אבינועם וענת שושן, החליטו להינשא לאחר שנתיים של זוגיות פורחת.
לאחר החתונה החלו בני הזוג בשגרת החיים, עברו להתגורר יחד ותכננו הרחבה משפחתית, עד שערב אחד נקטעו כל תוכניותיהם. בטיול שיגרתי על חוף ימה של חיפה, עקב סכסוך כלבים טיפשי, נדקר אבינועם למוות.

פחות מיממה לאחר מכן, התייצבה אלמנתו בבית המשפט וביקשה להתיר לה לשאוב את זרעו כדי שתוכל ללדת את ילדו ובית המשפט נעתר.
בראיון ל'ידיעות אחרונות' סיפרה ענת על המניע לבקשה: ''כרגע אני מרגישה שאני רוצה ילד מאבינועם, הוא מאוד רצה ילד ודיבר על כך כבר די הרבה זמן, הדבר הכי נכון לעשות עכשיו זה להגשים את הרצון הכל כך חזק שלו ולהמשיך אותו''

הסיפור של ענת ואבינועם הוא רק דוגמא אחת מני רבות. הכמיהה לילדים טבועה בנפש האדם ומתוארת כבר בתנ''ך: ''הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי'' מתריסה רחל ביעקב. (בראשית פרק ל, פסוק א.) כמיהה זו איננה חולפת עם פירוקו של התא המשפחתי בשל מותו של בן הזוג ועשויה אף להתגבר בשל רצונה של בת הזוג להקים שם לנפטר ולממש את רצונם המשותף לילד.

כמו בהרבה תחומים, גם בנושא הזה, קיים שוני מחשבתי ותפיסתי בין הנשים לגברים.
רוב הגברים מעוניינים שיקום להם זרע גם לאחר מותם כי הם ''צריכים'' בגלל ה"המשכיות", לעומתם הנשים ברובן מגיבות בהסתייגות חד משמעית וזעזוע מהמחשבה כי הילד שלהן יגדל ללא אימא.
  ד''ר הלפרין, הממונה על אתיקה רפואית בלשכת שר הבריאות בוועדה הציבורית לבדיקת הנושא אומר כי: ''יכול להיות שאצל האישה הרצון להיות אימא, הוא יותר לאמהות מאשר להשאיר שארית וזכר, הנשים יותר ריאליות הן פחות מיסטיקאיות''

מבחינת ההלכה קיימת התנגשות ערכית בין שתי מצוות רבות חשיבות: המצווה לפרייה ורבייה, שהקיום שלה אחרי המוות בא ליידי ביטוי במקוות הייבום, לבין החשיבות המיוחדת שמייחסים לכבוד המת.
לפי ההלכה, קדושת הגוף – ה''כלי'' שהכיל נשמה קדושה – נמשכת גם לאחר המוות, ניתן לוותר על כבוד המת רק במקרה של פיקוח נפש וסכנה לחיי אדם, שיכולים להוות שיקול בהתרת ניתוח שלאחר המוות. כמו בכל עניין, גם כאן, ישנם מחמירים וישנם מקילים.

הרב יגאל שפרן ממכון פוע''ה מחמיר בעניין בנימוק שאין במקרה כזה הצדקה לשימוש בגוף המת. אלה המתירים, מציינים כי ישנה מדרגה נמוכה מזו של פיקוח נפש שבגינה ניתן להקל, בתנאי שמדובר במילוי משאלות לבו של הנפטר עצמו. גם במקרה של התר הילכתי, מתעוררות עוד בעיות ושאלות הלכתיות רבות כמו – האם צאצא הנולד בדר זו מיוחס לאביו? ובאשר למצוות הייבום- האם יש בה עדיין צורך? ועוד.

בעשור האחרון נפרצות הרבה מסגרות ומוסכמות בכל התחומים. בין מסגרות אלה, נפרצה מזמן המסגרת של התא המשפחתי הראשוני, המורכב מאם ואב הנשואים זה לזה ומביאים ילדים לעולם ולא קשה לשער עד כמה הן עלולות להיות חמורות- לילד, לאישה ולחברה כולה.