במחקר שפורסם לאחרונה ב-The Lancet Infectious Diseases, החוקרים העריכו את הנטל העולמי, הלאומי והאזורי ואת המגמות בשחפת.
לימוד: התקדמות גלובלית, אזורית ולאומית ספציפית לגיל לקראת אבני הדרך לשנת 2020 של אסטרטגיית סוף השחפת של ארגון הבריאות העולמי: ניתוח שיטתי עבור מחקר נטל המחלות העולמי 2021. קרדיט תמונה: SewCreamStudio/Shutterstock.com
רקע כללי
שחפת היא תורם משמעותי לנטל המחלות העולמי למרות היותה מחלה הניתנת למניעה וניתנת לריפוי. זה אחראי ליותר ממיליון מקרי מוות בכל שנה, ובשנת 2019, זה היה הגורם המוביל למוות עקב גורם זיהומי יחיד. יוזמות גלובליות לטיפול בשחפת בולטות מאז שנות ה-90.
אסטרטגיית סוף השחפת של ארגון הבריאות העולמי (WHO) שואפת להאיץ את ההתקדמות על ידי הפחתת שכיחות שחפת ומקרי מוות ב-90% ו-95% בין 2015 ל-2035.
לכן, הערכות של המגמות בנטל השחפת העולמי נחוצות כדי להעריך את ההתקדמות בהשגת יעדים אלה.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים בחנו את הרמות והמגמות בעומס השחפת העולמי ובהישגים ספציפיים לגיל של אבני דרך של שכיחות ותמותה. הם השתמשו בנתונים ממחקר הנטל העולמי של מחלות, פציעות וגורמי סיכון 2021.
הצוות כלל נתונים על רישום חיוני, מעקב תמותה ואבחונים מדגמי רקמה זעיר פולשניים לתמותה משחפת באלה ללא זיהום משותף של נגיף הכשל החיסוני (HIV).
המודלים של אנסמבל סיבת המוות יצרו הערכות תמותה בקרב אלו ללא הידבקות משולבת ב-HIV לפי גיל, מין, מיקום ושנה. בנוסף, נעשה שימוש בגישת חלקים המיוחסים לאוכלוסיה כדי להעריך מקרי מוות ספציפיים לגיל בקרב אלו עם HIV.
במקביל, שכיחות, שכיחות ותמותה שחפת ספציפית לגיל עוצבה באמצעות מטא-רגרסיה בייסיאנית במודל המחלה. מקרי מוות משחפת המיוחסים לגורמי סיכון חושבו.
יתרה מכך, ההשפעה של מגיפת מחלת הקורונה 2019 (COVID-19) על התמותה הוערכה עבור מדינות עם לפחות 10 מקרי מוות משחפת בשנת 2019 עבור כל קבוצת גיל.
אומדני שכיחות שחפת ותמותה נצברו לפי מצב HIV, והוצגו אומדני עומס שחפת בכל צורה עבור חמש קבוצות גיל – < 5, 5-14, 15-49, 50-69 ו-70 שנים ≥. דווח על שיעורי שינוי שנתיים (ARC) ספציפיים לשכיחות ותמותה.
ממצאים
בסך הכל, 9.4 ו-1.35 מיליון מקרי שחפת ומקרי מוות אירעו בשנת 2021, בהתאמה. מתוכם, מקרי זיהום משותפים של שחפת ו-HIV היוו מיליון מקרים ו-205,000 מקרי מוות. שיעורי ההיארעות והתמותה המתוקננים לגיל היו 115 ו-16.2 לכל 100,000 אוכלוסייה, בהתאמה. שיעורים אלו ירדו ב-37% וב-61.1% בין 1990 ל-2021.
בשנת 2021, 3.8% ממקרי האירועים ו-4.5% ממקרי המוות דווחו בקרב בני פחות מחמש שנים, ו-4.7% מהמקרים ו-1.5% ממקרי המוות התרחשו בקבוצת הגיל 5-14. רוב המקרים (54.9%) ומקרי המוות (36.4%) ב-2021 התרחשו בקבוצת הגיל 15-49.
בשנת 2021, שיעורי ההיארעות עלו על 100 לכל 100,000 אנשים בגילאי חמש ומטה ב-34 מדינות ו-5-14 ב-14 מדינות.
יתר על כן, שיעורי ההיארעות עלו על 500 לכל 100,000 אנשים בקבוצות הגיל 15-49, 50-69 ו-≥ 70 בתשע, 33 ו-50 מדינות, בהתאמה.
שיעורי התמותה היו גבוהים מ-25 לכל 100,000 אנשים בקבוצות הגיל <5, 5-14 ו-15-49 ב-20, 1 ו-37 מדינות, בהתאמה. יש לציין כי שיעורי תמותה עולים על 300 לכל 100,000 פרטים נצפו בקבוצות הגיל 50-69 ו-70≥ בשמונה ו-44 מדינות, בהתאמה.
ARCs בשכיחות שחפת היו הגדולים ביותר בקרב בני 5 ו-5-14 בין השנים 2020 ו-2021, פחתו ב-4.1% ו-3.7%, בהתאמה, בעוד שהירידה בקבוצות הגיל הבוגרות הייתה בסביבות 2%.
יתר על כן, ה-ARCs הגדולים ביותר עבור שיעורי תמותה נצפו באותן קבוצות גיל. למרכז אסיה ולמרכז ומזרח אירופה היו ה-ARCs המתוקננים לגיל הגדולים ביותר בין 2010 ל-2021.
בעולם, שיעורי ההיארעות בכל הגילאים ירדו ב-6.26% בין 2015 ל-2020, עם ירידה של 4.9% בגברים ו-7.9% בנשים. באותה תקופה, מקרי המוות העולמיים כתוצאה משחפת ירדו ב-11.9%, עם שינוי גדול יותר אצל נשים (13.8%). מקרי המוות משחפת בעולם ירדו למיליון לאחר הסרת ההשפעות המצטברות של גורמי סיכון (סוכרת, עישון ושימוש באלכוהול).
41 מדינות נכללו בניתוח ההשפעה של COVID-19. בהתאם לכך, 50,900 מקרי מוות כתוצאה משחפת צפויים בשנת 2020 לעומת 45,500 מקרי מוות שנצפו, המקבילים ל-5,340 מקרי מוות פחות מהצפוי.
20 מדינות המשיכו לדווח נתונים עד שנת 2021. במדינות אלו צפויים 39,600 מקרי מוות לעומת 39,000 שנצפו.
מסקנות
אבני הדרך הראשונות לסוף השחפת של WHO לא הושגו ב-2020, עם ירידה של 6% ו-12% בלבד בשיעורי ההיארעות והתמותה בין 2015 ל-2020, בהתאמה.
הייתה התקדמות דיפרנציאלית בין קבוצות הגיל; אנשים מתחת לגיל 15 הראו את הירידה החדה ביותר, בעוד שבקבוצות המבוגרות היו ירידות מינימליות.
אבני הדרך של סוף השחפת ותמותה הושגו בשנת 2020 על ידי 15 ו-17 מדינות בלבד, בהתאמה.
לפיכך, תוכניות בקרה צריכות להעריך את המדינות הללו כדי לחקור את המניעים להתקדמותן. יתרה מכך, ההשפעה של מגיפת COVID-19 הייתה הטרוגנית ואינה ודאית, והצדיקה נתונים נוספים.
