השפעות אנטי-גידוליות פוטנציאליות של דבש מנוקה במודלים של סרטן השד

במחקר שפורסם לאחרונה ב- חומרים מזיניםקבוצת חוקרים העריכה את הפעילות האנטי-גידולית של דבש Manuka (MH) על תאי סרטן השד (BC) אנושיים והמנגנונים המולקולריים הבסיסיים שלו במודלים פרה-קליניים במבחנה וגם ב-in vivo.

רֶקַע

BC נותרה סיבת המוות המובילה בקרב נשים ברחבי העולם. למרות יעילות הטיפול האנדוקריני בטיפול ב-BC חיובי לקולטן אסטרוגן (ERα), לעיתים קרובות מתפתחת עמידות לטיפול, במיוחד במקרים גרורתיים. דרוש מחקר נוסף כדי להבין את המנגנונים מאחורי ההשפעות האנטי-גידוליות של MH ולהעריך את הפוטנציאל שלה כאפשרות טיפול בת קיימא לסרטן השד במסגרות קליניות.

לגבי המחקר

MH Methylglyoxal (MGO) 550+ ואבקת MH מיובשת סופקו על ידי Manuka Health New Zealand Limited. פתרונות מלאי של אבקת MH cyclopower הוכנו על ידי המסת מנות במאגר 15% אתנול/האנקס של תמיסת מלח מאוזנת. כבקרות, נעשה שימוש ב-5% דקסטרוז ו-5% דבש Mesquite, יחד עם W6 Cavamax, אבקת α-cyclodextrin המעורבת בייצור אבקת MH cyclopower. כל החומרים הומסו במדיום תרבית תאים כפתרונות w/v.

קווי תאים BC אנושיים הגיעו מאוסף American Type Culture Collection (ATCC) ותופחו בהתאם להנחיות שלהם. תאי ERα-positive Michigan Cancer Foundation (MCF-7) תורבו במדיה של Dulbecco's Modified Eagle Medium (DMEM) או Roswell Park Memorial Institute Medium 1640 (RPMI-1640), בעוד ש-MD Anderson משולש שלילי – גרורתי שד 231 (MDA-MB) -231) (קו תאי סרטן השד) תורבו ב-RPMI-1640, שניהם בתוספת של 10% סרום בקר עוברי ואנטיביוטיקה.

קווי תאים נוספים, כולל סרטן ריאות אנושיים לא קטנים ותאי סרטן הלבלב, התקבלו גם מ-ATCC ונשמרו ב-RPMI 1640 עם 10% FBS. תאי אפיתל חלב אנושיים בקרה (HMEC) הגיעו מ-Invitrogen/ThermoFisher Scientific.

התפשטות התאים הוערכה באמצעות מבחני קולורימטרי לאחר טיפול בתאים בריכוזים שונים של החומרים. לצורך ניתוח חלבון, בוצעה סופג ווסטרן על תאי MCF-7 שטופלו ב-MH, תוך שימוש בנוגדנים ספציפיים לחלבונים המעורבים במסלולים המעניינים. אפופטוזיס הוערכה בתאים שטופלו באמצעות מבחן צביעה של Annexin V, ולאחר מכן ציטומטריית זרימה.

In vivo, תאי MCF-7 אנושיים הוזרקו לעכברים עירומים, כאשר הטיפולים ניתנו באמצעות מתן דרך הפה. נפחי הגידול נמדדו ונותחו סטטיסטית כדי לקבוע את השפעות הטיפול. ניתוחים סטטיסטיים בוצעו באמצעות מבחן t של Student וניתוח שונות (ANOVA), עם מובהקות שנקבעה ב-p

תוצאות המחקר

MH הראה השפעות אנטי-גידול משמעותיות בתאי סרטן BC אנושיים. מחקרים במבחנה הוכיחו ש-MH, בריכוזים הנעים בין 0.3% ל-5.0%, עיכב באופן משמעותי את התפשטותם של תאי סרטן שד MCF-7 חיוביים ל-ERα באופן תלוי מינון. השפעה זו הייתה חזקה יותר בתאי MCF-7 בהשוואה לתאי MDA-MB-231 טריפל שלילי, שהראו תגובה צנועה יותר.

השפעות אנטי-פרוליפרטיביות דומות נצפו כאשר תאי MCF-7 טופלו באבקת MH מיובשת. בנוסף, MH הפחית משמעותית את השגשוג של סרטן ריאות H2110 תאים לא קטנים ותאי סרטן הלבלב PANC1, שניהם מבטאים קולטני ארומטאז ואסטרוגן.

הוערך גם השילוב של MH עם טמוקסיפן, טיפול אנטי-אסטרוגן נפוץ. MH לבדו עיכב באופן משמעותי את התפשטות תאי MCF-7 מבלי להשפיע על HMECs לא ממאירים. בשילוב עם טמוקסיפן, MH הגביר עוד יותר את הדיכוי של שגשוג תאי MCF-7, דבר המצביע על תפקיד פוטנציאלי של MH בהתגברות על עמידות לטמוקסיפן בטיפול ב-BC.

מחקרים נוספים על מנגנון ההשפעות האנטי-גידוליות של MH גילו ש-MH גורם לאפופטוזיס בתאי MCF-7, כפי שהוכח על ידי צביעה מוגברת של Annexin V וחשוף Poly (ADP-Ribose) Polymerase (PARP). התגובה האפופטוטית הייתה בולטת יותר בתאי MCF-7 מאשר בתאי MDA-MB-231, מה שמצביע על פעולה סלקטיבית של MH על תאי סרטן שד חיוביים ל-ER. השפעות פרו-אפופטוטיות אלו היו בלתי תלויות בתכולת הסוכר של MH, שכן לא דקסטרוז ולא דבש Mesquite, וריאנט דבש אחר, לא הניבו תוצאות דומות.

MH גם הפעילה AMP-מופעל חלבון קינאז (AMPK) ועיכבה את מסלול האיתות Phosphoinositide 3-Kinase / Protein Kinase B (הידוע גם בשם AKT) / יעד מכני של Rapamycin (PI3K/AKT/mTOR), שהוא קריטי בוויסות צמיחת תאים והישרדות. בנוסף, טיפול ב-MH הפחית את הזרחון של מתמר אותות ו-Activator of Transcription 3 (STAT3), גורם שעתוק המעורב בהתקדמות הגידול ובדלקת, ותומך עוד יותר בתפקידו של MH בשיבוש מנגנוני ההישרדות של תאים סרטניים.

מחקרים in vivo באמצעות מודל קסנוגרפט Human BC בעכברים עירומים אימתו את הממצאים הללו. טיפול ב-MH, שניתן באמצעות מתן דרך הפה, דיכא באופן משמעותי את הצמיחה של גידולי MCF-7 בהשוואה לעכברים שטופלו בביקורת, מה שהוכיח את הפוטנציאל של MH לעכב התקדמות הגידול באורגניזם חי.

מסקנות

לסיכום, מחקר זה חקר את ההשפעה של MH על תאי BC אנושיים תוך שימוש במודלים במבחנה ובמודלים in vivo. התוצאות הראו ש-MH עיכב באופן משמעותי את התפשטות תאי הגידול וגרם לאפופטוזיס בתאי MCF-7 חיוביים ל-ER, עם השפעות פחות בולטות בתאי MDA-MB-231 משולשים. In vivo, MH במתן דרך הפה הפחית באופן משמעותי את הצמיחה של קסנוגרפטים של גידולי שד בעכברים, והדגיש את הפוטנציאל שלו כנוגד סרטן או חומר מניעתי כימי.