ננסה לענות על שאלות אלו ועוד, מתוך עיון בשתי אגדות חז”ל:

רבי מני היה מצוי לפני רבי יצחק בן אלישיב.

אמר לו: העשירים של בית חמי מצערים אותי. אמר: ייעשו עניים, ונעשו עניים.

אמר: דוחקים אותי.

אמר: יתעשרו, והתעשרו.

אמר: לא מקובלת עלי אשתי.

אמר לו: מה שמה?

– חנה.

אמר: תתייפי חנה, ונתייפתה.

אמר לו: מתגאה עלי.

אמר לו: אם כך – תחזור חנה לשחרוריתה,

וחזרה חנה לשחרוריתה. (תענית כג ע”ב, תרגום מארמית)

רב מני פונה לרבו מתוך שאיפה לערוך שינויים בחייו. הוא אינו מרוצה מאשתו וממעמדו החברתי. בסופו של דבר הוא חוזר לנקודה שממנה התחיל, בלא שנשתנה דבר. רב מני נשאר באותו המצב מפני שהוא מחפש את השינוי במקום הלא נכון. הוא תולה את חוסר הסיפוק בחייו בגורמים חיצוניים, הדברים שהוא מבקש לשנות כדי להגיע לשמחה, הם חיצוניים לו ואף אינם תלויים בו. במסכת פרקי אבות חז”ל מציינים את המידות הראויות לאדם ובתוכם “איזהו עשיר השמח בחלקו”. העושר והאושר לאדם מגיעים לא ממקור חיצוני אלא מסיפוק ועבודה פנימית. רב מני במקום לחפש את השינוי בעצמו, במעשיו ובאורחותיו רוצה שאחרים ישתנו בעבורו, והוא אף מבקש מרבי יצחק להתפלל בשבילו. למעשה, רב מני אינו עובר תהליך אישי כלל, ובסופו של דבר הוא נותר ללא שינוי, לא פנימי ולא חיצוני.

אל לא לאדם לפנות לרבו, למוריו, למשפחתו, ולסביבתו כדי שיעשו את העבודה בשבילו. כדי ליצור חידוש ושינוי אמתי, על האדם לעבור תהליך של עבודה פנימית מתוך הכרה ש”אין הדבר תלוי אלא בי”.

האדם שכן עובר תהליך של שינוי הוא דווקא רבו של רב מני רב יצחק בן אלישיב, כפי שאנו רואים בהמשך הסיפור: שני תלמידים היו יושבים לפני רבי יצחק בן אלישיב אמרו לו: שיבקש אדוני רחמים עלינו שנחכים הרבה. אמר להם: עמי היתה, ושלחתיה (המשך הסיפור בתענית כג ע”ב, תרגום מארמית)

רב יצחק למד שאל לו למורה, להורה ולכל אדם לפתור את הבעיות של האדם שפונה אליו. עזרה אמתית לאדם אחר הוא להעצים אותו לעשות את השינוי בעצמו. ולכן, כשתלמידים אחרים בקשו ממני שיתפלל עליהם שיהיה להם חכמה, הוא אמר להם שהכוח הזה כבר לא נמצא בידו מפני שהוא ויתר עליו מתוך ההבנה ששינוי אמיתי מגיע על ידי תהליך פנימי.

לעומת סיפורו של רב מני, המתאר ניסיון לא מוצלח לשינוי, מעניין ללמוד על תחילת דרכו של רבי עקיבא:

מה הייתה תחילתו של ר’ עקיבא?

אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום

פעם אחת היה עומד על פי הבאר

אמר – מי חקק אבן זו

אמרו לו – המים שתדיר נופלים עליה בכל יום

אמרו לו – עקיבא, אין אתה קורא: אבנים, שחקו מים

מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו 

מה רך פסל את הקשה

דברי תורה שקשין כברזל – על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם.

מיד חזר ללמוד תורה.

הלך הוא ובנו, וישבו אצל מלמד תינוקות.

אמר לו: רבי, למדני תורה!

אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח.

כתב לו אלף בית ולמדה, אלף תיו ולמדה, תורת כוהנים ולמדה.

היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.

הלך וישב לו לפני ר’ אליעזר ור’ יהושע.

אמר להם: רבותי, פתחו לי טעם משנה

כיוון שאמרו לו הלכה אחת, הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר: אלף זו למה נכתבה? בית זו למה נכתבה? דבר זה למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים. …

אמר לו רבי טרפון: עקיבא, עליך הכתוב אומר: “מבכי נהרות חבש, ותעלומה יוציא אור” (איוב כח, יא)

דברים המסותרים מבני אדם, הוציאם ר’ עקיבא לאורה. (אבות דרבי נתן, נוסחה א, פרק ו)

מתוך המדרש עולים המחסומים שעשויים לעמוד בפני האדם החפץ בשינוי, והכלים השונים להתמודדות.בראש ובראשונה עומדים בפני האדם מחסומים מתוכו- חוסר האמונה של האדם בעצמו ובכוחו להשתנות; בשלב שבו האדם צבר ניסיון חיים ארוך, והינו בעל אישיות מעוצבת, קשה לעבור שינוי כה משמעותי. רבי עקיבא רועה צאן במשך רוב שנותיו, יתכן שתמיד אמר לעצמו, ‘מעולם לא למדתי צורת אות, אני פשוט לא מסוגל כעת להשתנות’!

מתוך התבוננות בתופעת טבע, מגלה רבי עקיבא שגם הוא מסוגל להשתנות. רבי עקיבא מבין שכשם שהמים בזרימתם משנים את צורתו של האבן, כך על ידי לימוד תורה בהתמדה ובהשקעה מתמשכת, דברי התורה מסוגלים לחלחל ללב האדם. רבי עקיבא עובר קודם שינוי תודעתי, ובעקבותיו שינוי ממשי בחייו. השינוי אינו מתרחש בבת אחת, אלא בתהליך ארוך של עבודה, של טיפה ועוד טיפה המחלחלות בנפשו.

על המניעות העומדות בפני האדם המעוניין לעבור שינוי, כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר”ן:

ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו, … ולכל אחד ואחד נדמה לו, שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו, וקשה לעמוד בהם. דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כוחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם – אם ירצה… והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המוח…

ומעין זה מה שמספרים בשם הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד, וסבב באחיזת עיניים כמה וכמה חומות סביב האוצר וכשבאו בני אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש, וקשה לשברם וקצתם חזרו תכף, וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל השניה ולא יכלו לשברה, וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבר הנשארים. עד שבא הבן-מלך, אמר: אני יודע, שכל החומות הם רק באחיזת עינים, ובאמת אין שום חומה כלל. והלך לבטח עד שעבר על כולם. ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו, על כל המניעות וההסתות ופתויים, שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים. שבאמת אינם כלום, והעיקר – לב חזק ואמיץ…

כדי לחולל שינוי, על האדם לעבור שינוי תפיסה, ולהבין שהמניעה והמחסומים מצויים לרוב בתוך נפשו. ברגע שיאמין בעצמו, הוא יצליח לפתוח את עצמו לאפשרות השינוי. בעניין המניעות מוסיף רבי נחמן בליקוטי מוהר”ן קמא, שהמניעות יכולות להיות דווקא כוח בונה, על ידי שהאדם מתגבר על אותם מכשולים הוא מאיר משהו חדש בחייו. האדם יוצא מתוך המאבק חזק יותר. יתירה על כן, טוען רבי נחמן שהקדוש ברוך הוא נמצא דווקא במניעות, במקום הקושי:

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹֹקִים… וּמִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, יָכוֹל לִמְצֹא אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתוֹךְ הַמְּנִיעוֹת בְּעַצְמָן. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי בְּתֹקֶף הַמְּנִיעוֹת בְּעַצְמָן נִסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי הַמְּנִיעוֹת בְּעַצְמָן דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי שָׁם נִסְתָּר הוּא יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, שֶׁהוּא הַמְּנִיעָה, כִּי שָׁם הָאֱלֹקִים כַּנַּ”ל

גדולתו של רבי עקיבא בתורה נובעת מהיכולת של רבי עקיבא למצוא את הקדוש ברוך הוא בתוך המניעות ומתוך הקשיים שהוא עובר בסלילת דרכו המיוחדת בתורה.

“מיד חזר ולמד תורה”- ברגע שרבי עקיבא החליט, או יותר נכון – האמין שהוא מסוגל, מיד הוא פעל, הלך ללמוד תורה. בעניין זה, כותב רב צדוק:

“ראשית כניסת האדם לעבודת ה’ צריך להיות בחיפזון … מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם, צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה ‘, ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת … ואחר כך שוב ילך במתינות לאט”.( צדקת הצדיק א, א) רב צדוק מדריך כיצד לנהוג כאשר מתעורר באדם רצון להתחיל בעבודת ה’. כאשר האדם מבקש לעשות שינוי, בתחילת הדרך עליו למהר ולאחוז ברגע, שמא יחלוף. פעמים רבות מתעורר באדם רצון לתקן את חייו כהבזק של אור, אבל אם האדם לא יקח מיד את ההזדמנות היא עשויה לעבור. לאחר הקפיצה המהירה הראשונית יוכל לפנות שוב להליכה מתונה, מתוך תהליך, בבחינת “אבנים שחקו מים”.

כך היא דרכו של רבי עקיבא המתוארת במדרש, מתוך ההבנה שהִכְּתה בו, מיד הלך ולמד תורה. ברגע זה מתחיל תהליך ארוך. הוא פונה ללמוד א-ב מהיסודות, מתוך התמדה וסבלנות, קומה אחר קומה, “ולמדהּ עד שלמד כל התורה כולה”.

המחסום השני העומד בפני המבקש להשתנות, הוא העיסוק בתגובות הסביבה, תחושת הבושה, והמחשבה “מה יגידו?” רבי עקיבא יכול לוותר מתוך תחושת בושה, מה פתאום להתחיל ללמוד בגיל ארבעים?! להתחיל מחדש לאחר שנים של רעיית צאן, וללמוד יחד עם בנו ועם ילדים קטנים נוספים?! רבי עקיבא מתגבר על מחסום הבושה, והולך אצל מלמד תינוקות, יחד עם בנו. קושי זה עומד פעמים רבות בפני בעלי תשובה ועולים חדשים, ועל כולנו ללמוד מתוך התגברותם, כיצד לנהוג באומץ וגבורה מתוך רצון להשתנות ולהתחדש.

לאחר מכן רבי עקיבא עושה צעד נוסף. לאחר שלמד והפנים את החומר, הוא מתחיל לשאול שאלות, “רבותי, פתחו לי טעם משנה”. “חזר ושאלן והעמידן בדברים”, דווקא רבי עקיבא שמגיע מבחוץ, מתבונן ומצליח לשאול שאלות שאחרים לא שאלו לפניו, ומתוך כך מגלה נסתרות בתורה. הוא מוציא מן הכוח אל הפועל את הרעיונות העמוקים הנמצאים בתורה, ומגלה אותם בעולם על-ידי ראייתו המעמיקה. עליו אמר רבי טרפון, “דברים המסותרים מבני אדם, הוציאם רבי עקיבא לאורה”. היכולת של האדם לערוך בירור ולשאול שאלות על חייו, על המציאות, על התורה, היא המאפשרת ראייה חדשה ועמוקה, ודרכה יצליח להגיע אל השינוי המיוחל. בדומה לרבי עקיבא גם תורת הנשים בדורנו מחוללת שינוי. יש בה כוח של התחדשות בתוך עולם התורה מפני שנשים רבות לא צמחו בתוך בית מדרש מקטנותם. נשות דורנו מביאות קול חדש לעולם התורה.

רבי עקיבא בוחר לשבת לפני רבי אליעזר ורבי יהושוע. אין הוא יושב ומשנן את דבריו של רב אחד, אלא מקבל משניהם, ומתוך כך תורתו יונקת משני יסודות. מרבי אליעזר, המייצג את בית מדרשו של שמאי, ומסמל את השימור והמסורת, עליו אומר רבן יוחנן בן זכאי “בור סוד שאינו מאבד טיפה” (אבות ב,י). ומצד שני, מרבי יהושע, המייצג את בית מדרשו של הלל, ומסמל את החידוש והיצירתיות בתוך בית המדרש. וכך למעשה, תורתו של רבי עקיבא מתייחדת בשילוב המסורת והחידוש. גם כאשר דבריו נראים כחדשים, הם נעשים מתוך חיבור עמוק לסיני, כפי שמעידה הגמרא במנחות כט ע”ב: הגמרא מתארת את משה רבנו יושב בבית מדרשו של רבי עקיבא ואינו מבין דבר. משה נחלש כאשר הוא שומע את חידושיו הרבים של רבי עקיבא, וחושש שמא התנתק מן המסורת. אך כאשר בתשובה לשאלת תלמידיו, עונה רבי עקיבא, “הלכה למשה מסיני”, נתיישבה דעתו של משה.

רבי עקיבא זכה להיות לעיקר תורה שבעל-פה, ולגדול התנאים בכל הדורות, בזכות השילוב הזה ובזכות יכולתו להכיל את בתי המדרש השונים. שילוב זה מאפשר בכל דור ודור גילויים חדשים בתורה, מתוך חיבור עמוק למסורת התורה שבעל-פה. לכל זאת ניתן להוסיף את אישיותו המיוחדת ואהבת הבריות הרבה של רבי עקיבא, שוודאי תרמה ליכולת החיבור ולראיית “דברי א-לוקים חיים” בשני בתי המדרש.

רבי עקיבא מלמדנו, עד כמה דרכו יכולה להוביל לשינוי באדם, ובכל עולם התורה. דרכו של רבי עקיבא היא דגם לשינוי שתלוי באמונת האדם בכוחותיו וביכולתו לשנות באומץ את מעשיו ואת חייו. דרך זו כוללת תהליך ארוך של עבודה הדרגתית וסבלנות, ומוכנות לשאול שאלות ולברר בירורי עומק, ומתוך כך להגיע לגילויים חדשים.

כשם שהדברים נכונים לגבי שינוי וחידוש בחיי הפרט, כן הם בחיי הציבור. לצורך כך אנו נדרשים לאומץ רב, מתוך אמונה בדרכנו, בלא בושה וחשש מפני “מה יגידו”. כל זאת מתוך שאיפה לחדש בהתאם למציאות המתחדשת, יחד עם חיבור עמוק למסורת. עם זאת, עלינו להתאזר בסבלנות, מתוך אמונה בכוחם של תהליכי שינוי ארוכי טווח, להטות אוזן לציבור ולצרכיו, ולהקשיב לקולות העולים מבתי המדרש השונים.

 

הרבנית אשרה קורן, מייסדת ועומדת בראש בית המדרש מת”ן השרון ע”ש מינדי גרינברג