אמריקאים שחורים חווים אפליה גזעית על בסיס קבוע, וזו גורם למתח כרוני ומתפשט. ידוע כי הוא תורם לסיכון מוגבר לתוצאות בריאות נפשיות גרועות, אך רוב המחקרים התמקדו ביחידים. מחקר חדש מאוניברסיטת אילינוי אורבנה-שמפיין בוחן את ההשפעות הבין אישיות של אפליה על הורים וילדיהם המתבגרים.
חוויותיו של אדם עם אפליה גזעית אינן רק שלהם אלא עלולות לגלוש למשפחה ולהשפיע על הבריאות הנפשית והתמיכה החברתית הנתפסת של בני משפחה אחרים. אנחנו מזלזלים בהשפעה של אפליה אם אנחנו מסתכלים רק על רמת הפרט".
שרדה סמית, מחבר ראשי, פרופסור חבר במחלקה להתפתחות האדם ולימודי משפחה, חלק מהמכללה למדעי החקלאות, הצרכנות והסביבה באילינוי
סמית' ומחברת שותפה רובין גובין, פרופסור חבר במחלקה לבריאות וקינסיולוגיה באילינוי, הסתמכו על מחקר אורכי בשכונת שיקגו שבדק את ההשפעה של אינטראקציות חברתיות וסביבות. בהתבסס על נתונים מהגל השלישי של המחקר, החוקרים כללו 401 דיאדות שחורות הורים-מתבגרים, עם גיל ממוצע של 15 לילדים. המשתתפים ענו על שאלות על חוויותיהם באפליה גזעית בשנה האחרונה, כמו גם על רווחתם הפסיכולוגית והתמיכה המשפחתית הנתפסת.
בניתוח הנתונים לדפוסים, סמית וגובין זיהו ארבעה אשכולות של תגובות: קבוצה אחת שבה הן ההורה והן המתבגר דיווחו על חשיפה לאפליה, קבוצה אחרת שבה רק ההורה חווה אפליה, קבוצה שלישית שבה המתבגר אך לא ההורה. חוו אפליה, וקבוצה רביעית שבה הן להורים והן לילדים הייתה סבירות נמוכה לחשיפה לאפליה בשנה האחרונה.
באופן ספציפי, הורים היו צפויים לחוות אפליה גזעית בעבודה, וגם מתבגרים וגם הוריהם היו צפויים לחוות אפליה מחוץ לשכונה שלהם וכאשר הם מקבלים שירותים. יתר על כן, מתבגרים עלולים לחוות אפליה גזעית מצד המשטרה.
כצפוי, החוקרים מצאו השפעות אינטראקטיביות של חשיפה לאפליה גזעית, התואמות את המושג "חיים מקושרים" המעידים שחווית החיים של אנשים משפיעה על בני משפחתם. בסך הכל, הורים ומתבגרים בשלוש קבוצות הסיכון דיווחו על יותר מצוקה פסיכולוגית ורמות נמוכות יותר של תמיכה משפחתית.
עם זאת, מתבגרים ציינו פחות תמיכה משפחתית באופן משמעותי כאשר הוריהם חוו גם אפליה גזעית. עבור ההורים, החשיפה המשולבת לאפליה גזעית לא הפחיתה את תפיסת התמיכה החברתית שלהם יותר מאשר קבוצות הסיכון האחרות.
ייתכן שהורים נאבקים לתמוך בילדיהם כאשר הם גם חווים אפליה גזעית בעצמם, או אולי ילדים אינם מדווחים על החוויות להוריהם, ציינו החוקרים.
"חשוב למתבגרים לדבר עם הוריהם ויוכלו לקבל תמיכה בניהול טראומה גזעית. אם הם לא יכולים לדבר על הדברים האלה במשפחת המוצא שלהם עם אנשים שבאמת מבינים זאת, אז הם עלולים להישאר לבדם. מנסים לנהל את זה, מה שעלול להחמיר עוד יותר את האתגרים בבריאות הנפש שהם עלולים לחוות", הצהיר גובין.
החוקרים לא מצאו הבדלים על סמך מאפיינים דמוגרפיים. זה מוכיח שההשפעות הללו אינן ייחודיות לאוכלוסייה אחת, אלא משפיעות על אנשים על פני זהות מגדרית, גיל ומעמד סוציו-אקונומי, אמר סמית.
ממצאים אלו מראים את החשיבות של פיתוח התערבויות לטיפול בהשפעות הפסיכולוגיות של אפליה בהקשר משפחתי, במיוחד תוך התמקדות כיצד לעזור למתבגרים לקבל את התמיכה הדרושה להם.
"אני רוצה להדגיש שהמטרה בעולם אידיאלי היא לפרק את המערכות שיוצרות את האפליה. עם זאת, בהתחשב עד כמה זה יהיה קשה לאורך זמן, אנחנו עדיין צריכים לעסוק בגישות יותר ניתנות לגיבוש כדי להתמודד עם הנושאים האלה. אנחנו צריכים ודא שמסגרות ריפוי רגישות לטראומה וקולעות מבחינה תרבותית, ועוזרות לנצל את החוזקות בתוך הקהילה השחורה", סיכם סמית.
