אמצעי מניעה הורמונליים מסוימים קשורים לסיכון גבוה יותר של שבץ מוחי והתקף לב, מוצא מחקר גדול מדנמרק ב ה- BMJ כיום זה שואב רשומות מרשם כדי לתת הערכות מדויקות יותר למוצרים שונים מאשר מחקרים קודמים.
אומדני הסיכון הגבוהים ביותר היו עבור מוצרים המכילים אסטרוגן, בפרט טבעת הנרתיק וכתם העור.
החוקרים מדגישים כי הסיכון המוחלט נותר נמוך, אך בהתחשב בשימוש נרחב במוצרים אלה וברצינותם של מצבים אלה, הם אומרים כי הקלינאים צריכים לשקול סיכונים פוטנציאליים אלה בעת מרשםם.
כמעט 250 מיליון נשים ברחבי העולם מעריכות כי הן משתמשות באמצעי מניעה הורמונליים. מחקרים קודמים הציעו סיכון מוגבר פוטנציאלי לשבץ איסכמי והתקף לב עם השימוש בהם, אך הממצאים לא היו עקביים.
יש גם חוסר עדות להשפעות של שילובי הורמונים שונים, כיצד הם נלקחים (למשל, גלולות, שתלים, זריקות, טבעות נרתיק או טלאי עור), ולמשך כמה זמן.
כדי למלא את פער הידע הזה, החוקרים עקבו אחר רשומות המרשם הלאומיות עבור יותר משני מיליון נשים דניות בגילאי 15-49 משנת 1996 עד 2021 כדי לברר אם השימוש במניעת הריון ההורמונלית העכשווית הגביר את הסיכון לשבץ איסכמי לראשונה והתקף לב בהשוואה ללא שימוש ו
הסוגים השונים של אמצעי מניעה שהם כללו היו משולבים כדורי אוסטרן-פרוגסטין, טבעת נרתיק, טלאי, כדורים פרוגסטין בלבד, מכשירים תוך רחמיים, שתל תת עורי, וזריקות תוך שריריות.
נשים לא הוחרגו אם היו להן היסטוריה של קרישי דם, סרטן, מחלות כבד, מחלת כליות, תסמונת השחלה הפוליציסטית, אנדומטריוזיס או טיפול פוריות, תרופות פסיכיאטריות, טיפול בהורמונים או שעברו כריתת רחם.
מקרים של שבץ איסכמי והתקף לב נרשמו ונלקחו בחשבון גורמים אחרים בעלי השפעה פוטנציאלית כמו גיל, רמת חינוך ומצבים קיימים כמו לחץ דם גבוה וסוכרת.
אמצעי המניעה ההורמונליים הנפוצים ביותר – הגלולה המשולבת של אוסטרוגן -פרוגסטין – הייתה קשורה לסיכון כפול לשבץ איסכמי והתקף לב, שמתורגם לשבץ נוסף נוסף לכל 4,760 נשים המשתמשות בגלולה משולבת למשך שנה, והתקף לב נוסף אחד נוסף עבור כל 10,000 נשים לשנת שימוש.
אמצעי מניעה פרוגסטין בלבד, כולל כדורים ושתלים, נשאו סיכון מעט גבוה יותר, אם כי נמוך מהכדורים המשולבים. אמצעי מניעה משולבים שאינם אורגניים, כמו טבעת הנרתיק והתיקון, היו סיכונים קשורים גבוהים יותר, כאשר הטבעת הנרתיקית מגדילה את השבץ האיסכמי סיכון פי 2.4 והתקף לב סיכון פי 3.8, בעוד שהתיקון הגדיל את השבץ האיסכמי מסתכן פי 3.4.
המערכת הבין-רחמית בלבד פרוגסטין הייתה המניעה ההורמונלית היחידה שלא קשורה לסיכון מוגבר, מה שהפך את האפשרות הזו לבטוחה יותר לבריאות הלב וכלי הדם. נראה כי משך השימוש לא השפיע על הסיכון.
זהו מחקר תצפיתי ולכן לא ניתן להסיק מסקנות נחרצות לגבי סיבה ותוצאה, והחוקרים אינם יכולים לשלול את האפשרות שגורמים אחרים שאינם מעוררים עשויים להשפיע על תוצאותיהם.
עם זאת, זה היה מחקר בפריסה ארצית תוך שימוש בנתוני רישום באיכות גבוהה שאפשרו מעקב מפורט של שימוש באמצעי מניעה הורמונליים, והתוצאות היו עקביות לאחר ניתוח נוסף, מה שמרמז שהם חזקים.
כיוון שכך, הם מסיקים: "למרות שהסיכונים המוחלטים היו נמוכים, הקלינאים צריכים לכלול את הסיכון הפוטנציאלי לפקקת עורקים בהערכתם את היתרונות והסיכונים בעת מרשם שיטת אמצעי מניעה הורמונליים."
מחלות אלה נדירות, במיוחד אצל נשים צעירות, מציין תרז ג'והנסון במכון הטכנולוגי השבדי במאמר מערכת מקושר. עם זאת, תופעות לוואי אלה הן חמורות ואפשר בהתחשב בכך שכ- 248 מיליון נשים משתמשות במניעת הריון ההורמונלית מדי יום, התוצאות נושאות השלכות חשובות.
היא קוראת לקמפיינים חינוכיים שיעזרו לנשים לבצע בחירות מושכלות, לצד הכשרה לספקי שירותי בריאות כדי להבטיח ייעוץ עקבי ומבוסס על ראיות.
על קובעי המדיניות לתעדף גם את ביצוע האלטרנטיבות הבטוחות יותר לנשים עם גורמי סיכון לב וכלי דם, הן נגישות והן נגישות, במיוחד בהגדרות משאבים נמוכים, כאשר סיכונים קרדיווסקולריים מאובחנים לעיתים קרובות ולא מטופלים, היא מוסיפה.
