Search
Study: Low handgrip strength is associated with worse functional outcomes in long COVID. Image Credit: Ralf Liebhold/Shutterstock.com

הקשר בין כוח אחיזת היד לתוצאות תפקודיות ב-COVID-19 ארוך

במחקר אורך שפורסם לאחרונה ב דוחות מדעייםחוקרים מברזיל חקרו את הקשר הפוטנציאלי בין דינפניה (אובדן כוח וכוח שרירים) עם תוצאות תפקודיות בחולים עם מחלת וירוס קורונה ארוכה 2019 (COVID-19).

הם מצאו כי בחולים עם COVID ארוך, כוח אחיזה נמוך (HGS) קשור לתוצאות תפקודיות גרועות יותר. בנוסף, הם הציעו שימוש פוטנציאלי ב-HGS נמוך כדי להצביע על פגיעה תפקודית בחולי COVID ארוכים.

לימוד: כוח אחיזה נמוך קשור לתוצאות תפקודיות גרועות יותר ב-COVID ארוך. קרדיט תמונה: Ralf Liebhold/Shutterstock.com

רקע כללי

COVID ארוך, המאופיין בסימפטומים מתמשכים לאחר הידבקות בתסמונת נשימתית חריפה נגיף קורונה 2 (SARS-VoV-2), מהווה אתגר משמעותי בבריאות הציבור. התסמינים כוללים חולשה לאחר מאמץ, עייפות ובעיות נוירוקוגניטיביות ועיכול.

השכיחות העולמית המוערכת של המחלה היא 43%, עם שכיחות גבוהה עוד יותר בקרב מאושפזים. אוכלוסיות פגיעות, כולל בגיל העמידה, נשים, היספנים/לטינו וקבוצות מוגבלות מבחינה כלכלית, נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה.

למרות השפעתו, ל-COVID הארוך אין הגדרת קונצנזוס וסמן ביולוגי סטנדרטי או כלי אבחון. זה מוביל לעתים קרובות לתת-אבחון פוטנציאלי, במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית (LMICs).

HGS הוא אינדיקטור של דינפניה ומוצג כקשור לתוצאות בריאותיות שונות, כולל מוגבלויות קוגניטיביות, צפיפות מינרלים בעצמות, דיכאון, בריאות תפקודית ותמותה. ב-COVID-19 חריף, ירידה ב-HGS היא גורם סיכון עצמאי.

שימוש ב-HGS כאינדיקטור פשוט וזול יכול לסייע בזיהוי ליקוי תפקודי, במיוחד ב-LMICs חסרי כלי הערכה מורכבים.

חוקרים במחקר הנוכחי שאפו לחקור אם אנשים עם HGS נמוך מתמשך לאחר שחרור מבית החולים (בעקבות COVID-19 חמור בתחילת 2020) הראו ליקויים נשימתיים ותפקודיים גדולים יותר לאחר 120 יום.

על המחקר Top of Form

מחקר האורך הנוכחי נערך בבית חולים בברזיל מאפריל עד אוקטובר 2020. הוא עקב אחר חולי COVID-19 בוגרים לא מחוסנים משני המינים שנבחנו חיובי ל-SARS-CoV-2 על ידי תגובת שרשרת פולימראז הפוך-כמותית (RT-qPCR) ) במהלך האשפוז. סך של 113 חולים בגיל ממוצע של 48 שנים נכללו במחקר, 54% מהם היו נשים.

במעקב של 120 יום (D120) לאחר האשפוז, המשתתפים עברו הערכות כולל בדיקת יכולת תפקודית, הרכב גוף, HGS, בדיקת תפקוד ריאתי וחוזק שרירי הנשימה (RMS).

HGS ודינאפניה (מוגדרים כ-HGS <30 Kgf לזכרים ו<20 Kgf לנקבות) נמדדו באמצעות דינמומטר דיגיטלי כף יד. ספירומטריה העריכה את תפקוד הריאתי, ו-RMS הוערך עם מנומטר דיגיטלי.

התוצאות נמדדו במונחים של יכולת חיונית מאולצת (FEV), יכולת נשיפה מאולצת בשנייה הראשונה של הנשיפה (FEV1), לחץ השראה מקסימלי (MIP), ולחץ נשיפה מקסימלי (MEP).

היכולת התפקודית הוערכה באמצעות מבחן ההליכה של 6 דקות (6MWT), והרכב הגוף נקבע באמצעות ניתוח ביו-עכבה.

הנתונים נרשמו באופן אלקטרוני ונותחו עבור קשרים בין HGS, תפקוד נשימתי ויכולת תפקודית. ניתוח סטטיסטי כלל את מבחן שפירו-וילק, מבחן מאן-ויטני, מבחן צ'י ריבוע, מבחן ספירמן ומודל רגרסיה.

תוצאות ודיון

מתוך 113 חולי COVID הארוכים, 22% הפגינו דינאפניה ב-D120 לאחר מחלה חמורה. לאנשים דינאפניים הייתה מסת שריר נמוכה יותר, HGS מופחתת, שיעורים גבוהים יותר של אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ ואוורור פולשני במהלך האשפוז ו-BMI גבוה יותר.

חלק גדול יותר של אנשים דינפניים הראו היסטוריה של עישון וסוכרת. בנוסף, מסת השריר בין היום הראשון ל-D120 של אנשים דינאפניים נמצאה מופחתת באופן משמעותי (30.7 ק"ג עד 19.9 ק"ג, p<0.001).

דינפניה הייתה קשורה גם לתפקוד נשימתי גרוע יותר (FEV1, FVC, MIP, MEP), מרחק הליכה מופחת משמעותית ואחוז נמוך יותר של מרחק הליכה חזוי ב-6MWT. ניתוחי מתאם ורגרסיה אישרו את הקשר בין HGS לתוצאות תפקודיות, ללא תלות בגיל.

מגבלות המחקר כוללות גודל מדגם קטן יחסית ומעקב קצר טווח, המונע השוואות אורך מקיפות של HGS ותוצאות תפקודיות אחרות.

בנוסף, העיצוב של המרכז היחיד ומסגרת הזמן הספציפית של אנשים שנדבקו ב-SARS-CoV-2 בתחילת שנות ה-2020 עשויים להגביל את התחולה הישירה של התוצאות על אנשים שנדבקו בגרסאות נגיף עדכניות יותר ועם תוצאות בריאותיות ארוכות טווח.

סיכום

לסיכום, HGS נמוך בחולי COVID ארוכים, המעיד על דינאפניה, קשור לתוצאות בריאותיות שליליות כגון שינויים בתפקוד הריאתי, כוח שרירי הנשימה ויכולת פעילות גופנית.

מדידת HGS פשוטה וחסכונית יכולה להיות סמן ביולוגי מעשי לפגיעה תפקודית במסגרות חוץ וטיפול ראשוני.

הכרה בקשר של דינאפניה לתוצאות בבית החולים, חודשים לאחר מכן, מאפשרת ריבוד בזמן של חולים ומניעת סיכונים, עלולה להפחית מחלות נלוות, לעכב ירידה תפקודית, לשפר את הפרוגנוזה ולזרז את החזרה לפעילויות יומיומיות.

גישה זו רלוונטית במיוחד עבור LMICs, שיפור הנגישות לשירותי בריאות, הקלה על בדיקות מוקדמות וניהול חולי COVID ארוכי טווח.

דילוג לתוכן