כארבעה מתוך חמישה רופאים ראשוניים רואים עצמם בחזית של בריאות המוח. בארה"ב, רופאים הם נקודת המגע הראשונה לחולים המודאגים מאובדן זיכרון וככל הנראה הם הראשונים לזהות ולהעריך חולים החווים ליקוי קוגניטיבי קל, מחלת אלצהיימר או דמנציה קשורה.
במחקר חדש שהתמקד בהבנת המחסומים של שיחות בין קלינאי למטופל על בריאות המוח ודאגות קוגניטיביות, מכון Regenstrief ומדענית המחקר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה, Malaz Boustani, MD, MPH, גילו כי שיחות מוקדמות על בריאות המוח בין רופאים למטופלים שלהם. נדירים בשל הסטיגמה סביב מחלת אלצהיימר או אבחון דמנציה קשור.
בדומה למגיפת ה-HIV/איידס בשנות ה-80 או לפחד הציבורי מסרטן בשנות ה-70, מחלת אלצהיימר ואבחנות דמנציה קשורות זוכות לסטיגמה. אנו בוחנים סטיגמות מהעבר וכיצד נוכל למנף את ההזדמנות הנוכחית של טכנולוגיית המידע לפיתוח כלים, תהליכים ואסטרטגיות ליצירת ביקוש לשיחת בריאות המוח בטיפול ראשוני ולבטל את הסטיגמטציה של מחלת האלצהיימר ואבחון דמנציה קשור".
ד"ר מלאז בוסטאני, מחברת הבכירה של המחקר
"הסטיגמה סביב מחלת אלצהיימר ודמנציה קשורה יוצרת מחסום בין רופאים למטופלים הגורמת לחוסר שיחה על בריאות המוח או דאגות קוגניטיביות. כדי ליצור את הכלים, התהליכים והאסטרטגיות הנחוצים והיכולים להיות יעילים, עלינו לעבור את הסטיגמה שאופפת את הקיום. שיחה על בריאות המוח או דאגה קוגניטיבית", אמר ד"ר בוסטאני.
ממצאי המחקר גילו גם כי:
- הן רופאים והן מטופלים מהססים ליזום שיחות אלו,
- עדויות למידע על התערבויות בבריאות המוח לרוב מועברות בצורה גרועה
- גורמים חברתיים ותרבותיים משפיעים על מעורבות קלינית בין רופאים ראשוניים למטופליהם.
המחקר מציע שכאשר יש חשד לפגיעה קוגניטיבית, יש להתאים את השפה והגישה לשיחה בין רופא למטופל למען בריאות המוח או חשש קוגניטיבי להקשר החברתי והתרבותי של המטופל.
לדוגמה, תוכנית חינוכית, המבוססת על אמונה, מותאמת תרבותית על מחלת אלצהיימר, דמנציה קשורה וגילוי מוקדם בהובלת אחות, התקבלה בדרך כלל באופן חיובי על ידי חברי הקהילה השחורה. למרות שחינוך זה ניתן במסגרת קבוצתית במקום במפגש אינדיבידואלי, המסרים הרלוונטיים מבחינה תרבותית שפותחו במסגרת תוכניות אלו יכולים לשמש מדריך לניהול שיחת בריאות המוח עבור רופאים. נקודה זו חשובה במיוחד בהתחשב באופן שבו סטיגמה והבדלים סוציו-תרבותיים יכולים להשפיע לרעה על התנהגויות חיפוש בריאות הקשורות לחששות קוגניטיביים ולמנוע הכללה במחקר קליני והתקדמות בטיפול קליני.
"קיום שיחה על בריאות המוח שלך כשאתה הולך לפגוש את הספק שלך, שאחראי לבריאותך הכללית, אמור להיות אירוע נורמלי", אמר ד"ר בוסטאני. "למה שתנהל שיחה על הכליה או הכבד שלך, הלב שלך, הריאות שלך, השריר שלך, העצם שלך ולא תנהל את השיחה על המוח שלך, שהוא האיבר היוקרתי או היקר ביותר וזה שאין לך סיכוי להחזיר אם תאבד אותו?"
החוקרים זיהו גם את תהליך הדיפוזיה הזריז, המספק מסגרת להקלה על קליטה ופיזור מהיר של פתרונות מבוססי ראיות, כגישה חלופית לרופאים המעורבים במטופליהם.
לתהליך הדיפוזיה הזריז יש שני מושגים. הראשון הוא ה"דחיפה", המתייחסת לשינוי קטן בסביבה שיכול להשפיע באופן חיובי על התנהגויות ובחירות של אנשים. דוגמה ל"דחיפה" יכולה להיות פוסטר פשוט וקל ליישום על קיר המרפאה המעודד מטופלים לשאול שאלות על הקוגניציה שלהם.
המושג השני מכונה "ביקוש בשוק". מרכיב זה של הגישה הוא הרעיון של ביקוש בשוק להתערבות מבוססת ראיות לפני השקה והרחבה בתוך ארגון. דוגמה לכך היא העלייה הפתאומית בביקוש לבריאות טלפונית בשנת 2020 בשלב מוקדם מאוד של מגיפת COVID-19. תוך פחות משבוע, השימוש בטל-בריאות ירד מפחות מ-5% ליותר מ-90%.
ד"ר בוסטאני ממליץ לשקול את התהליכים והמושגים הזריזים כאשר מחפשים ליישם שיחות מוקדמות על קוגניציה ברמת התרגול או המערכת.
"רופאים יכולים למלא תפקיד חיוני ביצירת שיחות מוקדמות סביב בריאות המוח ודאגות קוגניטיביות כחלק מטיפול רפואי שגרתי הרבה לפני הופעת התסמינים", אמר ד"ר בוסטאני. "כל כך חשוב לנו לנהל שיחת בריאות המוח עם הרופא שלנו. אנחנו צריכים קלינאים כדי ששיחת בריאות המוח תהפוך לשגרה, כי בסופו של יום, אין בריאות בלי בריאות המוח".
