כ-846 מיליון אנשים בגילאי 15 עד 49 חיים עם זיהומים בהרפס גניטלי – יותר מ-1 מכל 5 מקבוצת הגיל הזו בעולם – על פי הערכות חדשות שפורסמו היום. לפחות אדם אחד בכל שנייה – 42 מיליון אנשים בשנה – מוערך שרוכש בזיהום הרפס גניטלי חדש.
לרוב, זיהומים אלו גורמים ללא או מעט תסמינים. עם זאת, עבור חלק מהאנשים הם מובילים לפצעים ושלפוחיות באיברי המין כואבים שיכולים לחזור על עצמם במהלך החיים, ולגרום לאי נוחות משמעותית ולעיתים קרובות דורשים ביקורים מרובים של שירותי בריאות. על פי ההערכות, יותר מ-200 מיליון אנשים בגילאי 15 עד 49 סבלו לפחות מאפיזודה סימפטומטית אחת כזו בשנת 2020.
מחברי המחקר, שפורסם בכתב העת זיהומים המועברים במגע מיניאומרים כי דרושים טיפולים וחיסונים חדשים כדי להפחית את ההשפעות הבריאותיות השליליות של נגיף ההרפס ולשלוט בהתפשטותו.
בעוד שרוב האנשים עם זיהום בהרפס גניטלי חווים מעט תסמינים, עם כל כך הרבה זיהומים הרפס גניטלי עדיין גורם לכאב ומצוקה עבור מיליונים ברחבי העולם וזנים שכבר עמוסים מדי במערכות הבריאות. דרושים בדחיפות אפשרויות מניעה וטיפול טובות יותר כדי להפחית את העברת הרפס וגם יתרמו להפחתת העברת ה-HIV".
ד"ר מג דוהרטי, מנהלת התוכניות העולמיות ל-HIV, הפטיטיס וזיהומים מיניים ב-WHO
נכון לעכשיו, אין תרופה להרפס, אם כי טיפולים יכולים להקל על התסמינים. בנוסף לפצעים, הרפס גניטלי יכול לפעמים להוביל לסיבוכים חמורים, כולל הרפס ילודים – מצב נדיר שסביר ביותר להתרחש כאשר האם חוטפת את הזיהום בפעם הראשונה בסוף ההריון ולאחר מכן מעבירה את הנגיף לתינוקה במהלך הלידה .
ישנם שני סוגים של וירוס הרפס סימפלקס (HSV), המכונה HSV-1 ו-HSV-2, שניהם עלולים להוביל להרפס גניטלי. על פי ההערכות, ל-520 מיליון אנשים בשנת 2020 היה HSV-2 גניטלי, המועבר במהלך פעילות מינית. מנקודת מבט של בריאות הציבור, HSV-2 גניטלי חמור יותר מכיוון שהוא נוטה יותר באופן משמעותי לגרום להתפרצויות חוזרות, מהווה כ-90% מהאפיזודות הסימפטומטיות, וקשור לסיכון מוגבר פי שלושה לחלות ב-HIV.
שלא כמו HSV-2, HSV-1 מתפשט בעיקר במהלך הילדות דרך רוק או מגע עור לעור מסביב לפה כדי לגרום להרפס פה, כאשר פצעי קור או כיבים בפה הם התסמינים השכיחים ביותר. עם זאת, באלה ללא זיהום קודם, ניתן לרכוש HSV-1 באמצעות מגע מיני כדי לגרום לזיהום באברי המין בגיל ההתבגרות או בבגרות. על פי ההערכות, כ-376 מיליון אנשים סבלו מזיהומי HSV-1 באברי המין בשנת 2020. מתוכם, על פי ההערכות 50 מיליון סובלים גם מ-HSV-2, שכן אפשר להיות בשני הסוגים בו-זמנית.
בעוד שההערכות לשנת 2020 לא מראים כמעט הבדל בשכיחות של HSV-2 גניטלי בהשוואה לשנת 2016, זיהומי HSV-1 גניטליים משוערים גבוהים יותר. במהלך השנים האחרונות, מספר מדינות הבחינו בדפוסי העברה משתנים ב-HSV-1, כאשר זיהומים באברי המין של מבוגרים גדלים ככל שדלקות הפה בילדות פוחתות. הפחתת התפשטות הפה במהלך הילדות עשויה להיות קשורה לגורמים כמו תנאי חיים פחות צפופים ושיפור היגיינה, אשר לאחר מכן מגבירה את הרגישות לנגיף בגילאים מבוגרים יותר. המחברים מציינים כי העליות הללו עשויות לשקף חלקית גם שינויים בשיטות ובמקורות נתונים נוספים.
"סטיגמה סביב הרפס גניטלי פירושה שזה נדון מעט מדי, למרות שהשפיע על מיליוני אנשים ברחבי העולם. לא נעשה מספיק כדי לטפל בזיהום השכיח הזה", אמר ד"ר סמי גוטליב, מחבר הדו"ח וקצין רפואי במחלקת המין של ארגון הבריאות העולמי ובריאות ומחקר רבייה לרבות התוכנית המיוחדת של UNDP/UNFPA/UNICEF/WHO/הבנק העולמי למחקר, פיתוח והכשרת מחקר ברבייה אנושית (HRP). "מחקר והשקעה מורחבים בפיתוח חיסונים וטיפולים חדשים להרפס, ושימוש הוגן בהם, יכולים למלא תפקיד קריטי בשיפור איכות החיים של אנשים ברחבי העולם".
למרות שהם אינם יעילים לחלוטין בעצירת התפשטותו, שימוש נכון ועקבי בקונדומים מפחית את הסיכונים להעברת הרפס. אנשים עם תסמינים פעילים צריכים להימנע ממגע מיני עם אנשים אחרים, שכן הרפס מדבק ביותר כאשר קיימים פצעים. ארגון הבריאות העולמי ממליץ לאנשים עם תסמינים של הרפס גניטלי להציע בדיקת HIV ובמידת הצורך טיפול מונע לפני חשיפה למניעת HIV.
בהתאם לאסטרטגיית סקטור הבריאות העולמית שלו בנושא HIV, דלקת כבד נגיפית וזיהומים המועברים במגע מיני לשנים 2022-2030, ארגון הבריאות העולמי פועל להגברת המודעות לזיהומי הרפס גניטלי ותסמינים נלווים, לשפר את הגישה לתרופות אנטי-ויראליות ולקדם מאמצי מניעת HIV קשורים. היא פועלת גם לקידום מחקר ופיתוח של כלים חדשים למניעה ובקרה של זיהומי הרפס, כגון חיסונים, טיפולים וחומרי חיידקים מקומיים.
מוקדם יותר השנה, מחקר חדש הראה שזיהומי הרפס גניטליים גורמים לא רק להשפעות בריאותיות משמעותיות אלא גם לעלויות כלכליות גדולות – בהיקף מוערך של 35 מיליארד דולר בשנה ברחבי העולם – באמצעות הוצאות בריאות ואובדן פרודוקטיביות.