זוהרן ממדני זכה בבכורה הדמוקרטית של ראש עיריית ניו יורק.
הוא זכה בכך למרות כמה גורמים שעבדו נגדו, כולל הכרת שם הרבה פחות שם מאשר מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו; הרבה פחות תורמים בכסף גדול מאשר קואומו; ובאופן משמעותי ביותר, האשמות הרבה יותר בכך שלא התייחסו ברצינות לאנטישמיות, או להיות אנטישמי עצמו.
שהוא ניצח למרות ההאשמות הללו הוא אות ליהודים לבחון מחדש כיצד אנו חושבים לקרוא לאנטישמיות נתפסת בפוליטיקה, ולשאול האם זה באמת מקרב אותנו למטרה להבטיח ביטחון וביטחון יהודי גדול יותר.
אם ממדני היה אומר את מילות הקסם ואמר כי כן, למעשה, הוא חשב שישראל צריכה להתקיים כמדינה יהודית ולא יכול היה לחכות לבקר – בתשובה לשאלות שהוא נשאל שוב ושוב – האם זה היה עושה בית כנסת יחיד, או למרכז תרבותי יהודי, או לאדם יהודי ברחובות ניו יורק בטוח יותר?
האם פחד פחד על ביקורתו של ממדני על ישראל-למרות העובדה שכפי ראש עיריית ניו יורק לא יהיה לו שום תיק מדיניות חוץ-כלשהו-יהפוך את בניו יורקים היהודים לבטוחים יותר?
לעתים קרובות מדי במהלך קמפיין זה, נראה היה כי אנטישמיות הועלה במאמץ להכפיש את ממדני על כך שהוא ענה באופן שגוי לחידון פופ על ביטויים שונים שיש להם רואים אנטישמיים. הניצחון המכריע שלו מרמז כי מצביעים רבים לא היו שוכנעים מהמאמץ הזה.
מה שאומר שכדאי לשאול אם ניו יורקים, ואמריקאים עוקבים אחר הסיפור הזה, התרחשו מהמחשבה העיקרית שאנטישמיות היא בעיה רצינית הדורשת גישה ניואנסית ומעוגלת היטב-או שמא, במקום זאת, זו סדרת שאלות שעדיף שתהיה לך את התשובה הנכונה, או שתקרא אנטישמטי.
המצביעים היהודים בניו יורק הם כמובן לא מונוליט, אך יש סיבות אמיתיות לתהות עד כמה ממדני מבין לפחות חלקים מהבחירה היהודית בעיר.
כדי לקחת דוגמא אחת, ממדני, בהופעת פודקאסט בשלהי הקמפיין הראשוני, הגן על הביטוי "גלובליזציה של האינטיפאדה", אותה תיאר בפודקאסט כביטוי "רצון נואש לשוויון ושוויון זכויות בעמידה לזכויות אדם פלסטיניות." הוא ציין כי מוזיאון השואה האמריקני אפילו השתמש במילה "אינטיפאדה" בתיאורים בשפה הערבית של התקוממות גטו ורשה נגד גרמניה הנאצית. (המוזיאון כבר לא משתמש במילה הזו, אבל עשה עד לפחות 2023.)
זה נכון שהמילה "אינטיפאדה" אכן מתייחסת ממש לטלטול כללי של דיכוי, ושמה שקוראים לה לא קורא לאלימות. יחד עם זאת, נכון שהמילה קשורה לתקופות של אלימות אמיתית כלפי יהודים, ומכיוון שיש פעולות אלימות אקראיות המתבצעות נגד יהודים ברחבי העולם כיום, יהודים רבים מקשרים את הביטוי לטרור.
וזה נכון, אני חושב, שאם פוליטיקאי מתקדם רוצה שאנשים יבינו את הכאב והייאוש שאותם צועקים את הביטוי מנסים לתקשר, כדאי להם להראות גם שהם מבינים את הפחד שאיתו רבים שומעים אותו.
הייתה שיחה יצרנית שיכולה, תיאורטית, הייתה בתגובה לתשובה של ממדני. אולי מישהו יכול היה לשאול אותו מה הוא נלקח מההגעה שלו לקהילות יהודיות שונות בניו יורק; אולי אפשר היה ללחוץ עליו על הכתמים העיוורים שחלק מהיהודים עדיין חוששים שיש לו. אולי הוא יכול היה להיות מוזמן לדבר על כך שהוא מוסלמי, ועל הקורבן של איומים איסלאמופוביים, מעצב את תגובתו לסכסוך דתי ופוליטי בצומת הספציפי הזה.
ואולי אלה מאיתנו שמבקשים ממנו לקחת ברצינות אנטישמיות יכולים לחקור אם אנו מחזיקים את המועמד לראשות העיר המוסלמי בסטנדרט אחר, ולשאול האם אנו עצמנו דיברנו, או שנדבר, ברצינות דומה נגד איסלאמופוביה.
אבל זו לא הייתה השיחה שקרה.
במקום זאת, אמר חבר הקונגרס דן גולדמן, ניו יורקר יהודי, כי "אם מר ממדני לא מוכן להישמע לבקשתם של ארגונים יהודיים גדולים לגנות את הביטוי האנטישמי הזה ללא עוררין," אז "הוא לא כשיר להוביל עיר עם 1.3 מיליון יהודים – האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל."
ג'ונתן גרינבלט, ראש הליגה נגד השמצה, כינה את הביטוי "הסתה ספציפית לאלימות", בעוד שקואומו קרא לכל חבריו למועמדים להוקיע את דבריו של ממדני. "בתקופה בה אנו רואים אנטישמיות בעלייה", הוא כתב, "ולמעשה היה עד שוב לאלימות כלפי יהודים וכתוצאה מכך מותם בוושינגטון, DC, או בשריפתם בדנוור" – התייחסות מרושלת ומאוד מרושלת להתקפה אנטישמית שעושה זאת במילים. "
מה השיג מישהו מהגינוי הזה? האם רומז שממדני קשור בדרך כלשהי להתקפות אלימות בוושינגטון ובולדר הופך את ההתקפות הללו פחות סיכויים לקרות שוב? האם אנו חושבים שהחוויה הזו גרמה לממדני או לתומכיו לקחת את האנטישמיות ברצינות רבה יותר – או פשוט לגרום להם לחשוב שאנשים מחכים להכות בתום לב כדי להשתיק אותו?
החודשים הארוכים שחלפו מאז תקפה חמאס את ישראל ב- 7 באוקטובר 2023, ואחריהם המלחמה ההרסנית של ישראל בעזה, הפכו את האנטישמיות לסוג חדש של נקודת פלאש פוליטית. ברחבי הארץ, פוליטיקאים, תושבים ולוחמי אנטישמיות מקצועיים כאחד עמדו מוכנים לשרוף או להוקיע גורמים בחיים הציבוריים על כך שלא הצליחו לומר בדיוק מה הם היו רוצים לשמוע על אנטישמיות.
אני מבין שזה בחלקו תגובה לפחד אמיתי בסביבה של עלייה באנטישמיות ואלימות פוליטית. אני גם חושב שחלק ממנו נועד לנאום המשטרה סביב ישראל – מה שלא בדיוק מעודד אנשים להיות מתחשב יותר באנטישמיות.
ממדני הוא לא הפוליטיקאי היחיד בניו יורק שעומד בפני האשמות באנטישמיות לקראת היום הראשוני. חברת מועצת העיר שחנה חניף ספגה ביקורת קשה על כך שלא התייחסה ברצינות לאנטישמיות מכיוון שהיא לא השתמשה במילה "אנטישמיות" בוונדליזם שלאחר התפרקות של מסעדה ישראלית; לאחר שיתף פוסט שכלל את הביטוי "Globalize the Intifada"; ופרסמה תמיכה במחאה פרו-פלסטינית.
אנדרס ספוקיני, ראש רשת המממנים היהודיים, אמרה כי תפקידה על וונדליזם "Reeks of Panic" וכי הוא "חסר ערך". ברוקלין ברידגרידס, ועדת פעולה פוליטית, אמרה על חניף, "כל מנהיג הדוגל באלימות – כמו 'גלובליזציה של האינתיפאדה' או שהוא אדיש כלפי אנטישמיות – לא צריך לתפוס את התפקיד בעיר מגוונת כמו ניו יורק."
האם כך אנו גורמים לאנשים לדאוג לאנטישמיות? בכך שאמרו להם שלא אכפת להם, אחרי שאמרו שוב ושוב שהם כן? האם זה יגרום לאנשים להסכים כי אמירת ביטויים מסוימים בזמנים מסוימים חשובה במאבק נגד אנטישמיות? כנראה שלא: חניף, כמו ממדני, ניצחה את המירוץ שלה.
לבוחרים יש את כל הזכות לא להצביע למועמדים שהם לא רואים מספיק תומכים בישראל. אך כאשר אנו מצמצמים את ההבנה של האנטישמיות למילות מפתח – ואומרים שאנו מצפים לתשובות מסוימות לשאלות מסוימות, ואם לא אנו לא שומעים אותן, פירוש הדבר שהמועמד הוא אנטישמי שאין לו מקום מחזיק בתפקיד – אנו מבלבלים את ההגדרה של אנטישמיות. ואנחנו לא עושים דבר כדי לקדם את הבטיחות היהודית בפועל, באופן מוחשי.
אולי, במקום זאת, נוכל להתחיל לבקש מהפוליטיקאים שלנו להסתכל על אנטישמיות ופחדים יהודיים לא כסדרה של שאלות עליה יש זכות וכיסוי לא נכון לתקתק – ובוודאי שלא כסדרה של מצבים לנסות להימנע מכיוון שהם מאיימים להעלות את המועמדים או להרוס את הקריירה שלהם – אלא כחלק מהעבודה לקראת חברה טובה יותר יחד. לא כדלת שיכולה לטרוח לסגור ולהשאיר אותך מהחיים הציבוריים, אלא כזו שיכולה לפתוח את הדרך לאמפתיה ולקהילה.
