מחקר חדש מגלה שגברים מסתמכים על מערכות מבוססות אופיואידים כדי להקל על הכאב, בעוד שנשים עשויות להשתמש בדרכים לא ידועות, מה שמאיץ בפיתוח של טיפולי כאב ספציפיים למין.
מחקר: שיכוך כאבים עם ויסות עצמי בזכרים אך לא בנשים מתווכת על ידי אופיואידים אנדוגניים. קרדיט תמונה: Prostock-studio / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת PNAS Nexusחוקרים בארצות הברית השתמשו בתכנון מחקר כפול סמיות ומאוזן קפדני הכולל שני ניסויים קליניים שונים שכללו 98 משתתפים (51 נשים) כדי לאמת שגברים ונשים חווים כאב בצורה שונה ולפרום את המנגנונים העומדים בבסיס ההבדלים הללו. נלוקסון (אנטגוניסט לאופיואידים; מקרה) לעומת מי מלח (פלצבו; בקרה) נבדקו עבור תכונותיהם משככות הכאב בתנאים של חום מזיק ומדיטציה.
ממצאי מחקר גילו כי מדיטציה הפחיתה באופן משמעותי כאבים מזיקים בקבוצת שליטה גברים ונשים כאחד. בקבוצה הנשית, מתן נלוקסון לא שינה את תגובות הכאב באופן משמעותי, אך אותו הדבר לא נצפה בקבוצת הגברים, מה שהדגיש כי נקבות עשויות לא להסתמך על מנגנון הכאב המוסדר בעצמו המופעל על ידי גופים גבריים לטיפול בכאב. יחד, ממצאים אלה מצביעים על צורך במחקר נוסף שמטרתו לפענח את המנגנונים של ניהול כאב נשי ושיקולים ספציפיים למין בעת תכנון התערבויות לטיפול בכאב בעתיד.
רֶקַע
זוהי עובדה מבוססת רפואית שבהשוואה לעמיתיהם הגברים, מטופלות סובלות באופן לא פרופורציונלי מכאב כרוני. כתוצאה מכך, נשים רושמים באופן שגרתי אופיואידים חזקים יותר בשיעורי צריכה תכופים יותר. אופיואידים הם תרכובות 'הרגשה טובה' הנקשרות לקולטני הנאה במוח, ומחליפות כאב בתחושות מענגות. הם מיוצרים באופן טבעי בתגובה לכאב בתהליך הנקרא 'מעורבות אופיואידרגית אנדוגנית'.
לרוע המזל, מסיבות שאינן מובנות במלואן, מטופלות נצפו לעתים קרובות כמגיבות בצורה גרועה (יעילות טיפול נמוכה) לאופיואידים שגרתיים, וכתוצאה מכך לחומרת כאב ממושכת יותר ותחלואה מוגברת. באופן מדאיג, נשים מגיבות לעתים קרובות בהסלמה במינוני משככי הכאבים שלהן, וכתוצאה מכך התפתחות של תלות לא בריאה בתרופות ללא הקלה טיפולית מספקת. בעוד שמספי עדויות אחרונים מצביעים על כך שנקבות (מכרסמים ובני אדם) עשויות להשתמש במנגנוני אפנון כאב חלופיים שאינם מבוססי אופיואידים, ההיעדר ההיסטורי של הכללת נשים במחקר כאב הבטיח שהתערבויות כאב קונבנציונליות נשארות אגנוסטיות מגדריות.
"הזיהוי של הבדלים ספציפיים למין במערכת האופיואידים האנדוגנית במהלך הקלה חריפה בכאב התעלם במידה רבה", ציינו החוקרים. ההבדלים בין אוכלוסיות כאב ללא כאב לאוכלוסיות כרוניות בזמינות קולטני אופיואידים מסבכים זאת עוד יותר.
על המחקר
המחקר הנוכחי נועד לתת מענה לפערי ידע קיימים בניהול כאב תלויי מין על ידי מינוף נתונים משני ניסויים קליניים אקראיים (NCT03419858; NCT04034004) עם מתודולוגיות מחקר מתואמות הדוק שנועדו לחקור את תפקידי האופיואידים והמדיטציה בהקלה על כאב בין המינים. שני המחקרים כללו משתתפים מבוגרים (בגילאי 18-65) שחולקו לקבוצות 'בריאות' (מחקר 1; n=39) ו-'כאבי גב תחתון כרוניים (cLBP; n=59)' (מחקר 2). המשתתפים סווגו כ'מקרים' (מדיטציה + נלוקסון) וביקורות (תיווך מדומה + פלצבו מלוחים).
קבוצת המשתתפים הכוללת כללה 98 מטופלים (47 גברים, 51 נשים), כאשר אלו עם ניסיון קודם במדיטציה, שימוש באופיואידים שאושר בבדיקות דם, הריונות או ניתוחי גב במהלך השנה הקודמת לא נכללו בהליכים ניסיוניים. ההתערבות המחקרית כללה מקרים שהוכשרו על מדיטציה במשך ארבעה מפגשים בני 20 דקות, שנעשו מרחוק. בקרות הובילו להאמין שהן בקבוצת המדיטציה ונקבעו להם משכי מדיטציה מקבילים כמקרים אך ללא הדרכה או פיקוח.
לצורך הערכות כאב, הכאב דומה באמצעות חום מזיק (ועם זאת לא מזיק) (49 מעלות צלזיוס) שהופעל על השוקיים הימניים של המשתתפים. התערבויות תרופתיות כללו מתן תוך ורידי של נלוקסון (מינון גבוה – 0.15 מ"ג/ק"ג ב-25 מ"ל של תמיסת מלח רגילה) למקרים ופלסבו (25 מ"ל של מי מלח רגיל) לבקרות. נעשה שימוש בסולם VAS של 11 נקודות למדידת תגובות הכאב של המשתתפים. בדיקה סטטיסטית של השערת המחקר בוצעה באמצעות מודלים של ניתוח שונות (ANOVA).
ממצאי מחקר
נתונים סטטיסטיים של סיכום המשתתפים גילו שלנשים היה גיל ממוצע של 37.6, לגברים היה גיל ממוצע של 39.4, ו-78 משתתפים היו בני גזע/אתני לבן. ממצאי ניסוי מדגישים כי מדיטציה הפחיתה באופן משמעותי את תחושות הכאב אצל גברים ונשים כאחד. עם זאת, תוספת של נלוקסון הפחיתה את ההשפעות משככות הכאב של מדיטציה אצל גברים תוך שהותירה את תגובות הכאב הנשי ללא שינוי. נלוקסון הוא אנטגוניסט לאופיואידים, החוסם את ההשפעות של אופיואידים אנדוגניים על הקולטנים שלהם. ממצא זה מצביע על כך שגוף גבר משתמש באופיואידים אנדוגניים לניהול כאב מהותי, בעוד שנשים עשויות להסתמך על מנגנונים חלופיים אך לא ידועים כדי להשיג הקלה דומה בכאב.
השוואות בין מטופלים ללא כאב ל-cLBP גילו כי ההשפעות המועילות של מדיטציה היו גבוהות יותר באופן משמעותי בקבוצה האחרונה. באופן מעניין, היתרונות הללו לא היו ניתנים להבדלה סטטיסטית בין גברים לנשים, מה שהדגיש את התועלת של מדיטציה כטיפול נגד כאב כרוני.
מסקנות
המחקר הנוכחי מספק עדויות משכנעות להבדלים ספציפיים למין במנגנונים של ניהול כאב מהותי. בעוד שגברים משתמשים באופן שגרתי באופיואידים אנדוגניים לשיכוך כאבים, הדבר אינו נכון לגבי נשים. כתוצאה מכך, הגוף הנשי מגיב בצורה גרועה יותר להתערבויות קליניות מבוססות אופיואידים בהשוואה לגברים. ממצאים אלה מדגישים את הצורך בטיפולי כאב ספציפיים למין, במיוחד לאור העובדה שרוב התערבויות הכאב הקונבנציונליות מותאמות לגברים וכוללות מסלולים ביולוגיים עם יעילות ירודה בנשים.
"תלות מתפתחת בגלל שאנשים מתחילים ליטול יותר אופיואידים כשהמינון המקורי שלהם מפסיק לעבוד", אמר פאדל זיידן, Ph.D., פרופסור להרדמה ופרופסור מוכשר לחקר אמפתיה וחמלה במכון UC San Diego Sanford לאמפתיה וחמלה. "למרות שהם ספקולטיביים, הממצאים שלנו מצביעים על כך שאחת הסיבות לכך שנשים נוטות יותר להתמכר לאופיואידים היא שהן פחות מגיבות להם מבחינה ביולוגית וצריכות לקחת יותר כדי לחוות כל הקלה בכאב."
ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של המשך מחקר על אסטרטגיות להקלה על כאבים שאינם אופיואידים, במיוחד עבור נשים.