תקופת המנופאוזה היא שלב חיים שאינו מזוהה, אשר מלווה לעיתים קרובות בתסמינים מורכבים ומשתנים. מחקר חדש ביקש לכמת את השכיחות של אי ודאות בגיל המעבר ולזהות את הסיבות העיקריות. הוא מצא כי אי ודאות בגיל המעבר רווחת ובעיקר בגלל פערי ידע וחסמים לאישור וטיפול. תוצאות המחקר מתפרסמות באינטרנט היום ב הַפסָקַת וֶסֶתכתב העת של The Menopause Society.
פרימנופאוזה היא תקופת המעבר לקראת הווסת האחרונה. ידוע כזמן של שינויים הורמונליים ניכרים, זה מתחיל בדרך כלל כאשר נשים בגיל באמצע שנות ה-40 לחייהן, אם כי תחילתה יכולה להשתנות במידה רבה. ההערכה היא כי כשני מיליון נשים מתחילות בגיל המעבר מדי שנה בארצות הברית ונשארות בשלב זה בערך 4 עד 8 שנים.
תסמיני גיל המעבר עלולים להשפיע באופן משמעותי על רווחת הנשים, כאשר יותר ממחצית (59%-65%) חוות גלי חום וכן תסמינים פסיכולוגיים או אורוגניטליים שעלולים לפגוע בתפקוד היומיומי, להפחית את איכות החיים ולהפחית את תפוקת העבודה. למרות שכיחותה, זיהוי גיל המעבר נותר אתגר עבור נשים ורופאים כאחד. סיבה מרכזית היא שאין בדיקת מעבדה או סמן ביולוגי כדי לקבוע באופן סופי את שלב גיל המעבר. מסבך אבחנה ברורה היא העובדה שתסמיני גיל המעבר משתנים מאוד ומתפתחים עם הזמן. תסמינים אלו חופפים גם למגוון רחב של מצבים אחרים, כולל תסמונת קדם וסתית, מחלות בלוטת התריס ומצבים נפשיים.
מודעות ציבורית מוגבלת והכרה קלינית לא עקבית מחזקים עוד יותר את אי הוודאות הזו. נשים רבות מדווחות על ידע מוקדם מעט על גיל המעבר, ורופאים מקבלים בדרך כלל הכשרה וחינוך לא מספקים על טיפול בגיל המעבר והמנופאוזה. בנוסף, ישנה התפשטות של מידע מוטעה לגבי גיל המעבר וניהול סימפטומים בשנים האחרונות.
מחקרים קודמים תיארו אלמנטים של חוסר ודאות בגיל המעבר, כמו בלבול לגבי תסמינים, תפיסות שגויות לגבי הגיל שבו עלולים להופיע תסמינים ומפגשים מבטלים טיפול רפואי, אך רובם היו קטנים, התמקדו רק בנשים מעל גיל 40 ולעיתים רחוקות היו מבוססים בארה"ב. בנוסף, אין מחקר ידוע שכמת עד כמה שכיחה אי הוודאות בגיל המעבר, מהם הגורמים הנפוצים שלה, והאם נהגים אלה שונים בין קבוצות גיל או רמות של עומס התסמינים.
במחקר חדש זה שכלל יותר מ-7,600 נשים בארה"ב בנות 35 שנים ומעלה, חוקרים ביקשו להעריך את שכיחות אי הוודאות בגיל המעבר ולבחון הבדלים בתת-קבוצות לפי גיל וחומרת סימפטומים. בסך הכל, 34% מהמשתתפים דיווחו שהם לא בטוחים בשלב הרבייה שלהם. אי הוודאות השתנתה לפי גיל וחומרת סימפטומים, והגיעה לשיא של 42% בגילאי 40 עד 44 שנים, ו-37% באלה עם עומס סימפטומים חמור.
בלבול וייחוס סימפטומים היו הנפוצים ביותר (56%), ומשקפים קשיים בפירוש שינויים גופניים והבחנה בין גיל המעבר לבין סיבות אחרות. פערי ידע וחיפוש מידע היוו 28% מהתגובות, והדגישו אוריינות בריאותית מוגבלת, הנחות מבוססות גיל וחיפושים פעילים אחר ראיות. חסמים לאישור וטיפול (16%) תיארו מפגשים מזלזלים בטיפול רפואי וחוסר רצון להכיר בגיל המעבר. נשים צעירות יותר (בגילאי 35-39) היו בסבירות גבוהה יותר לצטט פערי ידע, בעוד שחסמים רפואיים הגיעו לשיא בקבוצת הגילאים 40 עד 44.
בהתבסס על תוצאות אלו, החוקרים ממליצים לרופאים להיות פתוחים וגמישים יותר כדי לשקול את פרופילי הסימפטומים הרב-ממדיים של גיל המעבר ולנרמל שינויים קוגניטיביים, רגשיים ופיזיים שיכולים להתרחש מוקדם יותר מאשר להסתמך יתר על המידה על אי סדירות הווסת כאינדיקטור העיקרי. למרות שאי-סדירות במחזור אופיינית לגיל המעבר, לנשים רבות יש תסמינים לפני שהן חוות שינויים משמעותיים במחזור.
תוצאות הסקר מתפרסמות במאמר "חקירת השכיחות והגורמים לאי-ודאות בגיל המעבר בקרב נשים בארה"ב: מחקר בשיטות מעורבות.
מחקר גדול זה הראה שאחת מכל שלוש נשים בארה"ב בנות יותר מ-35 שנים אינן בטוחות אם הן נמצאות בגיל המעבר. יתר על כן, המחקר מדגיש כי בלבול סימפטומים, תפיסות שגויות וחסמים לטיפול מותירים נשים רבות ללא הבהירות והתמיכה להן זקוקות במהלך המעבר לגיל המעבר. הכרה באי-ודאות בגיל המעבר כחוויה נפוצה יכולה לעזור להעביר את השיחה מחיפוש אחר אבחנה למתן מידע, אימות ותמיכה לנשים להן זקוקות כדי לנווט את המעבר הטבעי הזה בחיים בביטחון."
ד"ר סטפני פאוביון, מנהלת רפואית של האגודה למנופאוזה ואחת ממחברות המחקר
