התערבויות שנועדו להפחית את הבדידות יכולות להיות יעילות, אך אינן מציעות עדיין פתרון מלא למה שהופך לבעיית בריאות הציבור העולמית, על פי מחקר שפורסם על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי.
בדידות זוכה כיום להכרה נרחבת כדאגה רצינית לבריאות הציבור הקשורה לדיכאון, חרדה, מחלות לב וכלי דם ואפילו תמותה מוקדמת. הממצאים שלנו מספקים ראיות חזקות לכך שהתערבויות יכולות לעשות את ההבדל, אם כי ההשפעה הכוללת שלהן נותרה צנועה. לבדידות אין פתרון חד משמעי".
מתיאס לסגורד, דוקטורט, המחבר הראשי של אזור מרכז דנמרק ואוניברסיטת דרום דנמרק
כמחצית מהמבוגרים בארה"ב מדווחים על תחושת בדידות, על פי משרד הבריאות ושירותי האנוש האמריקאי. חוסר קשר חברתי, מציין HHS, עלול להזיק לבריאות כמו עישון של עד 15 סיגריות ביום. בתגובה, קהילות ברחבי המדינה מתנסות בגישות בסיסיות יצירתיות לטפח חיבור, בעוד שממשלות ברחבי העולם מתחילות להתייחס לבדידות כבעיית בריאות הציבור, עם אסטרטגיות החל מתוכניות פיילוט מקומיות ועד תוכניות פעולה לאומיות.
חוקרים ערכו מטה-אנליזה של 280 מחקרים על היעילות של אסטרטגיות להפחתת הבדידות, שכללו יותר מ-30,000 משתתפים ברחבי העולם. כמעט מחצית מההתערבויות התרחשו בצפון אמריקה (45%) ומעל חמישית באירופה (22%), כאשר פחות בוצעו במזרח התיכון (14%) ובאסיה (13%). המחקר ניתח חמישה סוגים עיקריים של אסטרטגיות התערבות שמטרתן להפחית את הבדידות: התערבויות תמיכה חברתית (מתן טיפול קבוע וליווי); התערבויות ברשת חברתית (יצירת הזדמנויות לאינטראקציה חברתית); אימון מיומנויות חברתיות ורגשיות; התערבויות פסיכולוגיות (מתן שירותי טיפול או ייעוץ המכוונים לקוגניציה, התנהגות או רגשות); ופסיכוחינוך (מתן תוכניות חינוכיות שנועדו להגביר את הידע על בדידות והשפעותיה).
המחקר פורסם בכתב העת פסיכולוג אמריקאי.
חוקרים מצאו שכל ההתערבויות הללו הפחיתו את תחושות הבדידות, אך התערבויות פסיכולוגיות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי הראו את ההשפעות החזקות ביותר. תוכניות דיגיטליות בלבד נטו להיות פחות יעילות בהשוואה לגישות אישיות.
היתרונות היו עקביים בקרב ילדים ומתבגרים, מבוגרים ומבוגרים, וההשפעות נמשכו עד שישה חודשים.
"התערבויות פסיכולוגיות רבות כרוכות בהתייחסות לקוגניציה חברתית – איך אנשים חושבים על עצמם, על אחרים ועל מצבים חברתיים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתייחס לכך במפורש", אמר לסגורד. "לדוגמה, אדם שחווה בדידות עלול להניח שוב ושוב שאחרים ידחו אותם או יפרשו רמזים חברתיים כשליליים. התערבות עשויה לעזור לפרט להבחין במחשבות האוטומטיות הללו, להטיל ספק בדייקנותן ולהחליף אותן בפרשנויות מאוזנות יותר. עם הזמן, הדבר עשוי להפחית את ההימנעות החברתית, מה שיקל על בניית ותחזוק מערכות יחסים".
מחקר זה מסמן את הסקירה המקיפה ביותר של התערבויות בדידות מזה יותר מעשור ומדגיש את הצורך בפתרונות מדרגיים מבוססי ראיות, אמר.
"מאמצים להפחתת הבדידות מפותחים, מיושמים ומוערכים במגזרים רבים ושונים – כולל ארגונים לא ממשלתיים, מוסדות ומקומות עבודה. זה מצביע על כך שאנו מתקרבים לזהות אילו התערבויות הן יעילות וניתנות להרחבה", אמר לסגורד. "קבוצת המחקר שלנו גם משתפת פעולה עם מגוון בעלי עניין כדי לעזור לתרגם את הממצאים הלכה למעשה".
למרות שהממצאים מעודדים, החוקרים ציינו כי ודאות הראיות הייתה "נמוכה עד נמוכה מאוד", בשל ליקויים מתודולוגיים במחקרים שנכללו בניתוח, כמו מדגם קטן, אחוזי נשירה גבוהים והיעדר גיוס ממוקד של אנשים המדווחים על בדידות. המחברים ממליצים להעריך באופן קפדני יותר התערבויות עתידיות ולהתאים לאוכלוסיות ספציפיות.
"אפילו עם חסרונות מתודולוגיים, העקביות של התוצאות על פני מאות מחקרים מרמזת על כך שניתן להפחית את הבדידות באמצעות התערבויות ממוקדות", אמר לסגורד. "על ידי זיהוי התערבויות פסיכולוגיות, התערבויות מבוססות קבוצה ותכניות אישיות כיעילות ביותר, המחקר נותן לקובעי מדיניות ולעוסקים בתחום הדרכה היום, תוך שהוא מצביע על הצורך בשכלול נוסף מחר".
