שני שלישים מהסטודנטים במכללה אינם מחזיקים בדעות כלפי ישראל או כלפי יהודים "שעשויים לאיים על יחסיהם עם בני גילם היהודים", מצא מחקר חדש מאוניברסיטת ברנדייס.

אבל מה לגבי השליש הנותר? חוקרים מצאו כי הקבוצה התפצלה בערך באופן שווה בין אלה שהביעו עוינות כלפי ישראל (אך לא יהודים) לבין אלה שחשבו גרוע על יהודים (אך לא ישראל).

זה מייצג את המחקר השני האחרון שמצא שאיבה כלפי ישראל אינה קשורה בבירור לחיבוק של רעיונות אנטישמיים – גם בעוד הגישות העוינות הללו יכולות להרחיק אותם מיהודים בקמפוס.

צוות ברנדייס סקר 4,123 בוגרי תואר ראשון ב-60 בתי ספר עם מספר לא מבוטל של תלמידים יהודים. האקדמאים שאלו סוללת שאלות, אותן תוכלו לראות בתרשים למטה, ולאחר מכן, תוך שימוש בתהליך מורכב, קיבצו את המשיבים לאחד מארבעה דליים: אלה שאינם עוינים כלפי ישראל או יהודים (66% מהכלל); עוינים לישראל אך לא יהודים (15%); עוינים כלפי יהודים אך לא ישראל (16%) ואלה עוינים כלפי ישראל וגם כלפי יהודים (2%).

נקודת נתונים אחת שמשכה את עיני היא שהסטודנטים שהיו עוינים יותר ליהודים מאשר ישראל גם תמכו יותר בטרור נגד ישראל. לדוגמה, 24% מקבוצת העוינים ליהודים הסכימו כי "כל אזרחי ישראל צריכים להיחשב מטרות לגיטימיות עבור חמאס", לעומת 6% מהעוינים לישראל.

כמו כן: בקרב הקבוצה שהסכימה עם אמירות הכוללות "ליהודים לא אכפת מה קורה לאף אחד מלבד בני מינם", 66% אמרו שלישראל יש זכות קיום.

ממצאים אלה מתאווים עם מחקר ששיתפתי כאן במרץ, והראה שסטודנטים שמרנים יותר נוטים יותר לתמוך בחמאס בהרג אזרחים ישראלים.

מה קורה כאן?

אז יש לנו כעת שני מחקרים חדשים שמראים שאנטי-ציונים קשים בקמפוס – כ-15% מהסטודנטים בכל הארץ, לפי מחקר ברנדייס – אינם נוטים במיוחד להשתתף ב"אנטישמיות קונצנזוסית", מונח שהחוקר קית' קאהן-האריס משמש לתיאור רעיונות שמזלזלים בכל היהודים בגלל שהם יהודים.

אבל יש חלק דומה של סטודנטים שכן מחזיקים בדעות כאלה – הם מסכימים עם טרוריסטים אנטישמיים וסביר להניח שתומכים בפיגועים של חמאס – שנוטים להיות שמרניים יותר ותומכים יותר בישראל (26% מהם היו בעלי דעה חיובית על ממשלת ישראל, לעומת 21% מרוב הסטודנטים שלא היו עוינים לא כלפי ישראל ולא כלפי יהודים).

חלקם עשויים לראות בממצאים אלה אישור לפזמון האנטי-ציונים שהתנגדותם היחידה היא למדינת ישראל, ונחמה ליהודים החוששים שהעוינות הגוברת כלפי ישראל תניע עלייה נוספת באנטישמיות. מבין האנטי-ציונים בסקר, למשל, רק 4% הסכימו כי "יש לתת אחריות על היהודים על מעשיה של ישראל".

לן סאקס, החוקר הראשי של המחקר, סקפטי. "זו פשוט דרך אחרת להביע את אותה עוינות ישנה, ​​אותן דעות קדומות ישנות", אמר בראיון. "הייתי קורא לזה ביטוי חדש של אנטישמיות מסורתית".

אבל המחקר עשוי להוות אות נוסף לכך שבעוד שארגונים יהודיים מהמיינסטרים התמקדו בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז ה-7 באוקטובר, באיומי שמאל, ייתכן שיש איום שווה – או גדול יותר – בקרב תלמידי הימין.

למרבה הצער, מחקר ברנדייס אישר גם בעיה שהדגשתי בעלון השבוע שעבר בנוגע להדרה של "ציונים", בהגדרה רחבה, ממרחבים מתקדמים: בערך 11% מהסטודנטים במכללה מסרבים למעשה להתרועע עם הרוב המכריע של עמיתיהם היהודים חילוקי דעות הקשורים לישראל.

הנידוי הזה הוא בעיה רצינית – אבל זה יותר מסובך מהסיפור הפשוט שמספרים לנו לעתים קרובות על מפגינים שהפנו את עיניהם לישראל בגלל שהם שונאים יהודים, וקובעי מדיניות שמנסים לטפל באקלים הקמפוס ייטיבו לקרוא את המחקר של ברנדייס. במלואו.

"אולי אנחנו צריכים להיות קצת פחות ממוקדים בקריאת אנטישמיות", הציע סאקס כשדיברנו, "ולעבוד קשה יותר כדי לחנך אנשים לגבי מי הם היהודים".