זה סיפור שנראה כאילו נכתב בעצמו, כמו משהו מתוך אופרת חלל מותחת. לפני כמה שבועות, וויאג'ר 1 של נאס"א, הסייר הכי פרודוקטיבי בהיסטוריה של החלל, נראה כאילו אבד. גשושית החלל הוותיקה הזו הפסיקה לשלוח נתונים קוהרנטיים לכדור הארץ, ונראה היה שהיא עומדת להיות נכתבת כמאבדת תקווה. מהנדסים דיברו על צורך ב"נס" כדי להציל אותה. אבל כנגד כל הסיכויים, הסייר הבין-כוכבי הזה התחיל לחזור לפעולה.
זיהוי הבעיה
הצרות התחילו לפני חמישה חודשים, כאשר וויאג'ר 1, החללית הראשונה שיצאה ממערכת השמש שלנו, התחילה לשלוח שטויות במקום זרמי הנתונים היקרים הרגילים. צוות נאס"א עמד בפני משימה מאתגרת: לפענח את הבעיה ממרחק של מיליארדי מיילים. הם זיהו שהבעיה נעוצה במערכת נתוני הטיסה (FDS), המחשב המשובץ האחראי על עיצוב הנתונים לפני השידור. איכשהו, חלק מהזיכרון שלו הפך לפגום, וחסם גישה לחלקים קריטיים בקוד שלו.
לאחר מאמצים בלתי נלאים, פריצת דרך הגיעה במרץ האחרון כאשר מהנדס הצליח לשחזר עותק מלא של זיכרון ה-FDS. זה היה משחק משנה, אפשר לצוות לזהות בדיוק את חלקי הזיכרון הפגומים.
נדרשה דיוק כירורגי
כאן הסיפור מתפתח לכדי הישג שניתן לתאר רק כהישג של נוירוכירורגיית תוכנה. בשל המרחק העצום של וויאג'ר 1—כיום יותר מ-23 מיליארד קילומטרים מכדור הארץ—לא ניתן היה להחליף פיזית את הזיכרון הפגום. לא ניתן היה גם לאתחל את הנתונים הפגומים פשוטו כמשמעו. לכן, המהנדסים גיבשו תכנית להעביר את הנתונים הפגומים לחלק אחר בזיכרון, שבו לא יפריעו לפעולות.
אבל יש כאן קטע: וויאג'ר 1, ששוגרה ב-1977, יש לה זיכרון מאוד מוגבל. לא היה מספיק מקום בזיכרון פנוי כדי להעביר את כל הקוד הפגום בבת אחת. הפתרון? לחתוך את הקוד הפגום לחלקים קטנים יותר ולהפיץ אותם בכמה מקומות בזיכרון הפנוי.
הפעולה הזו, שהייתה בעלת סיכון גבוה, דרשה דיוק ידני. כל חלק של הנתונים היה צריך להיות ממוקם מחדש בזהירות בתוך הזיכרון המתיישן של החללית. זה היה כמו לבצע ניתוח עדין עם סכינים וירטואליים, כאשר ביט אחד במיקום הלא נכון יכול היה להוביל לאסון.
שקט מתוח
העברת הנתונים בפועל התחילה ב-18 באפריל. ואז הגיע ההמתנה המתוחה. בשל המרחק העצום, אותות רדיו לוקחים כ-45 שעות להגיע לוויאג'ר 1 ולחזור. במשך כמעט יומיים מתוחים, הצוות לא יכול היה לעשות דבר מלבד להמתין.
הסבלנות שלהם השתלמה. ב-20 באפריל, הצוות קיבל תגובה מוויאג'ר. לראשונה מזה חמישה חודשים, הנתונים היו ברורים וקוהרנטיים. השחתת הזיכרון הוסרה בהצלחה והועברה למיקום חדש.
עוד לא יצאנו מהיער
למרות שזהו ניצחון משמעותי, המסע עדיין לא נגמר. מערכת המשנה של וויאג'ר 1 לטיפול ושידור נתונים מדעיים עדיין לא מתפקדת. זה אומר שהגשושית לא יכולה לבצע את משימתה הראשית של שליחת נתונים מדעיים, מה שמפחית אותה, לפחות לעת עתה, לצופה בלבד המדריף דרך החלל הבין-כוכבי.
בשבועות הקרובים, נאס"א מתכוונת להתמודד עם זה על ידי עוד התאמות תוכנה מסובכות. התקווה היא שוויאג'ר 1 יוכל לשחזר את יכולותיו המלאות ולהמשיך במשימתו האגדית.
קרן תקווה לחובבי החלל
למי שעוקבים אחרי מסעות השליחים הרובוטיים שלנו בחלל, המפנה האחרון מציע סיבה לאופטימיות. בדיוק כשנראה היה שכל התקווה אבדה, הפוטנציאל ל"התאוששות ניסית" צץ. זהו עדות לעמידות ולחדשנות של אלו המופקדים על פיקוח הגשושיות הרחוקות הללו.
ולנו? זהו תזכורת להישגי האנושות ולרדיפה הבלתי נלאית שלנו אחרי הידע, המסומלת על ידי גשושית קטנה כל כך רחוקה שכדור הארץ נראה כלא יותר מ"נקודה כחולה חיוורת" בים הקוסמי העצום.
