הרחבת הגישה לתרופות להשמנת יתר תוריד משמעותית את שיעורי התמותה, במיוחד במדינות עם השמנת יתר, חוסכת למעלה מ-50,000 חיים מדי שנה ומשפרת את השוויון הבריאותי ברחבי המדינה.
מחקר: הערכת החיים שניתן להציל על ידי גישה מורחבת לתרופות להרזיה. קרדיט תמונה: דאגלס קליף / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הליכים של האקדמיה הלאומית למדעיםחוקרים העריכו את הירידה הפוטנציאלית בתמותה באמצעות גישה מוגברת לתרופות הרזיה. השמנת יתר נותרה משבר בריאותי גדול בארצות הברית (ארה"ב). הוא גם מהווה גורם סיכון למספר מחלות כרוניות, כולל סרטן, מחלות לב וכלי דם וסוכרת, ותוצאות רפואיות גרועות מזיהומים נוזוקומיים, מחלות זיהומיות וזיהומים באתר ניתוח. נטל ההשמנה משפיע באופן לא פרופורציונלי על קבוצות מוחלשות מבחינה כלכלית, ומחזק עוד יותר את הפערים הבריאותיים בארה"ב.
השמנת יתר מהווה גם נטל כלכלי עצום, כאשר עלויות רפואיות צפויות לעלות על 170 מיליארד דולר בשנה. אנשים שמנים מרקע סוציו-אקונומי נמוך יותר מתמודדים עם עלויות בריאות נוספות, ומוציאים בממוצע למעלה מ-1,800 דולר יותר בשנה מאשר אלה ללא השמנת יתר.
זה היה תגלית יוצאת דופן שתרופות לטיפול בסוכרת יכולות לגרום לירידה במשקל. תרופות אלו, למשל, tirzepatide, semaglutide ו-liraglutide, היו יעילות במידה ניכרת בניסויים קליניים, והובילו לירידה במשקל. Semaglutide אושר תחילה לסוכרת מסוג 2 בשנת 2017, אך השימוש בו הורחב לניהול משקל כרוני בשנת 2021. באופן דומה, tirzepatide אושר לניהול משקל כרוני בסוף 2023.
עם זאת, הגישה לתרופות אלו נותרה מחסום משמעותי לטיפול במגפת ההשמנה בארה"ב. שילוב של עלויות תרופות גבוהות, מגבלות אספקה ופוליסות כיסוי ביטוחי מגבילות מניע את הגישה המוגבלת הזו. ההיצע המוגבל, העלויות הגבוהות והיעדר כיסוי ביטוחי של טירזפטיד וסמגלוטייד מגבילים את הנגישות שלהם. העלות החודשית של תרופות אלו עשויה לעלות על 1,000 דולר ללא ביטוח, מה שהופך אותן לבלתי סבירות עבור רוב החולים.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים העריכו את הירידה הפוטנציאלית בתמותה השנתית הניתנת להשגה על ידי הגדלה של קליטת התרופות החדשות להשמנה. אוכלוסיית ארה"ב הייתה מרובדת לשבע קטגוריות של אינדקס מסת גוף (BMI), והתמותה השנתית התבטאה כשילוב ליניארי של מקרי מוות שנתיים בכל קטגוריה תוך שימוש ביחסי סיכון ביחס ל-BMI הייחוס (18.5 – 25 ק"ג/מ"ר). התמותה השנתית חושבה מחדש כדי להעריך את ההשפעה של תרופות חדשות להורדה במשקל על ידי יישום שיעורי תמותה ספציפיים לקטגוריה על התפלגות אוכלוסייה חדשה בשכבת BMI כתוצאה מירידה במשקל.
שני תרחישים נשקלו: קליטה נוכחית וגישה מורחבת. שיעור הקליטה הנוכחי של תרופות בקרב אנשים זכאים עם סוכרת והשמנת יתר הוגדר כ-13.6% ו-10.8%, בהתאמה. בתרחיש הגישה המורחבת, תרופות היו זמינות לכל האנשים הזכאים, ושיעור הקליטה הצריך את יכולתם להיעזר בשירותי בריאות ונכונות ליטול תרופות אלו.
בשני התרחישים, הירידה במשקל הייתה תלויה ביעילות התרופה ובשיעור ההיצמדות. החוקרים השתמשו בטכניקות דוגמנות מתוחכמות, כולל סימולציות של מונטה קרלו, כדי להעריך שינויים בהתפלגות BMI ובתוצאות תמותה. מספר מקרי המוות שנמנע נאמד בכל מדינות ארה"ב וקטגוריות ביטוח.
בתרחיש הצריכה הנוכחי, תרופות בעלות גבוהה יהיו בלתי מבוטחים, בעוד שהנגישות לתרופות הייתה שוויונית בכל קטגוריות הביטוח תחת תרחיש הגישה המורחבת. נגישות שווה לתרופות הונחה בכל המדינות עבור שני התרחישים. השכיחות ברמת המדינה של השמנת יתר, סוכרת והשמנה/עודף משקל נורמלו כדי להתיישר עם הערכות ברמה הלאומית.
ממצאים
הצוות העריך שכמעט מחצית ממקרי המוות בארה"ב יתרחשו באנשים עם השמנת יתר (BMI > 30 ק"ג/מ"ר). למעלה מ-45% מהאוכלוסייה הבוגרת היו זכאים לתרופות להרזיה, הכוללים אנשים עם BMI ≥ 30 ק"ג/מ"ר ואלה עם סוכרת עם BMI של 25 – 30 ק"ג/מ"ר. לפי סטטוס ביטוח, 40% מהלא מבוטחים ו-54% ממקבלי Medicaid היו זכאים.
למערב וירג'יניה ולמיסיסיפי הייתה הזכאות הגבוהה ביותר לנפש לתרופות אלו. מדינות אלו ואוקלהומה צפויות לראות את ההפחתה הגדולה ביותר במקרי מוות לנפש. כאשר אנשים משתמשים בתרופות אלו, התפלגות האוכלוסייה לפי BMI תשתנה לטווחי BMI בריאים יותר.
השינוי בהתפלגות האוכלוסייה לפי BMI היה צפוי להיות שולי בלבד עם שיעור הספיגה הנוכחי, כאשר רק 1.8% מאוכלוסיית השמנת יתר מפחיתה את ה-BMI שלהם ל-30 ק"ג/מ"ר ומטה. עם זאת, תחת תרחיש הגישה המורחבת, 10.6% מהאנשים הסובלים מהשמנת יתר יעברו לטווחי BMI בריאים יותר, ו-16.6% מהאנשים עם השמנת יתר חמורה (BMI ≥ 40 ק"ג/מ"ר) יפחיתו את ה-BMI שלהם ל-40 ק"ג/מ"ר ומטה.
בשיעור הקליטה הנוכחי, 8,592 מקרי מוות יופחתו מדי שנה, כאשר 71% ממקרי המוות הנמנעים הללו צפויים בקרב מבוטחים פרטיים, מה שמשקף חוסר שוויון בגישה לסמים. חוסר השוויון המשמעותי הזה מדגיש את החסמים העומדים בפני מטופלים שאינם מבוטחים ומטופלי Medicaid, שחווים שיעורי השמנה גבוהים יותר, אך יש להם את הגישה הפחותה ביותר לתרופות מצילות חיים אלו.
לעומת זאת, ניתן היה למנוע 42,027 מקרי מוות בתרחיש הגישה המורחבת. בנוסף, במקרה זה, ניתן היה למנוע יותר מ-11,700 מקרי מוות בקרב אנשים שמנים/עודף משקל עם סוכרת מסוג 2, כאשר 9,997 ו-2,804 מקרי מוות ניתנים להמנעה בקרב מוטבי Medicare ובלתי מבוטחים, בהתאמה.
בתרחיש אופטימי יותר, בהנחה של דבקות ונכונות רבה יותר ליטול את התרופות, ניתן למנוע עד 165,574 מקרי מוות מדי שנה. גישה מורחבת עלולה להוביל להפחתת תמותה שנתית של עד 15.7 מקרי מוות לכל 100,000 אנשים, כאשר כל המדינות צפויות להשיג ירידה של 9.6 מקרי מוות ≥ לכל 100,000 אנשים. אוקלהומה, מערב וירג'יניה ומיסיסיפי היו צפויות לקבל את ההפחתה הגדולה ביותר לנפש.
מסקנות
החוקרים העריכו שאם לכל האנשים הזכאים תהיה גישה לתרופות החדשות להרזיה, שכיחות ההשמנה תפחת ל-38%, כאשר יותר מ-50,000 מקרי מוות יימנעו מדי שנה. ברמת הספיגה הנוכחית, רק 8,592 מקרי מוות היו נמנעים בשנה.
יחד, הרחבת הגישה לתרופות חדשות להשמנת יתר ותעדוף השמנת יתר כתנאי העיקרי לטיפול יכולים להפחית משמעותית את שיעורי התמותה ולהפחית את הנטל הכלכלי. היתרונות של גישה מורחבת לתרופות אלו חורגים מעבר להפחתת התמותה, שכן היא יכולה גם להקל על מחלות נלוות הקשורות להשמנה, כולל מחלות לב וכלי דם, סוכרת ואפילו זיהומים כגון COVID-19.
