הצהרת הקונצנזוס הקליני של ESC בנושא השמנת יתר ומחלות לב וכלי דם, שהוצגה בקונגרס ה-ESC של השנה (לונדון, בריטניה, 30 באוגוסט עד 2 בספטמבר) מסכמת עדויות עדכניות על האפידמיולוגיה והאטיולוגיה של השמנת יתר; יחסי הגומלין בין השמנת יתר, גורמי סיכון קרדיווסקולריים ומצבי לב; ניהול קליני של חולים עם מחלות לב והשמנת יתר; ואסטרטגיות ירידה במשקל כולל שינויים באורח החיים, הליכים התערבותיים ותרופות נגד השמנת יתר, תוך התמקדות מיוחדת בהשפעתן על הסיכון הקרדיו-מטבולי ותוצאות הלב.
הצהרת הקונצנזוס תפורסם במשותף ב-European Heart Journal (EHJ) וב-European Journal of Preventive Cardiology (EJPC) בשעה 08:15 BST ביום שישי 30 באוגוסט 2024.
השכיחות העולמית של השמנת יתר הוכפלה במהלך ארבעת העשורים האחרונים, ומשפיעה כיום על יותר ממיליארד אנשים. מעבר להכרה כמצב בסיכון גבוה הקשור בקשר סיבתי למחלות כרוניות רבות, ההשמנה הוכרזה כמחלה בפני עצמה, הגורמת לפגיעה באיכות החיים ולירידה בתוחלת החיים.
"יש לציין כי 67.5% ממקרי המוות הקשורים לאינדקס מסת גוף גבוה (BMI) מיוחסים למחלות לב וכלי דם (CVD). למרות הקשר המוערך יותר ויותר בין השמנת יתר למגוון רחב של ביטויי CVD כולל מחלות טרשת עורקים, אי ספיקת לב, מחלות תרומבואמבוליות, הפרעות קצב. ומוות לבבי פתאומי, השמנת יתר לא הוכרה ולא טופלה בצורה לא אופטימלית בהשוואה לגורמי סיכון קרדיווסקולריים אחרים הניתנים לשינוי", אומרת פרופסור אמלין ואן קריננברוק, יו"ר שותף להצהרת קונצנזוס, בית החולים האוניברסיטאי באנטוורפן, בלגיה.
הצהרת קונצנזוס זו שמה לה למטרה להעלות את המודעות להשמנה כגורם סיכון מרכזי ולספק הדרכה ליישום פרקטיקות מבוססות ראיות למניעה וניהול מיטבי שלה בהקשר של מניעת CVD ראשונית ומשנית."
פרופסור אווה פרסקוט, סופרת מקבילה, בית החולים Bispebjerg Frederiksberg, אוניברסיטת קופנהגן, דנמרק
בעוד שהשמנה משפיעה לרעה על איברים שונים ומהווה גורם סיכון למספר מחלות כרוניות, הצהרת הקונצנזוס מדגישה כיצד השמנת יתר לא רק תורמת לגורמי סיכון קרדיווסקולריים (CV) מבוססים היטב (סוכרת מסוג 2 (T2DM), דיסליפידמיה, לחץ דם מוגבר ועורק. יתר לחץ דם), אך יש לו גם השפעות שליליות ישירות על מבנה ותפקוד הלב ומובילה להתפתחות של CVD – הן טרשת עורקים והן לא טרשת עורקים – ללא תלות בגורמי סיכון אחרים ל-CV.
הצהרת הקונצנזוס מדגישה כי הן גורמים גנטיים והן גורמים ביולוגיים משפיעים על התפתחות אינדיבידואלית של השמנת יתר, אך מגיפת ההשמנה העולמית מונעת במידה רבה על ידי גורמים סביבתיים/חברתיים. זה גם מציין כי אנשים עם BMI דומה עשויים להיות בעלי סיכון קרדיו-מטבולי שונה. מדדים אחרים של שומן בטני כולל היקף מותניים, יחס מותניים לגובה ויחס מותניים לירכיים שימושיים כדי לחדד את ריבוד הסיכון הקרדיומטבולי מעבר ל-BMI.
השמנת יתר ו-T2DM קשורים זה בזה. כ-80-85% מהאנשים עם T2DM סובלים מעודף משקל או השמנת יתר. לעומת זאת, אנשים עם השמנת יתר נוטים כמעט פי שלושה לפתח T2DM מאשר אנשים במשקל תקין (20% לעומת 7.3%, בהתאמה). בחולים עם T2DM מבוסס, התערבויות לירידה במשקל הראו השפעות חיוביות על השליטה הגליקמית כולל הפוגה למצב לא סוכרתי. בנוגע ליתר לחץ דם, BMI גבוה נחשב אחראי ל-78% מהסיכון ליתר לחץ דם בגברים ו-65% מהסיכון בנשים בגילאי 20-49 שנים.
הקשר בין השמנת יתר לסוגים שונים של CVD, כולל פרפור פרוזדורים, CVD טרשת עורקים (ASCVD), אי ספיקת לב, הפרעות קצב, תרומבואמבוליזם ורידי ומחלות מסתמים, נדון בהצהרת הקונצנזוס.
השמנת יתר ניתנת למניעה וניתנת לטיפול. טיפול מקיף בהשמנת יתר מבוסס על גישות רב-תחומיות הכוללות התערבויות התנהגותיות, תזונה, פעילות גופנית, טיפול תרופתי ופרוצדורות אנדוסקופיות/ניתוח בריאטרי לפי הצורך.
"למרות המגוון הרחב של אפשרויות הטיפול הזמינות, טיפול בהשמנת יתר זכה לתשומת לב משמעותית פחות בהשוואה לגורמי סיכון אחרים הניתנים לשינוי קורות חיים בעשורים האחרונים, במיוחד בקרב קרדיולוגים. תרופות חדשות יותר נגד השמנת יתר הופיעו לאחרונה כאפשרויות נוספות לירידה ניכרת במשקל עם מוכחות השפעה על תוצאות קורות החיים, מעוררת עניין בהשמנת יתר כיעד טיפולי", אומר פרופסור קונסטנטינוס קוסקינאס, יו"ר משותף להצהרת קונצנזוס, אוניברסיטת ברן, שוויץ.
חלק משמעותי מהצהרת הקונצנזוס מוקדש לטיפול לא תרופתי ותרופתי בהשמנת יתר. בין נקודות המפתח בהתערבויות תזונתיות הן שהן בדרך כלל מכוונות לגירעון אנרגטי של 500-750 קק"ל ליום, אולם יש צורך בהתאמות למשקל הגוף ולפעילות האישית. ולמרות שניתן להשיג ירידה במשקל בטווח של 5-10% עם גישות תזונתיות ורב-תחומיות שונות, שמירה על השפעות היא נושא מרכזי. להתערבויות בפעילות גופנית יש בדרך כלל השפעות מתונות על ירידה במשקל, אך הן חשובות לשמירה על ירידה במשקל והפחתת הסיכון הכללי לקורות החיים.
לגבי תרופות לטיפול בהשמנת יתר, ההצהרה מדגישה כי יש להשתמש באורליסטט ובופרופיון/נלטרקסון בזהירות כתרופות לירידה במשקל, במיוחד בחולים עם CVD ידוע, לאור ההשפעות הצנועות שלהם על משקל הגוף, עדויות נדירות לגבי בטיחות קורות חיים וחששות. לגבי סיכון קורות חיים פוטנציאליים לטווח ארוך. עם זאת, הוא מדגיש כי אגוניסטים של פפטיד-1 (GLP-1) דמויי גלוקגון יעילים לירידה במשקל ושיפור בגורמי הסיכון ל-CV.
"GLP1-RA יעילים לירידה במשקל ושיפור בגורמי הסיכון ל-CV; כיום משטר התרופות היחיד עם השפעת תוצאות מוכחת בחולים עם CVD מבוסס ללא T2DM הוא semaglutide 2.4 מ"ג לשבוע", אומר פרופסור ואן קריננברוק. "השפעות הטיפול מוגבלות למשך הטיפול. ההשפעות ארוכות הטווח ושמירה על יעילותן של תרופות להרזיה מחייבות בירור נוסף".
המחברים מסכמים: "לא סביר שהבעיה העולמית של השמנת יתר תיפתר על ידי התערבויות רפואיות, אורח חיים או התערבויות אחרות המכוונות ליחידים בלבד. מגפת עודף המשקל וההשמנה, המשפיעה כיום על יותר מ-60% מהאוכלוסיה באירופה, נובעת כתוצאה מבעיות חברתיות ו שינויים באורח החיים וניתנים לתיקון באמצעות מדיניות בריאות ציבורית אפקטיבית. הפסיביות של ממשלות, בעוד מגיפת ההשמנה התפתחה במשך עשרות שנים, בולטת לעין.
"טיפול פרטני בהשמנת יתר בחולים עם CVD עשוי להיות חסכוני בחלקם, אך כרגע נותר מחוץ להישג ידם של רוב החולים בשל העלויות לפרט וגם בשל העלויות החברתיות.
"רופאים מתרגלים לרבות קרדיולוגים יכולים לתרום למאבק בהשמנת יתר בדרכים מרובות וברמות שונות, על ידי ביצוע יזום במניעה וניהול של השמנת יתר, כפי שהיו במשך עשרות שנים עם גורמי סיכון אחרים לקורות חיים. הם צריכים לתקשר באופן עקבי את הסיכון לקורות חיים. הקשורים להשמנה והדגיש את החשיבות של אימוץ לכל החיים של אורח חיים בריא כדי לשמור על משקל גוף בריא לאורך כל החיים.
"עבור חולים המתמודדים עם השמנת יתר, קרדיולוגים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות צריכים להעריך את שינוי הפרדיגמה לעבר אסטרטגיות משולבות לניהול השמנת יתר כמחלה כרונית. עם זאת יש להעריך שהתערבויות באורח החיים נשארות טיפול קו ראשון להפחתת משקל, וכי ההשפעות של התערבויות תרופתיות ואורח חיים על ירידה במשקל וגורמים קרדיומטבוליים הם תוספים לכן, טיפול תרופתי – אם ישים ונתמך מקומית – צריך לשמש כאפשרות טיפול משלימה ולא תחליפית במקרה זה, עמידה לטווח ארוך אורח החיים נותר קריטי על מנת להעצים ולשמור על השפעות התרופות החיוביות".
