מחקר חדש מראה כי מקבלי השתלות כליות עם סוכרת מסוג 2 שטופלו בכיתה חדשה של תרופות נגד השמנת יתר. לא רק שהשמנת יתר היא גורם סיכון ידוע לסוכרת, אלא שהוא גם מגביר את הסיכון לסיבוכים פוסט -כירורגיים, כמו דלקת, דחיית איברים ומוות מוקדם.
מחקרים קודמים הציעו תועלת מסוימת עבור מקבלי השתלות בכליות עם היסטוריה של סוכרת מסוג 2 שלקחו את התרופות, שנועדו במקור לטפל בסוכרת, בשלב מסוים לאחר ההשתלה שלהם ואז חוו ירידות איטיות יותר בתפקוד הכליות מאשר אלה שלא עשו זאת. אגוניסטים GLP-1 אלה כוללים Semaglutide, Liraglutide ו- Dulaglutide, המשווקים כיום כ- Ozempic, Wegovy, Saxenda, Victoza ו- Trulicity.
עם זאת, לא ברור אם רופאים צריכים לרשום את התרופות, בהתחשב בתופעות הלוואי הידועות שלהם, הכוללות דלקת בבעיות הלבלב ובכבד. היה גם חשש כי אגוניסטים GLP-1 עשויים להגביר את הסיכון לסוג נדיר של סרטן בלוטת התריס בקרב חולים שכבר נוטלים תרופות מדכאות חיסוניות כדי למנוע דחיית השתלה, מצב בו מערכת החיסון בגוף תוקפת את הכליה המושתלת כנגיף או חיידקים זרים.
בהובלת החוקרים ב- NYU Langone Health, המחקר החדש הראה כי אלה שנקבעו באגוניסטים GLP -1, בעיקר תוך שלוש שנים מרגע שקיבלו את ההשתלה שלהם, היו בעלי סיכוי נמוך יותר של 49% לחוות אי ספיקת איברים – כאשר הכליה המושתלת פועלת, והמטופל צריך לחדש את הדיאליזה – מאלו שלא הועברו ל- GLP -1. מקבלי השתלות כליה הנוטלו את התרופות היו גם סיכון מופחת של 31% למות תוך חמש שנים מרגע התחלתם בתרופות, בהשוואה לאלה שלא נטלו את התרופות.
בעוד שסיכון לדלקת בלבלב, בעיות בכבד או סרטן בלוטת התריס לא נמצא גבוה יותר בקרב החולים עם סוכרת שטופלו ב- GLP-1, המחקר אכן הראה כי לקבוצה המטופלת היה סיכוי גדול יותר של 49% לפתח רטינופתיה סוכרתית. פגיעה שעלולה להיות מסנוורת לרקמות רגישות לאור הממצאות את גב העיניים מלווה לעתים קרובות סוכרת כאשר רמות הסוכר בדם אינן בשליטה.
תוצאות המחקר שלנו הן העדויות החזקות ביותר עד כה כי תרופות אגוניסטיות GLP-1 הן כלים בטוחים ויעילים ברובם לטיפול בסוכרת מסוג 2 בקרב מקבלי השתלות כליה. "
Babak Orandi, MD, PhD, חוקר מוביל מחקר, המנתח ההשתלות ומומחה לרפואת השמנה
"המחקר שלנו מציע כמות גדולה של נתונים קליניים בעולם האמיתי כדי להנחות את ניהול היתרונות והסיכונים של השימוש ב- GLP-1 במקבלי השתלת כליה", אמר אורנדי, פרופסור חבר במחלקות לניתוחים ורפואה בבית הספר לרפואה של ניו יורק גרוסמן.
פרסום בכתב העת סוכרת Lancet ואנדוקרינולוגיה המקוון ב -5 במרץ, המחקר נועד להבהיר את הערך והבטיחות של התרופות. החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות של 18,016 מקבלי השתלות כליה עם סוכרת טרום-השתלה בארצות הברית בין 2013 ל 2020, מתוכם 1,916 נקבעו GLP-1.
"הממצאים שלנו מראים כי אמנם היתרונות של תרופות GLP-1 הם משמעותיים, אך השימוש בהן מגיע עם סיכון נוסף נוסף לרטינופתיה סוכרתית, מה שמרמז כי רופאים צריכים לעקוב בקפידה אחר בריאות העיניים של מקבלי השתלות בכליות עם סוכרת שהתחילו על התרופות הללו," אמר החוקר הבכיר והאפידמיולוגית מארה מקאדמס-דמארו, ד"ר. מקאדמס-דמרקו הוא פרופסור חבר במחלקות הניתוחים ובריאות האוכלוסייה בבית הספר לרפואה של ניו יורק גרוסמן.
אנשים הסובלים מסוכרת מאבדים את היכולת לייצר או להשתמש ביעילות באינסולין, ההורמון המיוצר על ידי הלבלב ונדרש לווסת את רמות הסוכר והאנרגיה של הגוף. מכיוון שרטינופתיה סוכרתית, הגורם המוביל לעיוורון בארצות הברית, יכול להתרחש אצל אנשים שרמות הסוכר בדם מתוקנות מהר מדי, אורנדי אומר שהמפתח לניהול הסיכון שלו הוא לסקר לרטינופתיה סוכרתית, במיוחד אצל אנשים עם סוכרת לא מבוקרת, ולוודא שרמות הסוכר בדם נמצאות תחת שליטה לפני נטילת GLP-1. הוא גם מציע להתאים לאט את מינוני GLP-1 מקטנים לגדולים (טיטרטינג) בקרב מקבלי השתלות כליות עם סוכרת קשה או בחולים עם היסטוריה של בעיות עיניים.
בין הממצאים האחרים של המחקר היו שמשתמשי GLP-1 היו בעלי סיכוי גבוה יותר להיות צעירים יותר, נקבה, שחורים ועניים מאלה שלא נקבעו לתרופות.
לצורך המחקר, החוקרים השתמשו בנתונים ממערכת הנתונים הכליות בארה"ב, המשלבת נתונים מרשת רכש והשתלה של איברים המקצה השתלת איברים ברחבי צפון אמריקה, המרכזים האמריקניים לשירותי Medicare ו- Medicaid, ונתוני תביעות רפואה, כולל מידע על שימוש בתרופות מרשם.
יש צורך במחקר נוסף, אומרים החוקרים, למנגנונים הביולוגיים העומדים מאחורי אגוניסטים GLP-1 וכיצד הם משפרים את ההשתלה לאחר ההשתלה בבריאות הכליות.
סוכרת מסוג 2 היא בין הגורמים המובילים למחלת כליות בשלב הסופי, הגורם העיקרי עבור רבע מיליון אמריקאים מחכים כעת להשתלת כליה.
המימון למחקר סופק על ידי מכונים לאומיים למענקי בריאות R01AG077888, K02AG076883, R01DK114074, R01DK120518, K01DK132490 ו- K24AI144954.
מלבד אורנדי ומקאדמס-דמרקו, חוקרים אחרים של ניו יורק המעורבים במחקר זה הם יו צ'ן, MHS; Yiting li, mph; GARYN METOYER, MD; מייקל ויינטראוב, MD; Sunjae Bae, MD, PhD; ניקול עלי, ד"ר; בוני לונזו, ד"ר; כריסטין רן-פילדינג, MD; הולי לופטון, ד"ר; Akash Gujral, MS; ודורי סגב, ד"ר. חוקר מחקר נוסף הוא קריסטה לנטין, MD, באוניברסיטת סנט לואיס במיזורי.
אורנדי כיהן במועצה מייעצת לבוהרינגר אינגלהיים. לופטון שימש במועצות מייעצות ו/או קיבל דמי מימון ודיבור מחקריים מנובו נורדיסק, אלי לילי וקורקס.
מקאדמס-דמרקו קיבל דמי דיבור מצ'יסי.
SEGEV שימש כיועץ עבור ו/או שקיבל שכר טרחה מדובר מחברות תרופות ובריאות Astrazeneca, Behring, Caredx, CSL, Jazz Pharmaceuticals, Mallinckrodt, Novavax, Novartis, Optum Health, Sanofi, Thermo-Fishing Scientific, Transpidics ו- Veloxis.
אף אחת מהקבוצות הללו לא הייתה מעורבת במחקר הנוכחי. התנאים וההגבלות של כל מערכות היחסים הללו מנוהלים בהתאם למדיניות ולנהלים של NYU Langone Health.
