Search
ATCC מכריזה על פרס חדש מבית BARDA לספק שירותי אחסון ועיבוד ביולוגי מרכזי עבור Project NextGen

חדירת שומן בשרירים מנבאת את הסיכון למחלות לב טוב יותר מ-BMI, כך מגלה מחקר

מחקר חדש מגלה כיצד שומן החבוי בשרירים שלך יכול להוות איום שקט על הלב שלך, ומציע נקודת מבט חדשה על סיכון קרדיווסקולרי מעבר לקנה המידה.

מחקר: שומן בשרירי השלד, הפרעות בתפקוד מיקרו-וסקולרי כלילית ותוצאות קרדיווסקולריות שליליות. קרדיט תמונה: KateStudio / Shutterstock

מחקר שפורסם לאחרונה ב- יומן הלב האירופי בדק את התפקיד של חדירת שומן בשרירי השלד, המכונה רקמת שומן בין-שרירית (IMAT), בתפקוד לקוי של כלי הדם הכליליים (CMD) ואירועים קרדיו-וסקולריים. על ידי ניתוח נתונים מ-669 חולים בוגרים שעברו הערכה בבית החולים Brigham and Women's בין 2007 ל-2014, החוקרים בחנו את השפעת IMAT על בריאות הלב ואת הפוטנציאל שלו כסמן סיכון.

רֶקַע

השמנת יתר היא אתגר בריאותי נרחב הקשור לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם (CVD). למרות שמדד מסת הגוף (BMI) נפוץ לסיווג השמנת יתר ולניבוי סיכונים קשורים, הוא לא מצליח לתת את הדעת לשונות אינדיבידואלית בחלוקת השומן ובהשפעות המטבוליות. יתר על כן, מחקרים מתפתחים הדגישו את החשיבות של מאגרי שומן חוץ רחמיים, כולל IMAT, המצטברים בין סיבי השריר וקשורים לדלקת, עמידות לאינסולין ותסמונות מטבוליות. המאפיינים הדלקתיים של IMAT מצביעים על כך שהוא עשוי להשפיע על תפקוד וויסות האנרגיה של רקמות שריר שכנות, ועלול להשפיע על בריאות הלב וכלי הדם.

המחקר מצא שכמעט 46% מהמשתתפים סבלו מהשמנת יתר (BMI ≥30 ק"ג/מ"ר), עם גיל חציוני של 63 שנים, 70% הם נשים ו-46% הזדהו כלא-לבנים, מה שמדגיש את המגוון הדמוגרפי של העוקבה. גורם קריטי נוסף במחלות לב הוא CMD, המתאפיין בפגיעה בזרימת הדם למרות העורקים התקינים. CMD קשור מאוד לדלקת ולהשמנה, אך ההשפעה של שומן השריר ב-CMD עדיין לא נחקרה. הבנת הקשר בין IMAT, CMD וסיכון למחלות לב היא חיונית, מכיוון שמדדים מסורתיים כגון BMI עשויים שלא לתפוס את פרופילי הסיכון הקרדיווסקולריים במלואם.

המחקר הנוכחי

במחקר הנוכחי, החוקרים ניתחו את הקשר בין חדירת שומן בשרירי השלד לבריאות הלב וכלי הדם. המחקר כלל 669 מטופלים מבוגרים שעברו בדיקות מאמץ לבביות באמצעות טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים (PET) והדמיית טומוגרפיה ממוחשבת (CT). למשתתפים לא הייתה היסטוריה קודמת של התקפי לב או מצבי לב חמורים והראו תפקוד תקין של משאבת הלב.

המטופלים הוערכו עבור CMD באמצעות רזרבה כלילית (CFR), שחושבה כזרימת דם שריר הלב לחץ/מנוחה, המהווה מדד אבחנתי מרכזי. פיזור השומן בשריר, כולל רקמת שומן תת עורית, שריר השלד ו-IMAT, הוערכה מתמונות CT סביב החוליה ה-12 של החזה באמצעות תוכנת פילוח אוטומטית למחצה כדי להבטיח דיוק ועקביות.

בנוסף, החוקרים השתמשו בתוכנת הדמיה מתקדמת כדי לכמת אזורי רקמה ולהבטיח עקביות בין המדידות. IMAT, שהוא מחסן שומן ספציפי בתוך שרירי השלד, היה עניין במיוחד בשל התפקידים הדלקתיים והמטבוליים החשודים שלו.

המחקר לא כלל חולים עם מחלת עורקים כליליים ידועים או מצבים בריאותיים מתקדמים, כולל מחלות כבד, כליות או ריאות בשלב סופי, כדי לשמור על התמקדות בסיכונים קרדיווסקולריים לא חסימתיים. יתר על כן, נתוני ההדמיה נוספו בהיסטוריה רפואית מפורטת, רישומי תרופות ותוצאות מעבדה כדי לתמוך בניתוח מקיף. החוקרים גם התאימו את המודלים הסטטיסטיים לגורמים מבלבלים כמו גיל, מין, גזע, BMI ומצבים קיימים. ממצא משמעותי היה האינטראקציה בין CFR ל-IMAT, ולא BMI, שהדגישה את תפקידו של IMAT כסמן סיכון מדויק יותר. הקשרים בין תכולת שומן בשריר, CMD ותוצאות קרדיווסקולריות שליליות נבדקו במהלך מעקב חציוני של כמעט שש שנים.

תוצאות

המחקר דיווח כי לאיכות שרירי השלד ולרמות IMAT הייתה השפעה משמעותית על CMD ותוצאות קרדיווסקולריות. מסת שריר שלד נמוכה יותר ו-IMAT גבוה יותר היו קשורים באופן עצמאי להפחתת CFR, גם לאחר התאמה לגורמים כמו BMI וסמני סיכון קונבנציונליים אחרים.

יתרה מכך, שלא כמו BMI או שומן תת עורי, שהראו קשרים חלשים יותר, IMAT הופיע כגורם קריטי לסיכון קרדיווסקולרי. רמות גבוהות יותר של IMAT היו גם מתואמות מאוד עם תוצאות קרדיווסקולריות שליליות, כולל אשפוזים בשל אי ספיקת לב או התקפי לב לא קטלניים ומוות. באופן ספציפי, כל עלייה של 10 ס"מ ב-IMAT העלתה את הסיכון לאירועים קרדיו-וסקולריים חמורים ב-53% (95% CI: 1.30-1.80). לעומת זאת, עלייה במסת שריר השלד ושומן תת עורי נראו מגינים, אפילו הפחיתו סיכונים קרדיווסקולריים.

חשוב לציין, כל עלייה של 1% בחלק השריר השומני (IMAT ביחס למסת השריר הכוללת) הייתה קשורה לעלייה של 2% בסיכויים ל-CMD ולסיכון גבוה ב-7% לאירועים קרדיו-וסקולריים חמורים. קשר זה לא נצפה עם BMI, מה שהדגיש עוד יותר את התפקיד הפוטנציאלי של IMAT כסמן לבריאות קרדיווסקולרית.

ממצאים אלה הדגישו את תפקידו של IMAT כסמן קרדיומטבולי חדשני והציעו תובנות לגבי סיכונים של חולים ש-BMI או מדדי שומן מסורתיים עלולים להחמיץ. מחקר זה הדגיש גם את הצורך בגישות קליניות המסבירות את חלוקת השומן בשריר, במיוחד בחולים עם איסכמיה וללא חסימה משמעותית של העורקים הכליליים.

מסקנות

לסיכום, המחקר הצביע על כך ש-IMAT הוא גורם קריטי המשפיע על תפקוד לקוי של כלי הדם הכליליים ועל תוצאות קרדיווסקולריות שליליות, ללא תלות ב-BMI ובגורמי סיכון קונבנציונליים. זיהוי חולים עם IMAT מוגבר ו-CMD עשוי לשפר את ריבוד הסיכון ואת אסטרטגיות הטיפול.

ממצאים אלו מצביעים על כך שאמצעי השמנת יתר מסורתיים כמו BMI עשויים להתעלם מסיכונים מרכזיים, מה שמחזק את הצורך להעריך את הרכב השומן בשריר לצורך הערכת סיכון קרדיווסקולרית מדויקת יותר. המחקר מציג פנוטיפ קרדיו-מטבולי חדש בסיכון, שעשוי לסלול את הדרך להתערבויות ממוקדות יותר המתמקדות בבריאות שרירי השלד.

ממצאים אלה גם הציעו את הצורך לתעדף את בריאות שרירי השלד ולחדד הערכות סיכון קרדיווסקולריות מעבר למדדים המסורתיים, מה שמציע מסלולים חדשים לניהול מחלות קרדיו-מטבוליות.

דילוג לתוכן