סקירה חדשה שפורסמה ב גנים ומחלות מדגיש את התפקיד הטרנספורמטיבי של MicroRNAs (miRNAs) בוויסות ובהפוך של פיברוזיס רקמת שומן, מצב הקשור קשר הדוק להשמנה, סוכרת ומחלות לב וכלי דם. פיברוזיס, מונע על ידי הצטברות מטריצה חוץ תאית לא תקינה (ECM), משבש את תפקוד רקמת השומן הרגיל ותורם לתפקוד לקוי של איברים רחבים יותר. הסקירה בוחנת כיצד miRNAs פועלים כוויסות מולקולריות חזקות, המסוגלות לכוונן מסלולי איתות עדינים ודפוסי ביטוי גנים המשפיעים על התקדמות פיברוטית.
miRNAs, סוג של RNAs קטנים שאינם מקודדים, יכולים לדכא או לקדם את התרגום של גני יעד המעורבים בתהליכים פיברוגניים. בתוך רקמת שומן, ויסות המסלולים שלהם כמו TGF-β/SMAD, PI3K/AKT ו- PPAR-γ ממלא תפקיד מרכזי בקביעת האיזון בין תחזוקת רקמות בריאה לבין פיברוזיס פתולוגית. MiRNAs ספציפיים כמו miR-122, miR-140, miR-150, miR-30b ו- miR-155 מדגימים פונקציות מגוונות, החל מחסימת סינתזת קולגן למניעת המרה של תאים אדיפוגניים לתמונות פיברוגניות.
מעניין במיוחד הוא היישום הטיפולי של תאי גזע הנגזרים על ידי שומן (ADSC) שהועברו באמצעות miRNA ממוקדים. תאים מהונדסים אלה מייצרים סודיום-נוזל עשיר שלפוחית הנושא miRNA אנטי-פיברוטי-שניתן להעביר לרקמות מושפעות מבלי להפעיל דחייה חיסונית. גישה זו מאפשרת התערבות מולקולרית מדויקת, וממוקדת חלבוני מפתח כמו SMAD3, PDGFR-β, RUNX1 ו- PPAR-γ, שהם מרכזיים בהתפתחות פיברוזיס.
הסקירה מפנה גם את תשומת הלב להשפעה המערכתית של miRNA, וציין כיצד שינויים ברקמת השומן יכולים להשפיע על פיברוזיס באיברים רחוקים, כולל הכבד, הלב והכליות. לדוגמה, miR-410-5p, מוגבה בשמנת יתר הנגרמת על ידי דיאטה עתירת שומן, משפר את פיברוזיס על ידי ויסות גורמי מגן כמו SMAD7 ברקמת הלב. לעומת זאת, שחזור miR-140 או אספקת miR-30b יכול להפחית את התגובות הפיברוטיות הללו.
בסופו של דבר, הממצאים מדגישים את הפוטנציאל של טיפולים מבוססי miRNA כאסטרטגיה לא פולשנית וממוקדת למאבק בפיברוזיס הן ברקמת השומן והן באיברים אחרים.
