פעילות גופנית נתפסת כדרך להאריך את אורך החיים האנושי, אך מחקרים תאומים פינים מצאו כי היתרונות של פעילות גופנית לאריכות ימים עשויים שלא להיות פשוטים כפי שנחשבו בעבר.
חוקרים מאוניברסיטת Jyväskylä, פינלנד, בדקו את הקשרים בין פעילות גופנית של זמן פנאי לטווח הארוך לתמותה, כמו גם אם פעילות גופנית יכולה להקטין את הסיכון המוגבר לתמותה כתוצאה מנטייה גנטית למחלות. יתר על כן, הם בדקו את הקשר בין פעילות גופנית לבין הזדקנות ביולוגית מאוחרת יותר.
המחקר כלל 22,750 תאומים פינים שנולדו לפני 1958 שהפעילות הגופנית בזמן הפנאי שלהם הוערכה בשנת 1975, 1981 ו -1990. מעקב התמותה נמשך עד סוף 2020.
פעילות מתונה מניבה יתרונות מקסימליים של אריכות ימים
מהנתונים זוהו ארבע קבוצות משנה מובחנות מהנתונים, שהתבססו על פעילות גופנית בזמן הפנאי על המעקב של 15 שנה: קבוצות בישיבה, פעילות בינונית, פעילות ופעילות מאוד. כאשר נבדקו ההבדלים בתמותה בין הקבוצות במעקב של 30 שנה, נמצא כי התועלת הגדולה ביותר – סיכון נמוך יותר לתמותה – הושגה בין הקבוצות הישיבות והפעילות בינונית. רמה גבוהה יותר של פעילות גופנית לא הביאה תועלת נוספת. כאשר נבדקה התמותה בנפרד בטווח הקצר והארוך, נמצא קשר ברור לטווח הקצר: ככל שרמת הפעילות הגופנית גבוהה יותר, כך סיכון התמותה נמוך יותר. אולם בטווח הארוך, אלה שהיו פעילים מאוד לא היו שונים מאלה שהיו בישיבות מבחינת התמותה.
מצב שבסיסי לפני המחלה יכול להגביל את הפעילות הגופנית ובסופו של דבר להוביל למוות, ולא לחוסר האימון עצמו. זה יכול להטות את הקשר בין פעילות גופנית לתמותה בטווח הקצר. "
אלינה סילנפאה, פרופסור חבר מהפקולטה למדעי הספורט והבריאות
עמידה בהנחיות הפעילות הגופנית אינה מבטיחה סיכון תמותה נמוך יותר
החוקרים חקרו גם אם ביצוע הנחיות הפעילות הגופנית של ארגון הבריאות העולמי משפיע על התמותה ועל הסיכון למחלות גנטיות. ההנחיות מציעות 150 עד 300 דקות של בינוני או 75 עד 150 דקות של פעילות נמרצת מדי שבוע. המחקר מצא כי עמידה בהנחיות אלה לא הורידה את הסיכון לתמותה או שינה את הסיכון למחלות גנטיות. אפילו עבור תאומים שפגשו את הרמות המומלצות של הרשות הפלסטינית במשך 15 שנה, לא נמצא שום הבדל מובהק סטטיסטית בשיעורי התמותה בהשוואה לזוג התאומים הפחות פעיל שלהם.
"הקשר החיובי שנצפה נרחב בין פעילות גופנית לתמותה מבוסס על מחקרים תצפיתיים המועדים להטיה ממקורות שונים", אומרת חוקרת הפוסט -דוקטורט, לורה ג'ונסו, מהפקולטה למדעי הספורט והבריאות. "במחקרים שלנו, כיוונו להסביר מקורות הטיות שונים, ובשילוב עם תקופת המעקב הארוכה, לא יכולנו לאשר כי ההקפדה על הנחיות הפעילות הגופנית מפחיתת את הסיכון למחלות לב וכלי דם גנטיות או מפחיתה באופן סיבתי את התמותה."
קשר בין פעילות גופנית להזדקנות ביולוגית הוא בצורת U
עבור מדגם המשנה של התאומים, הזדקנות ביולוגית נקבעה מדגימות דם באמצעות שעונים אפיגנטיים. שעונים אפיגנטיים מאפשרים להעריך את קצב ההזדקנות הביולוגית של האדם על סמך קבוצות מתיל המווסתות את ביטוי הגנים וקשורים לתהליך ההזדקנות.
"גילינו שהקשר בין פעילות גופנית בזמן הפנאי לבין הזדקנות ביולוגית היה בצורת U: ההזדקנות הביולוגית איצה אצל אלה שהפיכו הכי פחות," אומר Sillanpää.
אורח חיים אחר, כמו עישון וצריכת אלכוהול, הסבירו במידה רבה את האסוציאציות החיוביות של פעילות גופנית עם הזדקנות ביולוגית.
נתונים גנטיים היו זמינים עבור 4,897 תאומים. הרגישות הגנטית של תאומים למחלות עורקים כליליות, כמו גם לחץ דם סיסטולי ודיאסטולי הוערכה באמצעות ציוני סיכון פוליגניים חדשים, המסכמים את הרגישות הכוללת הגנום לתחלואה. בנוסף, התמותה מכל הסיבות ותמותה לב וכלי דם נערכה ב -180 זוגות תאומים זהים. שיעור ההזדקנות הביולוגי של 1,153 תאומים הוערך מדגימת דם.
המחקרים בוצעו בשיתוף עם הפקולטה לספורט ומדעי הבריאות והמרכז למדעי האדם באוניברסיטת Jyväskylä והמכון הפיני לרפואה מולקולרית באוניברסיטת הלסינקי.
המחברים הראשונים של המחקרים, חוקרי הדוקטורט לורה ג'ואנסו ואנה קנקאנפאה, שייכים לקבוצת המחקר הגנאקטיבית. הקבוצה הגנואקטיבית חוקרת גורמים גנטיים ואורח חיים המנבאים הזדקנות ביולוגית, בריאות ויכולת תפקודית. מנהיג הקבוצה הוא אלינה סילנפאה, פרופסור חבר לקידום בריאות.
המחקר מומן על ידי מועצת המחקר של פינלנד, קרן ג'והו ווייניו, קרן פייביקי וקרן סאקארי סוהלברג, קרן סיגריד יוסליוס וקרן Yrjö Jahnsson.
