אחד מכל עשרה מתבגרים נורווגיים עסק בפגיעה עצמית מכוונת מבלי להתכוון להתאבד.
לראשונה, החוקרים התבוננו מעמיק על המתאם בין הורים לחוצים לבין פגיעה עצמית בקרב מתבגרים.
"הצורה הנפוצה ביותר של פגיעה עצמית היא חיתוך", אמר לארס וויצ'סטרום, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה (NTNU).
בשיתוף עם Tove Wichstrøm, פרופסור חבר ב- NTNU ואחות פסיכיאטרית מומחית, הוא בדיוק פרסם מחקר חדש בנושא הפגיעה עצמית.
המחקר מראה כי הסיכון של מתבגרים הפגיעה העצמית עולה אם הם חווים את הוריהם צועקים או שהם שליליים או עוינים כלפיהם מגיל צעיר.
הפגיעה עצמית פירושה פגיעה בכוונה ללא כוונה להתאבד.
חיתוך, שיטוף ראש ומיתוג
המחקר מראה גם כי קיימות פי חמישה בנות שבהן פגיעה עצמית בהשוואה לבנים. ברוב המקרים, ההורים אינם מודעים לכך שילדיהם פוגעים בעצמם.
פגיעה עצמית בצורה של חיתוך יכולה להיות כרוכה בגרד את עצמו עם חפץ חד או חיתוך העור בעזרת סכין.
"שיטוף ראש הוא גם סוג של פגיעה עצמית", אמר לארס וויצ'סטרום.
זה כרוך בפגיעה בראשו של אדם כמו משהו כמו שולחן. צורה נפוצה נוספת של פגיעה עצמית היא מיתוג עם סיגריה או להבת נרות.
הפגיעה עצמית היא ניסיון להתמודד עם מצב בלתי נסבל. כאב גופני מתמשך מרגיש יותר לניהול מכאב רגשי. פגיעה עצמית היא סימן לייאוש עמוק. "
Tove Wichstrøm, פרופסור חבר ב- NTNU ואחות פסיכיאטרית מומחית
התראיין עם בובות ידיים
במחקר, החוקרים עקבו אחר 759 ילדים מגיל ארבע לגיל ההתבגרות. כשהילדים היו בני שש, הם נשאלו כיצד הם תפסו את האינטראקציה שלהם עם הוריהם.
שיטה שפותחה באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי שימשה לראיון ילדים בגיל צעיר זה. המראיין משתמש בבובות ידיים כדי לבצע מצבים שונים שהילד עשוי להתייחס אליהם או לא.
בובה אחת יכולה לומר, "אמא שלי כועסת עלי לעתים קרובות", ואילו השנייה אומרת, "אמא שלי כמעט אף פעם לא כועסת עלי, מה עם אמא שלך?" או "אבא שלי צועק עלי כשהוא כועס", והשני אומר, "אבא שלי לא צועק עלי כשהוא כועס. מה עם אבא שלך?". במהלך הראיונות, הילדים נשאלו על מספר מצבים מסוג זה, והתגובות הובקעו על סמך כמה הילדים הסכימו עם בובה אחת או אחרת.
אותם ילדים התראיינו בשיטת ראיון אחרת המתאימה לגיל יותר כשהיו בני 12, 14 ו -16.
המחקר מראה כי אחד מכל עשרה בני נוער עסקו בכהה עצמית מכוונת מבלי שהתכוונו להתאבד, בעוד ששלושה אחוזים סבלו מפגיעה עצמית כה מתמשכת ותכופה עד שהיא עמדה בקריטריונים להפרעת פגיעה עצמית.
ההורים התראיינו גם כשהילדים היו בני שש וכאשר הגיעו לגיל ההתבגרות.
לחץ הורי
"אנחנו לא יודעים אם משהו ספציפי קרה כשהילדים היו בני שש, או אם מה שהילדים שתארו בראיון משקף דפוס אינטראקציה שנמשך לאורך זמן", אמר טוב וויצ'סטרום.
החוקרים מצאו שילדים שתיארו את הוריהם כשליליים ועוינים היו סיכון מוגבר לעסוק בפגיעה עצמית במהלך גיל ההתבגרות.
"חשוב לזכור שזו תפיסת הילדים את הוריהם, ולאו דווקא מה שקרה בפועל", הדגיש לארס וויצ'סטרום.
החוקרים מצאו כי ילדים שהוריהם דיווחו על לחץ בתפקיד ההורות שלהם היו סיכון מוגבר לעסוק בכהה עצמית במהלך גיל ההתבגרות.
המחקר לא חקר לחץ כללי בקרב ההורים, אלא מתח קשור באופן ספציפי לתפקיד ההורות.
"זה עשוי להיות כרוך במתח הקשור לחוסר זמן, אחריות חדשה רבה, צרכיו של הילד המשפיעים על מערכת היחסים של ההורים, הילד שלא מאמת את האדם כהורה, או קשיים בביסוס קשר טוב עם הילד. יש הורים שמוצאים גם הם מסדרים צעצועים או מתמודדים עם משימות מעשיות אחרות," הוסיפו Wichstrøm.
תופעה חדשה
שני החוקרים מדגישים את החשיבות של הורים להיות מודעים ללחץ ולשליליות שלהם בשלב מוקדם, וכיצד זה משפיע על הקשר של הילד ועל יחסי ההורה.
"כמבוגר, אתה באופן טבעי מתרחק יותר כשאתה נקלע ללחץ שלך, וקשה יותר להבין ולהגיב לאנשים אחרים כשאתה נסער או עייף. אם אתה שם לב שילדך פוגע בעצמו, חשוב לא לכעוס או לצעוק, אלא להיות סקרן.
לארס וויצ'סטרום מאמין שהפגיעה העצמית כפתרון לכאב רגשי היא תופעה חדשה יחסית, וכי זה משהו שמתבגרים לומדים אחד מהשני דרך פלטפורמות כמו מדיה חברתית או בלוגים. מחקר מאוניברסיטת אוסלו מראה כי הפגיעה העצמית בקרב צעירים גדלה מארבעה אחוזים בשנת 2002 ל -16 אחוזים בשנת 2017.
"אני די בטוח שזה לא היה קיים לפני עשורים רבים. אז אנשים לא חשבו לחתוך את עצמך זה משהו שיכול להקל על רגשות קשים. לפני שתואר הפגיעה העצמית ברשת או בתרבות הפופולרית, זה לא בהכרח משהו שאנשים יחשבו לעשות," אמר Wichstrøm.
הוא מאמין שחשוב למבוגרים להעביר שכאשר מתבגרים נאבקים, ניתן לנהל את הכאב על ידי שיחה עם מישהו, לקחת צעד אחורה ממה שקשה וללמוד כיצד לווסת את רגשותיהם בדרכים שונות.
צריך מישהו לדבר איתו?
- קו עזרה ללידה נפשית 116 123 (זמין 24/7)
- קו העזרה של Kirkens SOS 22 40 00 40 (זמין 24/7)
