במחקר שפורסם לאחרונה ב כתב העת לרפואה של ניו אינגלנדחוקרים ערכו את ההערכה האקראית של ירידה בשימוש בחוסמי בטא לאחר ניסוי אוטם שריר הלב (REDUCE-AMI) כדי לקבוע אם טיפול פומי ארוך טווח בחוסמי ביתא יכול להפחית את הסיכון לכל סיבה או אירוע תמותה הקשורה ב-MI בקרב אנשים עם אוטם שריר הלב חריף אך מקטע פליטת החדר השמאלי נשמר בהשוואה ללא טיפול בחוסמי בטא.
מחקר: חוסמי בטא לאחר אוטם שריר הלב ושבר פליטה משומר. קרדיט תמונה: aipicte / Shutterstock
רקע כללי
חוסמי בטא מועילים בטיפול בחולי אי ספיקת לב ובאלה עם הפחתת שברי פליטה; עם זאת, ממצאים אלו הם מניסויים משנות השמונים של חולים עם אוטם מסיבי בשריר הלב וחוסר תפקוד סיסטולי בחדר השמאלי. מחקר מטה-אנליטי הצביע על כך שחסמי בטא אינם מורידים תמותה בטכניקות רפרפוזיה עכשוויות.
קיים חוסר בנתונים ממחקרים קליניים אקראיים עדכניים על היעילות של שימוש ארוך טווח בחוסמי בטא בקרב חולי אוטם שריר הלב החריף עם מקטע פליטה שלם. סקירות קודמות של Cochrane מדגישות את הצורך במחקרי מחקר חדשניים באוכלוסיית יעד זו. למרות היעדר ראיות מדעיות משכנעות לתועלת התרופתית, ההמלצות הנוכחיות דוגלות בחום בטיפול בחוסמי בטא בעקבות אוטם שריר הלב.
לגבי המחקר
בניסוי הפתוח הנוכחי, פרוספקטיבי, בקבוצה מקבילה, החוקרים העריכו את ההשפעה של טיפול בחוסמי בטא על הפחתת התמותה בקרב חולי MI חריף.
הצוות ערך את הניסוי מבוסס הרישום בין ספטמבר 2017 למאי 2023 ב-45 אתרים ברחבי ניו זילנד, שוודיה ואסטוניה. הם חילקו באקראי משתתפים עם MI חריף קודם שעברו אנגיוגרפיה כלילית והיה להם ≥50% מקטע פליטה מהחדר השמאלי לקבלת טיפול ארוך טווח של 1:1 עם חוסמי בטא כגון ≥100 מ"ג ליום של metoprolol או ≥5 מ"ג ליום של bisoprolol (קבוצת התערבות) או לא טיפול כזה.
כל המשתתפים סבלו ממחלת לב כלילית חסימתית, כפי שנקבעה על פי אנגיוגרפיות כלילית (כלומר, ≥50% היצרות, ≤0.8 רזרבות חלקיות של זרימה, או ≤0.9 יחסי מקטעים ללא גלים מיידיים) לפני ההקצאה האקראית. התוצאה העיקרית הייתה המדד המשולב של תמותה מכל סיבה או תקרית הקשורה ל-MI. תוצאות משניות כללו תמותה הקשורה למחלות לב וכלי דם ואשפוז בבית חולים בגלל פרפור פרוזדורים או אי ספיקת לב.
תוצאות הבטיחות כללו אשפוז בבית חולים עקב תת לחץ דם, חסימות אטריונו-חדרי מדרגה שנייה ושלישית, ברדיקרדיה, סינקופה או השתלת קוצב, ואשפוז בבית חולים עקב מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), אסטמה או שבץ מוחי. נקודות קצה אחרות כללו קוצר נשימה (אובחנה באמצעות המלצות איגוד הלב של ניו יורק (NYHA)) ותעוקת חזה (אובחנת באמצעות הנחיות האגודה הקנדית הקרדיווסקולרית) שישה עד 10.0 שבועות או 11.0 עד 13.0 חודשים לאחר הטיפול. הצוות השתמש ברגרסיות של Cox proportional-hazards כדי לקבוע את יחסי הסיכון (HR) לצורך ניתוח. הם ביצעו ניתוחי רגישות, תוך התאמה לגיל, מדינה, סוכרת ואוטם שריר הלב קודם. מרשם האוכלוסין השבדי סיפק נתונים על מוות או הגירה, והמערכת השוודית האינטרנטית לשיפור ופיתוח טיפול מבוסס-ראיות במחלות לב המוערכות על פי טיפולים מומלצים (SWEDEHEART) אספה נתונים על אירועי אוטם שריר הלב. רישום סיבת המוות הלאומי סיפק נתוני תמותה הקשורים ללב וכלי דם, בעוד שמרשם החולים הלאומי סיפק נתונים על פרפור פרוזדורים, אי ספיקת לב ותוצאות בטיחות.
תוצאות
החוקרים רשמו 5,020 חולי MI (95% משבדיה) אשר עקבו במשך חציון של 3.50 שנים עד 16 בנובמבר 2023. הגיל החציוני של המשתתפים היה 65.0 שנים, 23% היו נשים, ו-35% סבלו מאוטם שריר הלב עם עלייה ב- קטע ST. מבין המשתתפים, 46% היו בעלי יתר לחץ דם, 14% היו חולי סוכרת, ו-7.1% סבלו מאוטם שריר הלב. מתוך 2,508 מקבלי חוסמי בטא, 1,560 (62%) ו-948 (38%) קיבלו מטופרול וביסופרול, בהתאמה.
אנגיוגרפיה כלילית הראתה מעורבות של כלי אחד בקרב 55% מחולי MI, שני כלי דם מעורבים בקרב 27% ושלושה כלי דם מעורבים בקרב 17% מהחולים. הצוות ביצע התערבויות כליליות מלעוריות ב-96% מהחולים, כאשר השתלת עורקים מעקפים (CABG) בין 3.9%. בשחרור מבית החולים, 97% קיבלו אספירין, חוסמי קולטן P2Y12, מעכבי אנזים הממיר אנגיוטנסין (ACE) וסטטינים.
החוקרים הבחינו בנקודת הסיום העיקרית בקרב 7.9% (199 מתוך 2,508) ממקבלי חוסמי בטא ו-8.3% (208 מתוך 2,512) מהלא מקבלים (HR, 0.96). חוסמי בטא לא הורידו את שיעורי ההיארעות המצטברים של נקודות קצה משניות (תמותה מכל הסיבות, 3.90% ו-4.10% בקרב מקבלי חוסמי בטא ולא-מקבלים, בהתאמה); תמותה הקשורה למחלות לב וכלי דם, 1.50% ו-1.30%, בהתאמה; אוטמי שריר הלב, 4.50% ו-4.70%; אשפוז בבית חולים עקב פרפור פרוזדורים, 1.10% ו-1.40%; ואשפוז בבית חולים עקב אי ספיקת לב, 0.80% ו-0.90%).
באשר לנקודות הקצה הבטיחותיות, החוקרים צפו אשפוז בבית חולים עקב חסימות אטריונוטריקולריות, ברדיקרדיה, סינקופה, תת לחץ דם או השתלת קוצב בקרב 3.40% מהמקבלים חוסמי בטא ו-3.20% מהלא מקבלים; אשפוז בבית חולים עקב COPD או אסתמה ב-0.60% ו-0.60%, בהתאמה, ואשפוז בשל שבץ מוחי בקרב 1.40% ו-1.80% ממקבלי חוסמי בטא ולא מקבלים, בהתאמה. ניתוחי תת-קבוצות הניבו תוצאות דומות.
בסך הכל, ממצאי המחקר הראו ששימוש ארוך טווח בחוסמי בטא לא הפחית את הסיכון לתמותה מכל סיבה או מקרי תמותה הקשורה לאוטם שריר הלב בחולים עם MI חריף שעברו אנגיוגרפיה כלילית אך שמרו על ≥50% מקטע הפליטה מהמחלה. חדר שמאל בהשוואה ללא טיפול בחוסמי בטא.
