משפעת ו-COVID-19 ועד ל-HIV ושלבקת חוגרת, ניתוח גורף מגלה שזיהומים ויראליים יכולים לעורר או להאיץ מחלות לב וכלי דם, ולחזק את תפקיד החיסון בהגנה על הלב.
מחקר: זיהומים ויראליים וסיכון למחלות לב וכלי דם: סקירה שיטתית ומטה-אנליזה. קרדיט תמונה: sportoakimirka / Shutterstock
בסקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה ב- כתב העת של איגוד הלב האמריקאיחוקרים סינתזו וניתחו מחדש נתונים מ-155 מחקרים שונים כדי לחקור קשרים בין פתוגנים ויראליים ומחלות לב וכלי דם (CVD).
ממצאי מחקר מאשרים שמספר וירוסים נפוצים, כולל אלו האחראים לשפעת, COVID-19, HIV, הפטיטיס C ושלבקת חוגרת, קשורים באופן משמעותי לסיכון מוגבר למחלת לב כלילית ושבץ מוחי. עבודה זו מציעה כי מניעת זיהומים, באמצעות אמצעים כמו חיסון, עשויה להיות אסטרטגיה קריטית להגנה על בריאות הלב והלב וכלי הדם העתידיים.
עומס עולמי וגורמי סיכון CVD מסורתיים
מחלות לב וכלי דם (CVDs), הכוללות התקפי לב ושבץ מוחי, הן הגורם המוביל בעולם לתמותה אנושית. אחראים ליותר מ-20 מיליון מקרי מוות בשנת 2021 בלבד, קמפיינים לבריאות הציבור התמקדו בצדק ובמשך עשרות שנים בשינוי גורמי סיכון מסורתיים כמו לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, עישון ותזונה לקויה.
זיהומים ויראליים כטריגרים קרדיווסקולריים
בעוד שגורמי הסיכון המסורתיים הללו נחקרים היטב, מתעלמים לעתים קרובות מתפקידם של זיהומים ויראליים. עם זאת, מגיפת COVID-19 הביאה את הטריגר הפוטנציאלי "האחר" הזה למוקד חד. חקירות קודמות הן במודלים של בעלי חיים והן בניסויים קליניים בבני אדם חשפו את המנגנון הזה: כאשר נגיף פולש, הגוף מקבל תגובה דלקתית אינטנסיבית.
מנגנונים דלקתיים המניעים נזק לכלי דם
דלקת מערכתית זו עלולה לפגוע בדופן העדינה של כלי הדם (הפרעה בתפקוד האנדותל) ולגרום לסיכון גבוה יותר לקרישת דם (מצב קרישיות יתר). ב-COVID-19, מנגנון נוסף הכולל מלכודות חוץ-תאיות של נויטרופילים (NETs), רשתות של DNA וחלבונים המשוחררים על ידי תאי חיסון, היה מעורב בהפעלת קרישי דם והתקפי לב. אצל אנשים עם רובדים טרשתיים קיימים (התקשות העורקים), תגובה חריפה זו עלולה לגרום לקרע של רובד, מה שמוביל ישירות להתקף לב או שבץ.
פערים במחקר ויראלי-CVD מקיף
בעוד שמחקרים רבים קשרו וירוסים בודדים ל-CVD, חסרה הערכה מקיפה בקנה מידה גדול המשווה את הסיכונים על פני מגוון רחב של זיהומים.
סקירה שיטתית והיקף מטה-אנליזה
המחקר הנוכחי התייחס לצורך הדחוף הזה והעניק עצות עתידיות לבריאות הציבור הקרדיווסקולרית על ידי ביצוע סקירה שיטתית ומטה-אנליזה תוך מינוף של יותר מ-150 פרסומים עדכניים שחקרו את הקשר בין זיהומים ויראליים ואירועי CVD הבאים.
בחירת מחקר ומקורות נתונים
מחקרים להכללה בעבודה הנוכחית זוהו באמצעות חיפוש מילות מפתח מותאם אישית של חמישה מאגרי מידע מדעיים מרכזיים, כולל MEDLINE ו-Web of Science, עבור מחקרים רלוונטיים שפורסמו עד 3 ביולי 2024. כותרת, תקציר והקרנה בטקסט מלא של יותר מ-52,000 רשומות מדעיות הביאו להכללה של 155 מחקרים באיכות גבוהה לאחר מכן.
ייצוג גיאוגרפי ועיצוב לימודים
יש לציין שרוב המחקרים הגיעו מצפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה, עם ייצוג נמוך מאמריקה הלטינית, אפריקה ודרום/דרום מזרח אסיה, אזורים המתמודדים עם עומסים גבוהים של מחלות זיהומיות ומחלות לב וכלי דם כאחד. המחקרים הכלולים כללו שלושה סוגים עיקריים:
- לימודי עוקבה
- מחקרי מקרה בקרה
- סדרת מקרים בשליטה עצמית (SCCS) היא שיטה חזקה וחדישה יחסית המשווה את הסיכון של אדם לאירוע (כגון התקף לב) בחלון הזמן מיד לאחר זיהום לסיכון הבסיסי שלו בזמנים אחרים.
עבור שפעת, מחקרי ה-SCCS תפסו בעיקר מקרים חמורים (כיוון שבדיקות מעבדה שמורות בדרך כלל לאלה).
גישה אנליטית ותוצאות מפתח
נתונים מכל 155 הפרסומים נאספו כדי למדוד את הקשר בין זיהומים ויראליים ספציפיים לתוצאות קרדיווסקולריות מרכזיות, כולל מחלת לב כלילית (CHD), שבץ מוחי ואי ספיקת לב. נתונים אלו מנופו לחישוב יחס סיכון מאוחד (RR) עבור סיכון לטווח ארוך ויחס שיעור שכיחות (IRR) עבור סיכון בשלב אקוטי.
זיהומים ויראליים חריפים וכרוניים מגדילים את הסיכון ל-CVD
מטא-אנליזות גילו קשרים משמעותיים בין מספר וירוסים נפוצים ואירועים קרדיו-וסקולריים עיקריים, אם כי חוזק העדויות השתנה בין פתוגנים. הן זיהומים חריפים (כמו שפעת ו-SARS-CoV-2) והן זיהומים כרוניים (כגון HIV, הפטיטיס C וירוס (HCV) והרפס זוסטר (שלבקת חוגרת)) נמצאו כמגבירים את הסיכון ל-CVD.
שפעת מעלה מאוד את הסיכון להתקף לב קצר טווח
שפעת שאושרה במעבדה הייתה קשורה לעלייה של פי 4 (IRR של 4.01) בסיכון לאוטם שריר הלב חריף (MI), או התקף לב, ולעלייה של פי 5 (IRR של 5.01) בסיכון לשבץ במהלך החודש הראשון לאחר ההדבקה. הסכנה התגלתה כגבוהה ביותר בשבעת הימים הראשונים, כאשר הסיכון ל-MI עלה פי למעלה מ-7 (IRR של 7.20), אך ירד בחדות לסיכון של פי 1.87 בימים 8-14.
COVID-19 וסיבוכים קרדיווסקולריים ארוכי טווח
זיהומי COVID-19 היו קשורים באופן דומה לסיכון מוגבר לטווח ארוך ל-CHD (RR 1.74) ושבץ מוחי (RR 1.69). מחקרי SCCS אישרו את הסיכון החריף, והראו עלייה של פי 3.35 בסיכון ל-MI במהלך 14 השבועות הראשונים. הטרוגניות מהותית נצפתה בממצאי SARS-CoV-2 אלה, המשקפת את האתגרים המתודולוגיים בהם נתקלו במהלך המגיפה.
זיהומים ויראליים כרוניים וסיכון לב מתמשך
זיהומים כרוניים היוו איום לטווח ארוך. זיהום ב-HIV נקשר לסיכון גבוה ב-60% ל-CHD (RR 1.60) ולסיכון גבוה ב-45% לשבץ מוחי (RR 1.45) והיה הנגיף היחיד עם ראיות חזקות לסיכון לאי ספיקת לב (RR 1.89). HCV היה קשור לסיכון גבוה ב-27% ל-CHD (RR 1.27), סיכון גבוה ב-23% לשבץ מוחי (RR 1.23), והכפיל את הסיכון למוות קרדיווסקולרי (RR 2.11).
שלבקת חוגרת ואירועים קרדיווסקולריים לאחר זיהום
שלבקת חוגרת, הפעלה מחדש של נגיף אבעבועות רוח, הייתה קשורה לסיכון גבוה ב-12% ל-CHD (RR 1.12) ולסיכון גבוה ב-18% לשבץ מוחי (RR 1.18). נתוני SCCS בשלב אקוטי הראו שהסיכון לשבץ הגיע לשיא 1-3 שבועות לאחר הזיהום (IRR 1.61). יש לציין כי הסקירה לא מצאה קשר חיובי בין נגיף ההפטיטיס B והגיעה למסקנה שהראיות ל-cytomegalovirus נותרו לא מספיקות, למרות קשר טנטטיבי למוות קרדיווסקולרי (RR 1.28).
קישורים ויראליים מתעוררים הדורשים אימות נוסף
וירוסים כגון HPV, דנגי וצ'יקונגוניה הראו קשרים במחקרים בודדים, אך דורשים אימות נוסף עקב ראיות מוגבלות.
מנגנונים המחברים וירוסים למחלות לב
ממצאי סקירה מראים כי השפעתו של נגיף חורגת לעתים קרובות הרבה מעבר למחלה הראשונית, ומגיעה למסקנה כי נגיפים אלו תורמים ככל הנראה למחלות לב על ידי קידום דלקת מתמשכת, בדרגה נמוכה, הפעלת מסלולים פרו-קרישיים, ואפילו פלישה ישירה לתאי אנדותל עורקים.
חיסון ומניעה של CVD מונע זיהום
חיסון הופיע כאסטרטגיית מניעה מרכזית, עם עדויות ניסוי ישירות התומכות בחיסוני שפעת (34% הפחתה בסיכון ל-CVD), בעוד שחיסוני הרפס זוסטר מראים פוטנציאל עקיף מבטיח. המחברים מדגישים כי פערי מחקר נמשכים באזורים לא מיוצגים ולנגיפים שלא נחקרו.
