הרב איתמר חייקין, ראש המכינה הקדם צבאית “רוח השדה” של הקיבוץ הדתי, “חופר” בנושאי למידה, הפנמה ופרשת השבוע.


אחד מהעקרונות עליהם אני “חופר” לא מעט לתלמידי מנוסח בפסוק: “וידעת היום – והשבות אל לבבך…” (דברים ד, ט) שני תהליכים נפרדים הם- שלב הלמידה, רכישת הידע, בו נכון להשהות את העצמי. גם אם “אני לא מתחבר” שווה להמתין, להישאר קשוב ופתוח לגבי המידע החדש. לאחריו מגיע שלב ה”והשבות אל לבבך” שלב החיבור ללב, לשאול כיצד הדברים פוגשים אותי, איך הם מתיישבים על הלב, זהו שלב ההפנמה.
זה כמובן אינו חידוש שלי, משה רבנו לימד אותם את עמו די מזמן:

“וְלֹא-נָתַן ה’ לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.” (דברים כט ג)

רבי יצחק מאיר מגור אמר, בשם רבי שמחה בונים מפשיסחא “אלו היה ברור לו שמופתים יקרבו את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, היה מעביר במאמר פיו את עצי העיר דנציג ונוטעם בלב העיר פשיסחא, כדי שיאמינו בה’ ובעבדיו. אלא שהאמת היא, שהמופתים אינם הדרך לקרב את לב בני ישראל, אלא אך ורק על ידי למוד התורה. ומנין? פשוט מאד! וכי יש מופתים גדולים יותר מיציאת מצרים וארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר? ובכל זאת, ככלות כל אותן השנים – מה אמר להם משה רבנו ע”ה? “אתם ראיתם את כל אשר עשה ה’ לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו – המסות הגדלות אשר ראו עיניך, האתת והמפתים הגדלים ההם” (שם א- ב). כלומר, עיניכם ראו את האותות והמופתים, ובכל זאת “ולא נתן ה’ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה”, שאפילו האותות והמופתים הגדולים והעצומים לא השפיעו על לבכם להאמין בו עד היום הזה”. (מופיע בספר “שרפי קדש”)

רק 40 שנה אחרי הניסים הכבירים שהתרחשו לעיני בני ישראל היוצאים ממצרים, הם הופנמו על ידם והפכו לאמונה עמוקה (!!) זו תובנה משמעותית ביותר על תהליכי ההפנמה בלימוד בפרט ובחיים בכלל.

מתברר שתהליך ההפנמה לוקח זמן. זה לא אינסטנט. זה שהתלמיד יודע את החומר ואפילו מצליח במבחן לא אומר שהוא הפנים אותו.

תהליך הפנמה דורש רצון ובחירה אישית. רק לאחר 40 שנה, על סף הכניסה לארץ ישראל גדל דור שיצא מכלל עבדים והפכו לאנשים חופשיים הבוחרים מרצון בהליכה בדרך ה’ . לא הניסים והאותות עשו את ההבדל אלא תהליך ההפנמה שהתרחש בתוכם פנימה.

גם חכמינו שמו דגש על שלב ההפנמה כאשר הורו: “אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין…” (חגיגה ג ע”ב) חכמים לא אהבו “ראש קטן” הם דרשו מתלמיד חכמים לפתח את כלי הלמידה של עצמו, לקנות לעצמו לב מבין. “…מבין לשמע” קורא לפיתוח שמיעת האוזן הפנימית, התלויה בכוונת הלב.

ישנם מעכבי הפנמה. אגו פגוע או רגשות שליליים כמו שנאה קנאה או תאווה מופרזת יוצרים מחסום רציני המונע מידע לחדור ללב ולהפוך לתובנה עמוקה. גם הרגלים וקבעון מחשבתי מהווים מעכבים רציניים.

אדם צריך לעבוד על אותם חסמי הפנמה שבו. רק אחרי תהליך ממושך של תיקון המידות, עבודה על הענווה, מודעות עצמית גבוהה, נעשית עדשת הקליטה של הלומד נקיה דייה. הוא מסוגל לבא ללימוד נקי, חף מאינטרסים ונגיעה אישית ומצליח להפנים את מה שלמד.

על מנת להפנים רצוי להשתמש בטכניקות שונות. דרך הוראת עמיתים. דרך מעגל שיח. דרך הפעלה קבוצתית. או דרך … הספונג’ה. הכל הולך, העיקר שנפנים את העניין.

שבת שלום