מדענים גילו רמזים גנטיים לגורם לתסמונת רגל חסרת מנוחה, מצב שכיח בקרב מבוגרים. התגלית יכולה לעזור לזהות את אותם אנשים בסיכון הגבוה ביותר למצב ולהצביע על דרכים אפשריות לטפל בו.
תסמונת רגל חסרת מנוח עלולה לגרום לתחושת זחילה לא נעימה ברגליים ולדחף עצום להזיז אותן. חלק מהאנשים חווים את התסמינים רק מדי פעם, בעוד שאחרים מקבלים תסמינים כל יום. התסמינים בדרך כלל גרועים יותר בערב או בלילה ועלולים לפגוע קשות בשינה.
למרות שהמצב שכיח יחסית – עד אחד מכל 10 קשישים סובלים מתסמינים, בעוד ש-2-3% נפגעים קשות ומחפשים עזרה רפואית – מעט ידוע על הסיבות שלו. לאנשים עם תסמונת רגל חסרת מנוח יש לעיתים קרובות מצבים אחרים, כגון דיכאון או חרדה, הפרעות קרדיווסקולריות, יתר לחץ דם וסוכרת, אך הסיבה לכך אינה ידועה.
מחקרים קודמים זיהו 22 לוקוס סיכון גנטי – כלומר, אזורים בגנום שלנו המכילים שינויים הקשורים לסיכון מוגבר לפתח את המצב. אבל עדיין אין 'סמנים ביולוגיים' ידועים – כמו חתימות גנטיות – שיכולים לשמש לאבחון אובייקטיבי של המצב.
כדי לחקור את המצב עוד יותר, צוות בינלאומי בראשות חוקרים ממכון Helmholtz Munich of Neurogenomics, המכון לגנטיקה אנושית של האוניברסיטה הטכנית של מינכן (TUM) ואוניברסיטת קיימברידג' אסף וניתח נתונים משלושה מחקרי אסוציאציה רחבי גנום. מחקרים אלה השוו את ה-DNA של חולים ובקרות בריאות כדי לחפש הבדלים שנמצאים בדרך כלל יותר באלה עם תסמונת רגל חסרת מנוחה. על ידי שילוב הנתונים, הצוות הצליח ליצור מערך נתונים רב עוצמה עם יותר מ-100,000 מטופלים ולמעלה מ-1.5 מיליון בקרים לא מושפעים.
תוצאות המחקר מתפרסמות היום ב גנטיקה של הטבע.
מחבר שותף ד"ר סטיבן בל מאוניברסיטת קיימברידג' אמר: "המחקר הזה הוא הגדול מסוגו במצב שכיח זה – אך לא מובן – על ידי הבנת הבסיס הגנטי של תסמונת רגל חסרת מנוחה, אנו מקווים למצוא דרכים טובות יותר לנהל ולטפל בו, פוטנציאל לשפר את חייהם של מיליוני אנשים רבים שנפגעו ברחבי העולם".
הצוות זיהה למעלה מ-140 מוקדי סיכון גנטי חדשים, והגדיל את המספר הידוע פי שמונה ל-164, כולל שלושה בכרומוזום X. החוקרים לא מצאו הבדלים גנטיים חזקים בין גברים לנשים, למרות שהמצב שכיח פי שניים בנשים מאשר אצל גברים – הדבר מצביע על כך שאינטראקציה מורכבת של גנטיקה וסביבה (כולל הורמונים) עשויה להסביר את ההבדלים המגדריים שאנו רואים במציאות. חַיִים.
שניים מההבדלים הגנטיים שזוהו על ידי הצוות כוללים גנים הידועים כקולטני גלוטמט 1 ו-4 בהתאמה, החשובים לתפקוד העצבים והמוח. אלה עשויים להיות ממוקדים על ידי תרופות קיימות, כגון נוגדי פרכוסים כמו פרמפאנל ולמוטריג'ין, או משמשים לפיתוח תרופות חדשות. ניסויים מוקדמים כבר הראו תגובות חיוביות לתרופות אלו בחולים עם תסמונת רגל חסרת מנוחה.
החוקרים אומרים שניתן יהיה להשתמש במידע בסיסי כמו גיל, מין וסמנים גנטיים כדי לדרג במדויק מי יש סיכוי גבוה יותר לסבול מתסמונת רגל חסרת מנוחה חמורה בתשעה מקרים מתוך עשרה.
כדי להבין כיצד תסמונת רגל חסרת מנוח עשויה להשפיע על הבריאות הכללית, החוקרים השתמשו בטכניקה שנקראת אקראית מנדלית. זה משתמש במידע גנטי כדי לבחון קשרי סיבה ותוצאה. הוא גילה כי התסמונת מגבירה את הסיכון לפתח סוכרת.
למרות שרמות נמוכות של ברזל בדם נחשבות לעורר תסמונת רגל חסרת מנוח – מכיוון שהן יכולות להוביל לנפילה של המוליך העצבי דופמין – החוקרים לא מצאו קשרים גנטיים חזקים לחילוף החומרים של ברזל. עם זאת, הם אומרים שהם לא יכולים לשלול לחלוטין את זה כגורם סיכון.
בפעם הראשונה, השגנו את היכולת לחזות את הסיכון לתסמונת רגל חסרת מנוח. זה היה מסע ארוך, אבל עכשיו אנחנו מוסמכים לא רק לטפל אלא אפילו למנוע את הופעת המצב הזה אצל המטופלים שלנו".
פרופסור ג'וליאן וינקלמן מ-TUM, אחת הכותבות הבכירות של המחקר
