצע efferocytosis, מה שמוביל להחמרת אלרגיות עור.
"הממצאים שלנו מצביעים על כך שההשפעה של מתח פסיכולוגי על תאי מערכת החיסון היא ארוכת טווח ואף יכולה להשפיע על מקרופאגים שמתבדלים מאוחר יותר. תופעה זו, המכונה 'זיכרון סטרס', מרמזת שמתח חמור מותיר חותם מתמשך על תאי החיסון, המשפיעים על תפקודם ותרומה להתפתחות המחלה", מציין ד"ר יושיקאווה.
המחקר גילה עוד כי הצטברות תאים מתים באתר הנגע גרמה לביטוי של חלבון מגייס אאוזינופילים, CCL24, שתרם להחמרה של אלרגיות בעור. עם זאת, נמצא כי ביטוי זה תלוי בפעילות האנזים קספאז-1. החוקרים הראו כי מתן מעכב קספאז-1 הפחית את נפיחות האוזניים הנגרמת על ידי IgE-CAI והפך חדירת אאוזינופילים לאתר הנגע. ממצאים אלה מצביעים על כך שמעכבי קספס-1 וחומרים המכוונים לביטוי גנים CCL24 עשויים להיות גישות מבטיחות להפחתת אלרגיות בעור.
"מקרופאגים אנטי דלקתיים ממלאים תפקידים מכריעים במחלות שונות, כולל סרטן, הפרעות אוטואימוניות וריפוי פצעים. מחקר זה לא רק שופך אור על השפעת הלחץ על דלקת אלרגית אלא גם מניח את הבסיס לבחינה כיצד מתח מחמיר מחלות אחרות המערבות את אלה. מקרופאגים," מסביר ד"ר יושיקאווה.
בעוד שהימנעות מוחלטת ממתח תהיה הפתרון האידיאלי למניעת תפקוד לקוי של תאי מערכת החיסון, הבנת המנגנונים המולקולריים שמאחורי זיכרון הלחץ יכולה לסלול את הדרך לאסטרטגיות טיפוליות שמקלות או הופכות את ההשפעות הללו. התקדמות כזו עשויה להוביל לטיפולים חדשים במחלות הקשורות למתח ולהשלכות רחבות במחקר הקליני.
