ניתקלתי לא פעם בהודעה על ערבי הפרשת חלה. לא פעם יזמתי והוזמנתי לערבי הפרשת חלה. ערב של אנרגיה חיובית של נשים המבקשות ומתפללות יחד לשמחה וגם לארועים יותר קשים- אבל עוד הרבה לפני הטרנד אפיתי חלות ותמיד הרגשתי חיבור מיוחד לאחת המצוות המיוחדות לנו הנשים.

אנחנו חיים בדור של שפע- הכול מסביבנו נוצץ ומבריק- האוכל קיים בשפע, בכל הצורות ,בכל הצבעים ובכל האריזות. הלבוש שלנו קיים בכל צורה, צבע ודגם אפשרי. בכל פינה פרסומות וחיוכים, האינטרנט קופץ מולנו בכל רגע ושנייה נתונה. הקניונים מושכים אותנו. המוסיקה מהפנטת אותנו- והכול כל כך, כל כך שטחי ולא אמיתי, אבל אי אפשר לברוח מזה. זה קיים בכל רגע, בכל פינה וזה עוטף אותנו אם נרצה או לא.

ננסה לברוח מהקניון – ניתקל בפרסומות בתחנות האוטובוס. לא נדליק טלוויזיה אז הפרסומות ייקפצו באינטרנט, לא נתחבר לאינטרנט-אז זה יופיע בסמארטפון. לא נתחבר לסמארטפון- רגע זה בכלל אפשרי????

אז כן!

לעומת כל הרעש מסביב באה מצוות הפרשת חלה ומרגיעה אותי, נוסכת בי שלווה, מאזנת אותי, ולכן גם בימים הלחוצים ביותר, בימי השישי הקצרים, בשבועות העמוסים עבודה ולחצים מבית ומחוץ, דאגות על ילדים, פרנסה, עבודה ואירועים- היא באה ומרגיעה אותי ולא אוותר עליה:

בראש ובראשונה בבסיסיות שלה- החומרים מהם מכינים את החלה, הם הכי בסיסיים בכל בית. אין להם צבע מיוחד. קמח, מים, מלח, סוכר, שמן ושמרים-לובן וצלילות. ומהם נוצר הלחם- המאכל הבסיסי, סוד הקיום האנושי. ” החיטה צומחת שוב”- אותה חיטה המוציאה לחם מן הארץ מבטאת את ההתחדשות של הטבע. הכל כך ראשוני ומתחדש מדי עונה ועונה, שנה ושנה. דרך המים, הקמח, השמן בשעת הלישה המחברת אותם אני מרגישה איך אני מתחברת לאדמה וכמו ילדה המשחקת בחול הים או בבוץ אני מתחברת לראשיתו של הטבע.

כל המרכיבים הפשוטים, החשובים והאיכותיים.

ובנוסף לכך- כשאני לשה ומאחלת למשפחתי, לעם ישראל ולעצמי את כל הטוב והשפע שאפשר לקבל המחשבות שלי נודדות למהותה של המצווה והיא הנתינה. היציאה מהצורך הקיומי שלי ושל משפחתי והדאגה שיהיה לאחר, של השותפות של “הביחד”- סוד ההישרדות של עם ישראל.

סוד המרגוע של המצווה הוא 2 עקרונות עצומים- פשטות ונתינה והם אלו שמנחים אותי ומרגיעים אותי כל שבוע, כל שבת.