המחקר בוחן את ההשפעה של תנוחות לידה על שביעות רצון האם

בין אם בשכיבה על הגב, בתנוחת ארבע, בישיבה זקופה או בכריעה – נשים מאמצות תנוחות לידה שונות במהלך הלידה. מה שעדיין לא נחקר הוא כיצד משפיעה תנוחת הלידה הסופית בהתאמה על שביעות הרצון של היולדת. חוקרים מבית החולים האוניברסיטאי בון (UKB), אוניברסיטת בון ואוניברסיטת קלן חקרו כעת בדיוק את זה. בפרט לקחו בחשבון גם האם הבחירה בעמדת הלידה היא מרצון. התוצאות הראו שדווקא כשזה נבחר מרצון נשים היו מרוצות יותר. כשלושה רבעים מהנסקרים שיקרו במהלך הלידה והיו לא מרוצים במיוחד אם הרגישו שלא בחרו בעצמם. עם זאת, אם האמהות לעתיד בחרו בעצמן את תנוחת השכיבה או השכיבה הצידית, המיקום למעשה נטה לגרום להן להיות מרוצות יותר. המחקר פורסם כעת בכתב העת "Archives of Gynecology".

במשך תקופה ארוכה, תנוחת השכיבה הייתה תנוחת הלידה הנפוצה ביותר במדינות המערב – הדבר נתן לרופאים מיילדים גישה ללא הפרעה לאישה ולילד. בתרבויות שונות, לעומת זאת, תנוחות לידה זקופות, כמו ישיבה או כריעה, נפוצות גם הן. איזו עמדה היא הטובה ביותר לאמהות לעתיד ולילד שטרם נולד שנויה במחלוקת בספרות. "עד היום, הנחיות בינלאומיות בדרך כלל ממליצות רק לנשים לאמץ את עמדת הלידה המועדפת עליהן", מסבירה פרופ' ד"ר נדין שולטן, שהפכה לאחרונה לראש יחידת המחקר לחקר תקשורת בריאות ושירותי בריאות ב-UKB ובעלת תואר פרופסור בפסיכוסומטי ו מחקר שירותי בריאות פסיכו-אונקולוגיים באוניברסיטת בון. לגבי עמדות לידה, גם ההנחיה הגרמנית קובעת שנשים צריכות לאמץ את התפקיד שנראה להן הכי נוח. עם זאת, יש לעודד אותם גם לאמץ עמדה זקופה בשלב הסופי של הלידה. "במציאות, האם בסופו של דבר הן שוכבות, יושבות או כורעות תלוי ברצונותיהן של האמהות לעתיד עצמן, אך גם בהצעות של המיילדות, המיילדות ולעיתים באמצעים רפואיים הכרחיים", מסבירה פרופ' ד"ר בריג'יט סטריזק, מנהלת האגף. מרפאה למיילדות ורפואה טרום לידתית ב-UKB.

התמקדו בשביעות הרצון של נשים

צוות בראשות הסופר הראשון והמתאים פרופ' שולטן, שביצע את המחקר במכון לסוציולוגיה רפואית, מחקר שירותי בריאות וחקר שיקום (IMVR) באוניברסיטת קלן וב-UKB, ביקש לברר באיזו עמדת לידה נשים היו מרוצים ביותר לאחר מכן. כמעט 800 יולדות נשאלו על עמדת הלידה הסופית שלהן ועד כמה הן מרוצות מהלידה הכוללת באמצעות שאלון אנונימי. כל הנתונים שנותחו כאן היו מנשים שילדו נרתיקית בבית חולים ללא שימוש בחילוץ ואקום או מלקחיים, ואשר ילדו שמונה עד שנים עשר חודשים קודם לכן בזמן הסקר. במחקרם שאלו החוקרים גם לגבי שביעות הרצון של האמהות – תלוי אם תנוחת הלידה נבחרה באופן חופשי או לא. נשאלו גם הסיבות לאי בחירת תפקיד פנוי.

נמצא כי למעלה משלושה רבעים מהאמהות ילדו את ילדן בשכיבה על הצד או על הגב. מתוך נשים אלו, עד 40 אחוז ציינו שלא בחרו בעמדת הלידה מרצון. "הסיבה השכיחה ביותר שנתנו המשיבים הייתה הנחיות של צוות רפואי", מסביר פרופ' שולטן. העמדה הנפוצה ביותר שהוקצו על ידי רופאים מיילדים הייתה תנוחת השכיבה. בולט היה שנשים היו מרוצות יותר מהלידה שלהן אם נתנו להן לבחור בתפקיד מרצון – במיוחד אם הן בחרו בעצמן את תנוחת השכיבה. נשים שלא היו חופשיות לבחור את תנוחת הלידה שלהן לא היו מרוצות במיוחד אם הצוות הרפואי ציין זאת ולא ה-CTG לרישום קצב הלב של הילד שטרם נולד ופעילות הלידה או האפידורל, חומר ההרדמה לשיכוך הכאב, מונע את המיקום הרצוי.

הגדרה עצמית לא תמיד ניתנת בחדר לידה

"מספר הנשים שלא בחרו בעצמן את עמדת הלידה בולט במיוחד, וכך גם רמת שביעות הרצון הנמוכה יותר הנלווית מהלידה", מסכם הכותב המשותף פרופ' סטריזק. עם זאת, הצוות אינו יכול לאשר אם בחירה רצונית מוגברת של תנוחת לידה בעתיד תגרום לכך שפחות נשים יולדו בתנוחת שכיבה.

על מנת להגביר את שביעות הרצון הסובייקטיבית של נשים מחווית הלידה שלהן, יש לתת להן את האפשרות לאמץ את העמדה המועדפת עליהן. הצעד הראשון הוא להגביר את המודעות של הצוות הרפואי ולהעצים נשים להבין ולתקשר טוב יותר את העדפותיהן".

פרופ' ד"ר נדין שולטן, סופרת ראשית

פרופ' סטריזק מוסיף: "אם משרה מסוימת תהיה מועילה ליולדת מבחינה רפואית, אנחנו כצוותי מיילדות צריכים להסביר זאת טוב יותר לנשים, כך שלעתים רחוקות תהיה להן הרגשה שלא קבעו את עמדת הלידה עצמם."